פיצוי של 37 אלף שקל: המשפחה שתבעה חברת תעופה שביטלה טיסה

בני זוג ניהלו הליך גירושים בבית הדין הרבני האזורי, ולתוכו נכרכה סוגיית חלוקת הרכוש. השניים הם בעלי דירת מגורים שבה מתגוררת האישה עם הילדים. לצורך מכירת הדירה דרך מכרז, מונו באי־כוח הצדדים ככונסי נכסים על הדירה, וכן שמאי מקרקעין מטעם בית הדין שהעריך את שוויה ב-3.96 מיליון שקל.

במסגרת ההתמחרות, האישה העלתה את הצעתה לרכוש את הדירה ב-3.5 מיליון שקל, ומציע אחר נותר עם הצעה של 3.25 מיליון שקל. הבעל התנגד וטען כי המחיר נמוך ב־11% מהערכת השמאות, וכי האישה פועלת לסכל את המכירה באמצעות הצגתה באופן שלילי לרוכשים פוטנציאליים.

בית הדין הרבני האזורי אישר את מכירת חלקו של הבעל לאישה, בהסתמך על בחינת שמאי, לפי ההצעה בתחום הסטייה הסביר.

האיש הגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הגדול, שנדחתה. הוא לא ויתר ועתר לבג"ץ. בלב העתירה עמדה טענתו כי המחיר נמוך בחצי מיליון מהערכת השמאי וב-1.5 מיליון שקל ממחיר השוק העומד, לדבריו, על למעלה מ-5 מיליון שקל, וכי בכך נפגעות זכויותיו עקב מכירת חלקו במחיר הפסד.

השופטים יצחק עמית, עופר גרוסקופף ורות רונן דחו בשבוע שעבר את העתירה מבלי לקבל את תגובת האישה. בפסק דין שכתב גרוסקופף נקבע כי הטענות נבדקו על־ידי שמאי במסגרת הדיון בבית הדין האזורי, שמצא כי המחיר שהאישה הציעה, המהווה סטייה של 11% מהערכת השמאות, עומד בטווח הסביר המאפשר סטייה של עד 15%.

גם טענת הבעל כי מחיר השוק עולה על 5 מיליון נדחתה בכך שאין לה על מה להישען. "אין העותר מביא חוות־דעת שמאית מטעמו או סקירה מעמיקה, אלא מסתמך על שתיים מתוך 12 עסקאות ההשוואה שהובאו בחוות־דעת השמאי ואשר נמצאות ברף העליון (קרי, שתי העסקאות היקרות ביותר שאותרו). אפעס, ברי כי לא ניתן להסיק מהן - בהתעלם מהעסקאות האחרות ומהניתוח המוצג בחוות־הדעת השמאית - על מחיר השוק של דירת המגורים".

השופטים גם לא התרשמו מתמלולי הקלטות שהוצגו משני ביקורים מתוך 12 של מתעניינים בדירה לסיכול הליך המכירה מצד האישה.

משמעות הפסיקה: במכירת נכס במימוש מהיר בהליך כינוס נכסים, ניתן לסטות עד 15% ממחיר הערכת השמאי.

מספר תיק: 33826־08־24

בשנת 2021 הוטל על אורן יפרח, תושב חיפה, קנס מינהלי בגין בנייה ללא היתר, עליו ביקש להישפט. זאת לאחר שהוצא צו מינהלי נגדו להפסקת העבודות. בעקבות זאת נוהל נגדו הליך הוכחות בבית המשפט לעניינים מקומיים בעיר, ובסיומו החליט להודות בבנייה ללא היתר ובהפרת צו מינהלי להפסקת העבודות לאחר הקמת בריכת שחייה ותוספת מבנייה קלה, הריסת מחסן בטון, סגירת חלונות ופריצת פתחים לשם יצירת חלונות, דלתות וכניסות חדשות, והריסה ובנייה מחדש של גגונים.

יפרח ביקש שלא להרשיעו. הוא טען כי הוציא היתר בדיעבד באופן המעיד על תיקון דרכיו וקבלת אחריות. עוד טען כי הרשעה תפגע בעבודתו. הוא הציג מכתב מטעם יו"ר חברת אור מניה, לפיו הרשעתו עלולה לפגוע ביכולתו לקבל ויזת עסקים לארה"ב, הנחוצה לו לעסקיו.

בית המשפט לא קיבל את עמדתו, הרשיע אותו וגזר עליו קנס של 120 אלף שקל והתחייבות בגובה 35 אלף שקל להימנע מביצוע העבירות בהן הורשע.

ערעור לבית המשפט המחוזי נדחה, ובו נקבע כי מדיניות האכיפה בעבירות תכנון ובנייה מטה את הכף להרשעתו. יפרח לא ויתר והגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון.

בשבוע שעבר דחה השופט יוסף אלרון מבית המשפט העליון את בקשת רשות הערעור. אלרון חזר על ההלכה לפיה הימנעות מהרשעה בקרב בגירים אפשרית אם ההרשעה עלולה לפגוע באופן ממשי בשיקום הנאשם, ואם סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים, ובפרט בשיקולי גמול והרתעה. העליון קבע כי המבקש לא הוכיח את עמידתו בתנאים אלה, וכי אין הצדקה להתערב בעונש בערכאה בגלגול שלישי.

עו"ד שלומי בלומנפלד, שייצג את המערער, מסר בתגובה: "בתקופה האחרונה ניכר שינוי במדיניות הוועדות ובאופן עבודתן, שינוי שיש בו פגישה קשה בזכויות נאשמים. קיבלתי לידי החלטת בית המשפט העליון, ובימים אלה נשקלת פנייה מתאימה לנשיא המדינה".

משמעות הפסיקה: כדי להימנע מהרשעה אצל בגירים, יש להוכיח כי היא עלולה לפגוע באופן ממשי בשיקום הנאשם ובהתאם לסוג העבירה.

מספר תיק: 6078־24

הורים ושלושת ילדיהם הגישו תביעה לבית משפט לתביעות קטנות נגד אייר קנדה, לאחר שמסלול טיסתם מקוסטה ריקה לישראל שונה פעמיים בסוף אפריל: תחילה לעצירה בארה"ב במקום בקנדה, ולאחר מכן ללונדון. המשפחה חזרה לארץ שישה ימים לאחר המועד המתוכנן. הם תבעו את הפיצוי הקבוע בחוק שירותי תעופה וכן הוצאות על השהייה הנוספת במלונות, כלכלה, הנפקת ויזה לארה"ב ועוד. סכום התביעה היה המרבי בתביעות קטנות - 37,700 שקל.

החוק קובע כי נוסע שטיסתו בוטלה זכאי לאירוח בבית מלון, הזנה, הסעה לשדה התעופה ופיצוי כספי קבוע (1,440-3,460 שקל לנוסע). אייר קנדה טענה כי הביטול נעשה על רקע מתקפת הטילים האיראנית, שלא בשליטתה.

השופט גיא פורר קיבל בשבוע שעבר את התביעה. לפי חוק שירותי תעופה, אם טיסה בוטלה בשל נסיבות מיוחדות שלא היו בשליטת החברה, ואם החברה עשתה כל שביכולתה לשנותן, היא לא חייבת בפיצוי. עם זאת, השופט הבהיר כי החברה מחויבת בהוצאות השהייה הנוספת.

בתי המשפט פטרו חברות תעופה מפיצוי עבור טיסות בשבועות לאחר 7 באוקטובר, כשלמרכז נורו טילים רבים. השופט קבע כי באופן עקרוני, במלחמה מהסוג העצים, יש להכיר בחריג המאפשר שלא לפצות.

נקבע כי המתקפה מאיראן הייתה אירוע חריג המצדיק פטור מתשלום הפיצוי, אך הטיסה נדחתה בסוף אפריל, בעוד המתקפה הייתה ב־14 באפריל, ולא הוכח שהייתה מניעה לטוס לישראל. עוד נקבע כי החברה ביטלה את טיסותיה עד יולי ולאחר מכן עד אוקטובר, ובכך חשפה כי אינה מעוניינת לטוס לישראל ולא רק בגלל האירוע הנקודתי; ובכל מקרה עליה לספק את ההטבות בחוק על ביטול טיסה.

אייר קנדה חויבה לשלם כ־33 אלף שקל, שכללו פיצוי בגובה 17,300 והשבת ההוצאות על התקופה שבה התארכה השהות בחו"ל.

משמעות הפסיקה: מלחמה תוכר ככוח עליון הפוטר חברת תעופה מתשלום פיצוי בהתאם למצב הלחימה - ורק אם הביטול נעשה כשעדיין יש מניעה ביחס לכך.

מספר תיק: 38042־05־24