מחקרים חדשים מגלים: זאת הטמפרטורה הכי גבוהה שאנחנו יכולים לעמוד בה

קת'לין גרייס פישר מבשלת אנשים לצורך המחקר שלה. בכל יום היא מכניסה נבדקים לחדר חם ולח - כמו סאונה, רק בעלות של כמיליון דולר ועם בקרה מדויקת על תנאי מזג האוויר: החום, הלחות וזרימת האוויר. עוד קודם לכן, הנבדקים בולעים גלולה שבתוכה חיישני חום, וכשהיא מגיעה למעיים שלהם, פישר יכולה למדוד את טמפרטורת הליבה של הגוף, המשותפת בדרך כלל לכל האיברים הפנימיים ולמוח.

● עם אקזיט של 1.7 מיליארד דולר: אלה העצות של צוות V-Wave ליזמים צעירים
● קרובים לגיל 44 או 60? כדאי לכם להכיר את המחקר הזה על זיקנה

פישר, דוקטורנטית במעבדת הטרמורגולציה האנושית של פרופ' לארי קני באוניברסיטת פנסילבניה, מחממת את החדר בהדרגה, מגבירה לחות או מבקשת מהנבדקים להתעמל על הליכון או על אופניים. המטרה: לגלות מתי טמפרטורת הליבה מתחילה לעלות. אם היא עולה מעל 38.5 מעלות בערך, ההנחה היא שהגוף איבד את היכולת לקרר את עצמו. ללא שינוי בתנאים החיצוניים, טמפרטורת הליבה תמשיך לעלות ולעלות, עד המוות שיגיע בתוך כמה שעות.

פישר מכניסה לחדר הזה אנשים בגילאי 18 עד 90, ומוציאה אותם ברגע שהגוף מפסיק לווסת את עצמו. "אנחנו כבר יודעים מה קורה לאנשים שמגיעים לבתי חולים עם טמפרטורת ליבה של 40־42 מעלות", היא אומרת לגלובס. "אנחנו רוצים להבין מהם התנאים שמאתחלים את התהליך".

 קת'לין גרייס פישר / צילום: פרופ' לארי קיניי

בשנים האחרונות, מתברר שהגוף מתחיל לאבד את היכולת לווסת את עצמו בטמפרטורות נמוכות מכפי שחשבנו. ההבנה הזאת מתרחשת כשבחוץ, בעולם האמיתי, הטמפרטורות הולכות ועולות.

"הסיכון הוא במיוחד במקומות שהם חמים ולחים", אומרת פישר. "כמה אזורים כאלה בעולם, למשל עמק האינדוס בהודו, מאוכלסים בציבור שלרובו אין כסף למזגנים". בגל החום שתקף את הודו ב־2015, מתו 2,500 איש, ובכל שנה מצטרפים אליהם עשרות קורבנות נוספים.

ב־2010 התפרסם מאמר תיאורטי בהובלת פרופ' סטיבן שרווד, שחישב את רמת החום שבה הגוף מאבד את היכולת לווסת את עצמו. שרווד קבע שהרף המסוכן הוא 35 מעלות WBT - מדד "טמפרטורת נורה רטובה", שמביא בחשבון חום ולחות יחד. לדוגמה, 35 מעלות WBT הן שוות ערך ל־35 מעלות ב־100% לחות, אבל גם 40 מעלות בחוץ ו־70% לחות יתנו אותה תוצאה. לחות כזו וגבוהה ממנה נפוצה במישור החוף בישראל, אם כי השילוב עם חום של 40 מעלות הוא נדיר.

לגוף שני מנגנוני קירור עיקריים, מסבירה פישר. אם האוויר סביבנו קר יותר מהגוף, אפילו בקצת, אנחנו מאבדים חום דרך העור. אבל המנגנון היעיל יותר הוא הזעה. כשאנחנו מזיעים אנחנו מפרישים נוזלים, והאידוי שלהם מהעור מקרר את הגוף. אם האוויר סביבנו כל כך חם, עד שאובדן החום דרך העור הוא מועט, וגם לח - כך שהזיעה אינה מתאדה בקלות, אנחנו בצרות.

לכן השילוב בין חום ללחות הוא זה שמגדיר את רמת הסכנה במזג האוויר. אמנם גם מקומות יבשים עלולים להיות מסוכנים אבל כל עוד יש נגישות למים, במקום יבש המצב שלנו יהיה הרבה יותר טוב.

המודל היה אופטימי מדי

היום, מדענים חושבים שההערכה של שרווד וקבוצתו הייתה אופטימית מדי. המודל המתמטי של שרווד הביא בחשבון אדם עירום במנוחה מוחלטת, והוא לא התחשב בגילו. מחקרים שנערכו במעבדה של פישר הראו שבפועל, אצל צעירים מספיקות 31 מעלות WBT כדי להתחיל להוציא את הגוף מאיזון, ואצל מבוגרים - 28 מעלות. כלומר, בתנאים של 70% לחות, אנחנו מדברים על 36 מעלות אצל צעירים ו־32־33 מעלות אצל מבוגרים. אם תנסו לבצע גם פעילות גופנית בחום הזה, הסכנה היא ממשית. אם לא די בכך, מחקרים חדשים מראים שההשפעה השלילית על הגוף מתחילה עוד לפני שחום ליבת הגוף מתחיל לעלות באופן בלתי נשלט.

המעבדה של פישר עוד נחשבת אופטימית. מחקרים של פרופ' אולי ג'יי מאוניברסיטת סידני באוסטרליה העריכו שבתנאים של שמש ישירה ופעילות גופנית, טמפרטורת WBT שבה מתחילות להיווצר בעיות יכולה לרדת עד 26 מעלות בצעירים ו־21 מעלות במבוגרים, כלומר 31 מעלות ו־26 מעלות בהתאמה ב־%70 לחות.

מה קורה בגיל 50?

מה בעצם קורה לנו בחום? "האדם שייך לקבוצת בעלי החיים האנדותרמיים, כלומר אלה ששומרים על טמפרטורה קבועה של הגוף", אומר פרופ' ואדים פרייפלד, ראש המרכז הבינתחומי לחקר הזיקנה באוניברסיטת בן גוריון. "במפתיע, טמפרטורת הליבה של הגוף היא אחד המדדים שהגוף הכי מקפיד עליהם. השינוי בהם באחוזים בבריאות נורמלית הוא מהקטנים ביותר בין המדדים, כמו לחץ דם, סוכר או חומציות.

 פרופ' ואדים פרייפלד, ראש מעבדה לביולוגיה של הזדקנות / צילום: באדיבות המצולם

"לכולנו יש תרמוסטט במוח, ששומר על הטמפרטורה שלנו. כשבחוץ קר, העורקים שלנו מתכווצים כדי שהדם לא יזרים את החום מהליבה החוצה, אנחנו רועדים כדי לייצר עוד חום גוף ותופסים פוזה מכווצת, כדי לצמצם את שטח הפנים החשוף. בחום - הגוף פועל הפוך. כלי הדם מתרחבים, הלב דוחק דם מהליבה לכיוון העור כדי לקרר את הליבה, ובנוסף אנחנו מזיעים".

בתנאי חום, "מבוגרים הם בבעיה הגדולה ביותר כי התרמוסטט שלהם מגיב לאט יותר", אומר פרייפלד. "בנוסף, כלי הדם שלהם פחות גמישים וללב פחות קל לדחוק את הדם החוצה, והם גם לא מסוגלים לייצר זיעה כמו צעירים. גם בתינוקות וילדים עד גיל 5־7, התרמוסטט לא בשל והם בסיכון".

"השינוי לאורך מחזור החיים הוא מעניין", אומרת פישר. "עד גיל 50 ההתמודדות עם החום היא פחות או יותר יציבה, ומגיל 50 מתחילה ירידה הדרגתית ביכולת הוויסות".

עומס יתר על הלב

כשהטמפרטורה עולה, הלב מנסה לדחוק את הדם החוצה מהר יותר והתוצאה יכולה להיות התקף לב. "צריך להבין שאם את מרימה 50 ק"ג בחום, מבחינת הלב כאילו הרמת הרבה יותר", אומר פרייפלד. "החום הוא העמסה נוספת. לרוץ מרתון בקיץ התל אביבי זו דרך לא רעה להתאבד". את השפעת מזג האוויר על הלב אפשר לראות בשעוני הדופק, וזו דרך אחת להיזהר.

"לפעמים אם תלכי לבית קפה בקיץ בתל אביב, תראי אדם עם עודף משקל מזיע יותר מחבריו לשולחן. למה? האכילה יוצרת אנרגיה שמחממת את ליבת הגוף. האדם עם עודף המשקל, בעיקר אם מתלוות אליו בעיות לב, לא יכול לזרוק את החום הזה החוצה באמצעות זרימת הדם והוא חייב לטפל בו באמצעות הזיעה". פרייפלד מספר שכך הרופאים של פעם היו מאבחנים מחלות לב. "ואם אדם רזה מזיע בצורה חריגה כשהוא אוכל, כמעט בוודאות יש לו בעיית לב".

תרופות שונות יכולות לפגוע ביכולת של הגוף להיפטר מהחום. בין אלה נמצאות תרופות אנטיהיסטמיניות, חלק מנוגדי הדיכאון ותרופות משתנות שמשמשות לטיפול בלחץ דם גבוה או בעיות לב.

הקשר בין חום להשמנה

מחקר שפורסם בכתב העת Temperature ב־2018 הראה שחשיפה של עובדים לטמפרטורות חמות ביום אחד הובילה לירידה ביכולת הוויסות ביום שלאחריו, כלומר האפקט הולך ומחמיר אם החשיפה לחום חוזרת על עצמה לאורך כמה ימים ברציפות. אבל זה נכון לגבי מי שלא מורגל בחום. מי שחי כל חייו במקום חם מושפע פחות, ישנה התרגלות כלשהי של הגוף. בכל מקרה, זה עניין שכדאי להביא בחשבון כשמזמינים אורחים מחו"ל.

מחקרים נוספים הראו כי מי שסובלים מהתייבשות כרונית, כלומר שלאורך זמן גופם מחזיק פחות מים מהרצוי (משום שאינם שותים מספיק או בשל הזעה), יסבלו מריכוז מוגבר של מלח וסוכר בכליות ובדם, ומסיכון גבוה יותר לסוכרת, וזאת בנוסף לפגיעה ישירה בכליות. התייבשות כרונית גם מגבירה את הסיכון להיווצרות אבנים בכליות, ובארה"ב נרשם הבדל משמעותי במספר המקרים בין אזורים חמים לקרירים יותר. ישנה אפילו השערה שהגוף מייצר שומן בתגובה להתייבשות, וזאת כדי להפיק ממנו נוזלים בעת מצוקה, כמו גמל. אם זה נכון, הרי שחום שמוביל להתייבשות כרונית יכול גם להגביר השמנה.

על פניו, בישראל לא קשה למצוא מזגן, אבל בכל זאת חוסר מודעות יכול להגביר את הסיכון בקבוצות אוכלוסייה מסוימות. לדוגמה, אנשים מבוגרים שאינם מודעים לכך שגם חום לא מאוד גבוה יכול לגרום נזק, ספורטאים שעוסקים בפעילות מאומצת בחוץ, חיילים שלבושים בבגדים עבים וסוחבים ציוד כבד הרחק ממזגנים, עובדי חקלאות ששוהים בחוץ שעות ארוכות, או כולנו במקרה של הפסקת חשמל ארוכה.

"חיילים או ספורטאים יוצאים לחום ומביאים את עצמם עד הקצה כי זה מה שאנשים כאלה עושים", אומרת פישר. "הם לא יודעים כמה מהר הגוף שלהם יכול לקרוס". הדבר נכון במיוחד למי שלא שם לב שחלפו כמה שנים מאז היה צעיר.

אבל הסכנות אורבות לא רק בחוץ. במתחמים סגורים ולא ממוזגים, בעיקר אם יש בהם מכונות שמייצרות חום, טמפרטורת החדר יכולה להגיע בקלות לרמה המסוכנת. דוח של האו"ם קבע כי כשני שלישים מהעובדים בעולם נחשפו לתנאי חום לא בריאים במהלך עבודתם. סקר שנערך בקרב עובדי (בעיקר עובדות) תעשיית האופנה בבנגלדש, מצא כי 20% מהם היו חולים מכדי לעבוד לפחות פעם אחת בקיץ שבו נערך הסקר, בגלל השפעות החום.

פרופ' ג'יי האוסטרלי, שעובד עם חדר חימום דומה לזה של פישר, דימה את תנאי העבודה של העובדים בבנגלדש וגילה שכמעט דבר לא עוזר להתקרר בתנאים כאלה, אלא אם כן יש נגישות קבועה למים. לפחות את זה יש בשפע בבנגלדש.

מסאז' עם וודקה

ברור לגמרי מדוע בתנאי חום ויובש כדאי לשתות הרבה מים: ככל שחם יותר אנחנו מזיעים יותר, גם אם אנחנו לא מרגישים בכך, וזה עלול להוביל להתייבשות. אבל גם באקלים לח כדאי לשתות, מאחר שמים מגדילים את נפח הדם ומקילים על הלב לדחוף את החום מהליבה אל החוץ. כמו כן, גם בלחות אנחנו מתקררים על ידי הזעה, גם אם האידוי שלה פחות אופטימלי, ואנחנו עלולים להתייבש. "לשתות זה אף פעם לא רעיון גרוע כשחם", אומרת פישר, ויש לה רעיונות נוספים לקירור.

"אם אנשים נמצאים ליד מים קרירים, הם יכולים להתקלח בהם, להשרות בהם את הרגליים או לשים מגבת רטובה סביב הצוואר. כל עוד המים קרים מטמפרטורת הגוף, הם יעזרו להתקררות גם בלחות של 100%". בכל רמת לחות נמוכה יותר, הרטבת הגוף מחזקת את מנגנון הקירור באמצעות אידוי, גם כשאנחנו לא מצליחים להזיע. גם מניפה יכולה לעזור, כי היא מאיצה את האידוי, ומאוורר הוא בכלל אופציה מצוינת.

"אם יש הפסקת מים, אפשר לעשות מסאז' עם וודקה", מציע פרופ' פרייפלד. "האלכוהול מתנדף אפילו יותר מהר ממים. לא סתם אנחנו מרגישים מעין תחושת קרירות כשאנחנו משתמשים נניח באלכוג'ל והוא מתנדף מהיד. אבל חשוב לשים אלכוהול מדולל ולא כהל, כי אחרת עלולות להיווצר כוויות".

בכתבה שפורסמה לאחרונה בכתב העת Nature, התגאה פרופ' אולי ג'יי במיוחד בהמלצה להורים טריים. צוות החוקרים שלו מצא שכיסוי עגלות תינוק בבדים, אפילו אם הם קלים ולבנים, הוא דרך בטוחה לחמם את התינוק, אבל אם הבד רטוב, הקירור מצליח. "אחרי פרסום המחקר, שזכה לדי הרבה תשומת לב תקשורתית, ראיתי הורים בשכונה שלי מרססים את הבדים על העגלות בספריי", סיפר.

כל העצות הללו עשויות להיות חשובות במיוחד בעשורים הבאים. מחקר בהובלת דוד גרסיה ליאון מהמרכז למחקר משותף של האיחוד האירופי, שפורסם בכתב העת Lancet בשבוע שעבר, ניסה להעריך את העלייה הצפויה בתמותה מחום בעקבות ההתחממות הגלובלית. בין השנים 1991־2020 נרשמו כ־43 אלף מקרי מוות מחום באירופה, וההערכה היא שהעלייה הצפויה שלזס 3 מעלות צלזיוס עד 2100 תוביל לכ־54 אלף מקרי מוות בשנה.

בכמה מדינות כבר עלו הצעות להקים באזורים כפריים ללא מזגנים "מתחמי קירור" שאליהם יוכל הציבור להגיע בעתות חום. אבל כשאני שואלת את פישר אם המחקר שלהם כבר מתחיל להשפיע על קובעי מדיניות, היא מודה: "רוב העניין הציבורי עד כה הוא מעיתונאים. עם קובעי מדיניות זה הולך ממש לאט, אבל זה הקצב שלהם כנראה".