מחיר שמן הזית בישראל זינק בשנה האחרונה. האם ניתן להוריד אותו בחזרה?

המאבק על כיס הצרכן בענף שמן הזית לא מתנהל רק על המדפים בסופרמרקטים. למעשה, כמחצית ממנו מתקיים בישראל מחוץ לרשתות השיווק, עם רכישות היישר מהחקלאים הקטנים ומחנויות הבוטיק. הגורמים המשפיעים על המחיר הסופי לצרכנים הם רבים - ממחיר המים לחקלאים, דרך היקף התמיכה של המדינה ועד בעיות האקלים - שמקטינות את ההיצע בעוד הביקוש נותר דומה. 

● משרד החקלאות התקפל ויאשר יבוא של 500 טון דבש. מה יקרה למחירים?
● בשמן זית, בדבש ובקרוב ביין: המותג ישראלי, התוצרת - אירופית
● המחסור בשמן זית הפך אותו למוצר הנגנב ביותר בסופרים של ספרד

בישראל עומד ייצור שמן הזית על כ-12 אלף טון בלבד, בעוד שהיקף הצריכה (מכירות) נאמד בכ-30-35 אלף טון. במילים אחרות, המדינה מסתמכת על יבוא, בעיקר מספרד, איטליה, פורטוגל וטורקיה.

ספרד נחשבה במשך שנים כמעצמה עולמית בתחום, אלא שב-2022 היא סבלה מטמפרטורות קיצוניות ומחסור בגשמים, מה שהוביל לירידה משמעותית בייצור והקטין את חלקה מ-44% לכ-20% בלבד מסך הייצור העולמי.

איטליה, שהיוותה 10% מהייצור העולמי הצטמצמה לכ-7%, והנתח של פורטוגל הצטמצם גם הוא בכמחצית ועומד כעת על כ-3.7%. הכמות העולמית כולה הצטמקה דרמטית, מ-3.5 מיליארד טון ב-2022, ל-2.5 מיליארד טון בלבד ב-2023.

בסך-הכול מגלגל ענף הזית הישראלי כ-350 מיליון שקל בשנה, כאשר לפי סטורנקסט, המותג הפרטי של רשתות השיווק שולט בנתח הנמכר בסופרמרקטים עם יותר מ-1.2 מיליארד ליטר בינואר עד אוגוסט השנה. שמן הזית של שטראוס הוא הספק השני בגודלו עם 625 מיליון ליטר, ושחקנים משמעותיים נוספים הם שמן זית סבא חביב, דיפלומט, ויסוצקי וטעמן.

מחיר בקבוק בסופר עומד בממוצע על כ-40-50 שקל לבקבוק של 750 מ"ל לשמן זית כתית מעולה. האם ניתן להוריד בחזרה את מחירו בישראל? סקירה שערך משרד החקלאות בדקה את עלויות הייצור בישראל ובספרד, בין היתר על בסיס האופי אקלימי והגאוגרפי הדומה יחסית בין המדינות, המהווה מצע אידאלי לגידול מטעי זיתים.

הפער בין ספרד לישראל

לפי משרד החקלאות, למרות הירידה הגדולה בייצור בספרד, מחיר שמן הזית בישראל ב-2023 עלה מעט יחסית - הודות ליבול גבוה בייצור המקומי. רוב העלייה במחיר התרחשה ב-2024, שבה נמשך הייצור הנמוך בספרד, וגם בישראל הייצור ירד.

התפוקה של יבול זיתים לדונם וייצור שמן לדונם דומה בישראל ובספרד. הפער הגבוה הוא בעלויות הייצור - עלות ההשקיה בישראל גבוהה פי ארבעה בגידול השלחין לעומת ספרד, ועלות המסיק גבוהה פי 3.5.

בדומה לישראל, גם בספרד גידול הזיתים לשמן הזית אינו רווחי ללא התמיכה הישירה שניתנת לחקלאים. תמיכות האיחוד האירופי עומדות בממוצע על 3.5 שקל על כל ק"ג שמן, והתוצאה היא שלמגדל הממוצע נותר רווח של שקל אחד על כל ק"ג שמן. לעומת זאת, בהיעדר תמיכה ישירה למגדל בישראל, הוא מפסיד 3.5 שקל לק"ג שמן.

הפערים ממשיכים גם בשיווק. הפער בין המחיר למגדל לבין מחיר השוק בספרד עומד על 4.5 שקל לק"ג, בעוד שבישראל הוא 17.5 שקל לק"ג שמן בממוצע. וכך, בינואר 2022 עמד המחיר הממוצע של שמן זית לצרכן הספרדי על כ-15 שקל (3.5 אירו) לק"ג שמן זית, ובישראל על כ-32 שקל לק"ג.

אלא שאז הגיעה הבצורת בספרד, שהובילה לירידה בהיצע, ומחירו של שמן הזית החל לטפס, עד שבינואר 2024 כבר הגיע ל-9 אירו לק"ג (כ-37 שקל).

שיעור מהאיחוד האירופי

"הבצורת בספרד חידדה את חשיבות שמירת הייצור המקומי, במיוחד במוצרים שבהם האספקה בשוק העולמי ריכוזית, לצד רגישות להשפעות שינויי אקלים, השפעות גאופוליטיות ומדינות לא יציבות", מסבירה ד"ר יעל קחל, מנהלת אגף מחקר, כלכלה ואסטרטגיה במשרד החקלאות וביטחון המזון. "משברים כמו הקורונה, מלחמת רוסיה אוקראינה והמצב עם טורקיה מגבירים את חשיבות ביטחון המזון, שיגדיל את החוסן שלנו.

"בישראל קיים פוטנציאל משמעותי להגדלת ייצור הפירות והירקות אם יהיו יותר מים לחקלאות. ככל שהאוכלוסייה גדלה, יש יותר מים שיכולים לעבור טיהור ולחזור לחקלאות. בנוסף, אם נעבור לשיטות ייצור אינטנסיביות יותר, נוכל לייצר יותר. זה לא אומר שנייצר את כל המזון שנצטרך. נמשיך לייבא, אבל בזמן שאנחנו עובדים על אסטרטגיה לביטחון מזון, אנחנו גם בוחנים איפה חשוב שנשמור על הייצור המקומי והיכן ניתן לגוון את מקומות היבוא.

"התמיכה של האיחוד האירופי בחקלאות ומתן תמיכה תקציבית זה משהו שחשוב שנאמץ גם אצלנו, אבל זה לא בהכרח שהתמיכה תהיה רק בחקלאים. צריך גם סבסוד ממשלתי למחקר, פיתוח זנים חדשים ותעשיות מים".

"עקב האכילס: המים"

כמו בענפי חקלאות אחרים, גם בענף הזיתים לא מרוצים מהיחס של המדינה. אראלה אשד ממושב מגשימים, למשל, נאלצה לאחרונה לוותר על חלק מכרמי הזיתים שהיא מגדלת בשני העשורים האחרונים עם בעלה, "מפעל חייה", היא אומרת, לאחר שהופקעו לצורכי בנייה. "עקב האכילס של גידול שמן הזית הוא המים. אנחנו משקים במי שתייה, שהם יקרים יותר ממים מושאבים ועולים 2־3 שקלים לקוב מים. אם המדינה תוריד את מחיר המים לחקלאים, זה ישנה את פני החקלאות.

"גם כוח העבודה בעייתי, בעיקר בתקופת המלחמה. המסיק מתחיל בנובמבר-דצמבר, ומלבד מתנדבים לא היה מי שימסוק. מאידך, גם לא היו כמעט זיתים, בגלל שמזג האוויר לא היה קר מספיק. אם הממוצע הוא טון לדונם, בשנה שעברה היבול עמד על 10 ק"ג לדונם".

אשד לא מקבלת סבסוד מהממשלה, מלבד פיצוי שניתן בעקבות פתיחת היבוא ומענק שיינתן השנה על־ידי משרד החקלאות. לדבריה, ההוצאות הגדולות מקשות על החקלאים. "עלות הייצור גבוהה מאוד, רק המוסקת (מכשיר שמנער את העץ ואוסף את הזיתים) עולה כ־12 אלף שקל ליום עבודה, שבו מטפלים ב־200 עצים. ספקית הפחים העיקרי הייתה טורקיה, אז נאלצנו למצוא מקומות אחרים יקרים יותר, לצד עלות השינוע שעלתה".

 אראלה אשד / צילום: תמונה פרטית

את השמן היא מוכרת ישירות לצרכנים, כמו רבים מהמגדלים הקטנים יותר בישראל. "אנחנו מצליחים למכור את כל השמן, כך שאין לי אינטרס למכור לסופר בחצי מחיר כדי שירוויח את החצי השני. למה צריך שמישהו אחר יתפרנס לי על הגב?".

גם קרן ויובל לוין ממושב מזור, המייצרים שמן זית כ־30 שנה, מעבדים כ־100 דונם זיתים, אחרי שהופקעו מהם 30 דונם. "אנחנו מרגישים בכל יום על בשרנו איך הופכים הכול למלט ובטון, ומאבדים את הנוף החקלאי", מספרת לוין. "סבסוד המים במרכז לא קיים, בניגוד לפריפריה, אנחנו לא יכולים להשתמש במים מושאבים אלא במי שתייה, ומדובר על עשרות אלפי שקלים בחודש. לזה מתווספות הוצאות על פועלים, אגרות, כלים חקלאיים, דשנים ועוד".

יובל מציין גם הוא כי המלחמה הקפיצה את מחירי הגידול והייצור בצורה דרמטית. "הפקקים המיובאים עלו ב־400% בעקבות החות'ים, מחיר המים עלה. אתה מוציא כל־כך הרבה כסף, ובסוף המדינה פותחת יבוא לשמנים זולים ופחות איכותיים, ואז אתה לא מצליח למכור".