המרדפים, הנשים, הנבלים: 60 שנה לסרט שהשפיע על התעשייה כולה

1

השבוע לפני 60 שנים יצא "גולדפינגר", הסרט השלישי בסדרת סרטי ג'יימס בונד. "ד"ר נו" ו"מרוסיה באהבה" הציגו לראשונה את דמותו של הסוכן החשאי לצופים, אבל היה זה גולדפינגר שביסס את מעמדו של בונד כאייקון תרבותי, ולמעשה כתב את הנוסחה שתשוחזר בכל ההמשכונים שלו. הסרט, בבימוי גאי המילטון, ביסס מערכת דימויים שבהם נעשה שימוש לא רק בסרטי בונד, אלא בסרט אקשן וריגול בכלל. הוא הביא לכלל שלמות את השימוש במוזיקה, גאדג'טים, דמויות משנה, לוקיישנים אקזוטיים, שיתופי פעולה שיווקיים, נבלים גדולים מהחיים וכמובן נשים יפות. כך הפך לא רק לסרט המשפיע בסדרה, אלא לאחד המשפיעים בתולדות הקולנוע בכלל.

● 5 הערות| קינת הסטיקר: הדרך החדשה-ישנה להנציח את המתים
● 5 הערות|עם חוב עתק: האחים וורנר בונים על רוח רפאים שתחזיר אותם למסלול 

2

סצנת הפתיחה של גולדפינגר היא מעין סרט קצר, ויש בה בהרבה הומור שלא קיים בספרים של איאן פלמינג או בשני הסרטים הראשונים. בונד צולל במסווה של ברווז, יוצא מהמים ומוריד את החליפה רק כדי לחשוף טוקסידו מושלם מתחתיה, אבסורדיות מבדרת שהפכה לסימן היכר של הדמות. בסצנה יש כמובן אישה יפה כמושא לחיזור, וקרב ברוטלי שבסופו נבל מחושמל למוות באמבטיה ונגמר בשורת מחץ הומוריסטית (shocking, positively shocking). סיקוונס הפתיחה הפך לאלמנט חוזר, שנותן טעימה מההומור, הרומנטיקה והאקשן שיגיעו.

3

הביצוע המרהיב של שירלי באסי לנעימת הנושא שהלחין ג'ון בארי יצר גם הוא מסורת בונד - להיט פתיחה בלתי נשכח שמבצעים ווקאליסטים מהשורה הראשונה. ההרמוניות הדרמטיות והעיבוד העסיסי שולבו לאורך כל הסרט ויצרו תעודת זהות מוזיקלית שתלווה את בונד מכאן.

הסרט הציג לעולם את האסטון מרטין Db5. ג'ון סטירס, מי שלימים יעצב את חרב האור של "מלחמת הכוכבים", לקח את המכונית והוסיף לה מכונות ירייה וכסא מפלט. אסטון מרטין היססה אם לספק להפקה את המכונית, מחשש ל"חשיפת יתר", אך ההימור השתלם: ה-DB5 הייתה לאחת המכוניות האייקוניות בתולדות הקולנוע, ולאחת הדוגמאות הכי מוצלחות ל"פרודקט פלייסמנט" אי פעם, טרנד שימשיך עם בונד ומוצרי לייפסטייל עד היום. גם הסיקוונס באלפים השוויצריים היה ספקטקל ויזואלי חדשני לתקופתו, שהשתמש ביופי הטבעי של מעבר ההרים פורקה למרדף מכוניות בין ה-DB5 למוסטנג. שילוב של אלגנטיות, נופים, סכנה ומתח גבוה עם שוטים עוצרי נשימה הציבו רף חדש לסצנות אקשן.

4

אוריק גולדפינגר, בגילומו של גרט פרובה, הפך גם הוא למודל לחיקוי. שלא כמו נבלים אחרים המבקשים להשתלט על העולם או לנקום, המניע של גולדפינגר מקורי לתקופה ואפקטיבי להפליא. המזימה הקפיטליסטית שלו להשמיד (לא לגנוב!) לפורט נוקס את את נכסי הזהב ולהפוך למונופול בתחום היא לא רק מבריקה - היא גם תאמה את החרדות הכלכליות הגלובליות של תקופת המלחמה הקרה.

לא רבים יודעים שהאנגלית של פרובה לא היתה טובה בניגוד להבטחות של סוכנו, וכל שורות הטקסט שלו מדובבות בכישרון על ידי השחקן הבריטי מייקל קולינס. נוכחותו הכריזמטית של פרובה ועבודת הקול של קולינס יצרו נבל רגוע, מחושב, אינטלקטואל ואכזר במיוחד, והשורה שלו "no, mr. Bond, I expect You To Die" היא אחת הזכורות בתולדות הקולנוע. גם אודג'וב, נושא הכלים השתקן בגילומו של המתאבק היפני הרולד סאקטה, היה חידוש מרענן שהפך לאבטיפוס - נבל שתקן, כריזמטי וברוטלי בעל כוחות פיזיים כמעט על-אנושיים. המגבעת הקטלנית שלו היתה עוד אלמנט אבסורדי עד כדי אייקוניות, עדות נוספת לקריאטיביות ייחודית.

הבמאי גאי המילטון היה האחראי הראשי למהפכה, יחד עם בונד - שון קונרי. הוא ביקש מהתסריטאים להתרחק מהסגנון היבשושי של הספרים ולהחדיר בדמות הומור ופגיעות. בדו-קרב מול גולדפינגר, ידו של בונד היא לא פעם על התחתונה.

5

אי אפשר להתעלם מסצנת האסם הידועה לשמצה, שבה בונד מפעיל כוח פיזי על פוסי גאלור (נערת בונד ששכללה את הגג החוזר של שמות בעלי משמעות מינית) בגילומה של הונור בלקמן. למרות הניסיון להציג את האלימות ביניהם כ"שובבה" ואותם כשווים מבחינת יחסי הכוחות, היא עוררה הרבה שאלות, שהרי בונד רגיל לפתות נשים בדרכים חלקלקות בהרבה. יש שאומרים שזה היה רפרור לכך שבספר פוסי קווירית. אחרים, כמו קרי פוקאנגה במאי הסרט האחרון בסדרה, "לא זמן למות", מכנים את בונד של קונרי "למעשה, אנס".

גולדפינגר נאסר בתחילה להקרנה בישראל עד שהתבררו פרטי חברותו של פרובה במפלגה הנאצית, והעובדה שהוא אף סייע והסתיר משפחות יהודיות בזמן המלחמה. הסרט, שהיה תופעה קופתית, מיצב את בונד כאייקון תרבות גלובלי עם מוטת השפעה שחורגת הרבה מעבר לקולנוע, לתחומים כמו אופנה, רכבים, מוסיקה, שעונים. היה זה רף חדש לפרנצ'ייזים קולנועיים.