את השיעור הראשון בניהול הוא למד בתותחנים. היום הוא מוביל את הפעילות של מדינה מפתיעה

אישי:  גרוש + 3, גר בעין ורד
מקצועי:  מנכ"ל מרכז החדשנות של ענקית הביטוח היפנית SOMPO בישראל

ילדות ומשפחה: נולדתי בירושלים וגדלתי בהרצליה. את ההתבגרות העברתי בין פעולות בנוער העובד, נגינה על גיטרה וחוף הים. הוריי הם דור שני לניצולי שואה. גדלתי על ערכי אהבת הארץ ותרומה למדינה.

אבי היה כלכלן, ואמי הייתה פסיכולוגית בעלת קליניקה מצליחה שגם בנתה את השירות הפסיכולוגי בהרצליה. גדלתי עם דמות נשית להשראה. היום 50% מהעובדות בחברה שלי הן נשים. סבי היה ניצול שואה שדיבר שבע שפות, נהג מונית שעבד קשה כל חייו וממנו למדתי חריצות ואהבת אדם. הוא היה מסוג האנשים שמתחברים בכל מקום וכולם אוהבים אותו.

● פורטפוליו | אביו חתן פרס ישראל, דודו היה רמטכ"ל, והוא מנהל חברה שמכניסה 130 מיליון דולר בשנה 
● פורטפוליו | במקום להיות סוציולוג הוא חתם על אקזיט ענק: "בדיעבד אני שואל מי היה האידיוט שהשקיע בי"
● פורטפוליו | הוא התחיל כחובל בחיל הים, בקרוב החברה שהוא מנהל תשמיד טילים עם לייזר באוויר

צבא: שירתי בצבא חמש שנים. הייתי מ"פ בתותחנים, ואז פיקדתי על יחידה של 80 איש. השתחררתי בדרגת סרן. הייתי בלבנון במבצעים "דין וחשבון" ו"ענבי זעם" והייתי בעזה בהתקלויות פנים אל פנים עם מחבלים. בצבא למדתי את השיעור הראשון שלי במנהיגות אמיתית: אתה מקבל אותה מהפקודים דרך אמון ומקצועיות ולא דרך הדרגות והמינוי. זה משהו שצריך להרוויח.

עבודה ראשונה: השתחררתי מהצבא ב-1998, כשהתחיל הבום של האינטרנט והטכנולוגיה, וכאדם ריאלי למדתי לתואר ראשון במדעי המחשב. במקביל התחלתי לעבוד כמפתח תוכנה בסטארט־אפ, מי שגייס אותי היה המג"ד שלי מהמילואים, יזם הייטק שהאמין בי למרות שהייתי סטודנט צעיר.

אמריקה: עבדתי כמפתח תוכנה כמה שנים, אבל תמיד חלמתי ללמוד בארה"ב וגם רציתי לעבוד בצד העסקי של עולם הטכנולוגיה. אז נסעתי ללמוד תואר שני במנהל עסקים באוניברסיטת קורנל. אלה היו השנתיים הטובות בחיי. ישבתי בכיתה עם אנשים מהודו, ברזיל, ארה"ב ויפן, שנשארו חברים שלי עד היום.

ג'נרל אלקטריק: חשבתי שאחרי התואר אשתלב בעמק הסיליקון, אבל פנו אליי מתאגיד שהיה אז מאוד פופולרי ובעל שם, ג'נרל אלקטריק (GE), והציעו לי להצטרף לתוכנית פיתוח מנהלים צעירים. אמרתי 'יאללה, ננסה, מקסימום אעזוב'. הניסוי נמשך 13 שנים.

החזרה לישראל: ב-2011 GE עשתה לי רילוקיישן. התמניתי למנהל הפיתוח העסקי של מרכז הפיתוח והחדשנות בארץ. זו הייתה החשיפה הראשונה שלי לעבודה עם סטארט־אפים, יזמים וחדשנות בתחומי הקלינטק, יצירת אנרגיה, מים וקצת מכשור רפואי. עבדתי עם קרנות הון ישראליות והשקעתי בחברות כמו תטא ריי ומורפיקס. ב-2015 התמניתי למנהל תוכנית החדשנות והסטארט־אפים של חטיבת הדיגיטל של החברה בארץ, ובשלוש שנים עשינו 30 שיתופי פעולה עם חברות ורכישה של חברה.

סומפו: ב-2018 פנו אליי מתאגיד הביטוח היפני סומפו דרך קרנות הון סיכון שהכירו אותי מהעבודה ב-GE. הם רצו להקים מעבדת חדשנות בישראל. הגיעה משלחת בכירים כדי לראיין אותי, וכשנכנסנו לחדר אמרתי את הדבר היחיד שידעתי ביפנית, משפט שהחברים היפנים שלי מקורנל לימדו אותי: 'שלום, שמי ינון, נעים להכיר', וקדתי קידה. עיניהם נפערו וכל הרשמיות בחדר התמוססה. זה היה אייס ברייקר מושלם. בלי שום רקע על המדינה נבחרתי להקים את הפעילות שלהם בארץ מתוך 11 מועמדים שנבחנו.

לימים למדתי שיפנים מאוד מכירים תודה לאנשים שמנסים להבין את התרבות. בחיים לא חשבתי שאעבוד בחברת ביטוח או בחברה יפנית, אבל אמרתי לעצמי שוב 'ננסה', ובינתיים גם הניסוי הזה מוצלח.

כחול-לבן ביפן: השוק היפני נפתח ליזמים ישראלים. זה בדיוק מה שאנחנו עושים בסומפו. החברה הקימה פה קבוצה שתייצר שיתופי פעולה עם סטארט־אפים מקומיים כדי לייעל את פעילותה, להיות יותר דיגיטלית וגם כדי לייצר עסקים חדשים שהם יותר מוכווני טכנולוגיה. הקמתי קבוצת אבטחת סייבר שעובדת עם החברה שלנו בכל העולם וגם חברת פיתוח תוכנה. והכול כחול-לבן, תחת פעילות החברה הבינלאומית היפנית.

טייטו: לפני ארבע שנים מחקר שעשה הצוות שלי הראה ששוק הרפואה מרחוק עומד לצמוח ביפן, אבל לא היה לזה מענה שם באותה התקופה. במקביל זיהינו חברה ישראלית, TytoCare, שמספקת את הטכנולוגיה לאבחון רפואי ובדיקות רפואיות מרחוק. זה התחבר לבעיה משמעותית ביפן של הזדקנות האוכלוסייה, שליש הם זקנים שלפעמים קשה להם לבוא למרפאה, וגם לחוסר ברופאי ילדים שם. היום סומפו ועוד חברה משווקות את המוצרים של TytoCare ביפן.

פערי תרבות: התרבות העסקית היפנית מאוד שונה משלנו וכך גם כל הצורה שבה היפנים חושבים ופועלים. ישראלים לא יודעים לקבל 'לא' הרבה פעמים, יש חוצפה, ואם הם לא נכנסים בדלת הם ינסו דרך החלון. אצל יפנים זה לא עובד כך. שם חשובה להם רווחת הכלל, טובת החברה, התאגיד והקבוצה. הם מרגישים בורג במערכת משומנת. למרות שהם לא מצפים מזרים לחשוב ולהתנהג כמוהם, מי שמבין את התפיסה היפנית הסיכויים שלו להצליח לעשות איתם עסקים גבוהים יותר. הדבר הראשון שלמדתי מהיפנים הוא איך להקשיב אקטיבית ולא להיות זה שמדבר כל הזמן.