דונלד טראמפ פתח את סבב המינויים לממשלו בהודעה לא שגרתית, אולי חסרת-תקדים: שני השמות הראשונים שבקעו מפיו היו של אנשים שבדעתו לא למנות. הוא הודיע ברשת המדיה החברתית שלו, כי הוא לא ימנה את מייק פומפיאו או את ניקי היילי. "נהניתי מאוד לשרת איתם", הוא אמר על שני הבכירים לשעבר, וסתם בזה את הגולל על ספקולציות שהם יוזמנו לחזור.
● ביקורתית נגד הארגון: המועמדת המסתמנת של טראמפ לשגרירה באו"ם
● ראיון | איך טראמפ ינהג עם ישראל? זה מה שאחד האנשים הקרובים אליו חושב
● ניתוח | "הם ישלמו בגדול": המדינות שדונלד טראמפ שם על הכוונת
פומפיאו היה מזכיר המדינה בממשלו הקודם, ניקי היילי הייתה השגרירה באו"ם. שגרירים אמריקאיים באו"ם מוזמנים בדרך כלל להיות גם חברים מלאים בקבינט.
מה ראה הנשיא המיועד של ארה"ב להוציא שניים מן הכלל עוד לפני שהספיק לנקוב בשמו של חבר קבינט אחד ויחיד? אפשר לשער שהוא רצה להקדים ולהבהיר שהוא מתכוון למנות רק נאמנים מוצהרים וחד-משמעיים, שהאינטרסים שלו עומדים בראש מעייניהם, ואין להם יומרות משלהם.
ניקי היילי, לשעבר השגרירה באו''ם / צילום: ap, Charlie Neibergall
השניים האמורים, פומפיאו והיילי, לטשו את עיניהם בגלוי אל המועמדות הרפובליקאית לנשיאות. טראמפ חשב את העזתם לאקט של חוסר נאמנות, של כפיות טובה ושל חוצפה.
להעניש את הבלתי־נאמנים
שמירת טינה היא תכונת אופי מפורסמת של טראמפ, ולא רק יריבים פנימיים אלא גם מנהיגים זרים חזרו ונתקלו בה. הוא נוטה להעניש את הבלתי-נאמנים, אם כי הוא גם מוכן לסלוח.
סגנו המיועד, ג'יי.די ואנס, השווה אותו לפני שמונה שנים להיטלר. לימים הוא זחל על גחונו בבקשת מחילה, ונמחל. גם בנימין נתניהו השתדל בחודשים האחרונים לרצות את טראמפ. התוצאות המלאות עדיין אינן ידועות.
טראמפ הגיע לנשיאות ב-2017 בלי הכנה מוקדמת. מועמדותו עלתה יפה בזכות אינטואיציה מזהירה, לא בזכות הכנה מדוקדקת. לא היה לו צוות של ממש להסדרת המעבר, והוא בחר חברי קבינט ויועצים בכירים על סמך אינסטינקט. נשיא אמריקאי צריך למנות בערך 3,000 פקידים, בכירים ובינוניים. רובם, אם כי לא כולם, זקוקים לאישור של הסנאט, ואישור כזה מותנה בין השאר בתהליך בדיקה מדוקדק של האף.בי.איי.
השלמת תהליך המינוי דורשת לפעמים חודשים רבים, או רבים מאוד. נשיאים מוצאים את עצמם ללא נבחרת מלאה אפילו שנתיים לאחר השבעתם.
אבל משרות בכירות מחייבות מינויים מהירים. אחדות מהן מוגשות לאישור הסנאט עוד לפני ההשבעה, כמו מזכיר המדינה. מכאן גם החשיבות של מהירות. ומהירות פשוטה כמשמעה: מהר, מהר.
לנשיא יש חודשיים וחצי מיום ניצחונו עד השבעתו. אבל התקופה הזו כוללת את חגי סוף השנה, והיא ממילא קצרה יותר בפועל. התהליך היה צריך אפוא להתחיל. יש סימנים שהוא מתמהמה. טראמפ אומנם מינה את ראש הסגל של הבית הלבן, אשת אמונו הוותיקה סוזי וויילס, שניהלה בהצלחה יתרה את מסע הבחירות שלו. אבל עד יום א' בבוקר לא התפרסם אף שם אחד נוסף.
מזכיר המדינה מייק פומפאו. האריך ימים יותר מכל בעל כהונה אחר בצוות החוץ־והביטחון בממשל טראמפ / צילום: Associated Press, Jens Meyer
הדחייה הבוטה של פומפיאו ושל היילי היא בהחלט סימן לבאות. הבכירים של תחילת ממשלו הקודם נעשו במרוצת הזמן בני פלוגתא. הם ניסו להטיל חישוקים על רצונותיו ועל נטיותיו הטבעיות. דובר אז אפילו על חוג סתרים של בכירים, בהם מזכיר המדינה, שר ההגנה, ראש סגל הבית הלבן, היועץ לביטחון לאומי ושר האוצר, שהיו מוכנים להתנגד חזיתית למהלכים מסוכנים של הנשיא. במרוצת הזמן הוא נפטר כמעט מכולם, ואחר כך נפטר גם מחלק מיורשיהם.
להיפטר מאלפי עובדי מדינה
בארבע השנים האחרונות טראמפ התכונן לקראת ממשלו הבא. צוותי עוזרים ומכוני מחקר הכינו את הטיוטה לנשיאותו השנייה. פה ושם הם הרחיקו לכת מאוד, במידה שאפילו סיכנה את מועמדותו.
זה קרה כאשר אחד ממכוני המחקר הימניים הידועים ביותר פרסם את "תוכנית 2025" להפוך את אמריקה על ראשה, והוא נאלץ להתנער ממנה. אבל מכון מחקר אחר, ידוע פחות, הכין תוכנית סנסציונית לא פחות.
למשל, אחת מכוונות טראמפ היא להיפטר מאלפי עובדי מדינה, ולהחליף אותם במינויים פוליטיים. הוא ואנשיו חושבים את עובדי המדינה לחיל החלוץ של "מדינת הצללים" (deep state), שהוא גמר אומר לבער, או, בלשון טראמפ, "לייבש את הביצה".
רק גלריה של נאמנים תוכל לפטר, לבער ולייבש. זה הטעם שהוא מתכנן להטיל על אילון מאסק להקטין את ממדי הממשלה הפדרלית באמצעות פיטורי המונים, שיחסכו לדבריו "לפחות שני טריליון דולר". זה מספר מפוקפק, מפני שכל חוקי ההקצאות של הממשלה בשנה שעברה עמדו על 1.7 טריליון דולר.
אנשי גידור ממתינים בתור
טראמפ אומר, כי בדעתו לנקוט שני צעדים ביום נשיאותו הראשון: להתחיל גירוש המוני של פושעים מקרב המהגרים הלא-חוקיים ("הגדול ביותר בתולדות אמריקה") ולבטל את כל המגבלות על קידוח נפט וגאז ("לקדוח, בייבי, לקדוח").
סמוך להשבעתו הוא מתכוון לחדש את מלחמות הסחר, ולהטיל מכסים כבדים על יבוא מארצות שהוא חושב כי הן מערימות על אמריקה: 60% על יבוא סיני, 20% על יבוא אירופי (המספרים אינם רשמיים או סופיים). הוא יהיה זקוק לשר אוצר, לשר מסחר, לשר לסחר בינלאומי (שתוארו הרשמי "נציג הסחר"), ליועצים כלכליים בכירים בבית הלבן. שר האוצר הוא כמובן בכיר המינויים הפיננסיים, אם כי השפעתו על מדיניות היא תוצאה של קרבתו אל הנשיא ומשקלו הפוליטי. היו שרי אוצר בארה"ב שנוכחותם היתה נומינלית בלבד.
ערב הבחירות ההנחה הרווחת הייתה שהמועמד המוביל הוא המיליארדר ג'ון פולסון, קרנאי הגידור ובנקאי ההשקעות. זה נראה עכשיו קצת פחות בטוח, לאחר שביום ו' טראמפ נועד עם מועמד נוסף, קרנאי הגידור סקוט בסנט (Bessent).
שרי אוצר מתמנים בד"כ מתוך תשומת לב לשוקי הכספים. גם נשיאים דמוקרטיים נטו לפנות לוול סטריט כדי לצנן חששות מפנייה שמאלה. לכאורה, טראמפ כבר בימין, והוא מבטיח קיצוצי מסים. אבל כוונותיו להטיל מכסים מעוררות חשש. שר אוצר סולידי יעזור לו להרגיע. לעומת זאת, רמזיו שהוא ידיח את נגיד הבנק המרכזי מעוררים רושם הפוך. קשה להדיח נגיד, אבל הקושי כשלעצמו לא ירתיע את טראמפ.
לא נגענו בשורת מינויים נוספים, שהמשמעות בהם הוא תובע כללי (שר משפטים פלוס). זה יהיה, או לא יהיה, האיש שינסה להאט את טראמפ בסיבובים חדים במיוחד. טראמפ מאמין שהוא שבע מרורים מידי תובעים כלליים זהירים מדי בארבע שנותיו הראשונות. הוא אינו זקוק לפסי האטה, לא במשרד המשפטים ולא בשום משרד אחר.
רשימות קודמות בבלוג וביואב קרני. ציוצים (באנגלית) בטוויטר
כתבות
ני"ע
