האם בג"ץ הוציא צו ביניים נגד החזרת קצבאות יוצאי צבא?

נכון - ההצהרה נכונה ומדויקת
נכון ברובו - ההצהרה נכונה ברובה, אך יש בה מרכיב שאינו נכון או אינו מדויק
חצי נכון - חלק מההצהרה נכון וחלקה שגוי, או שהיא אינה כוללת פרטים מהותיים שעשויים לשנות את משמעותה
לא נכון ברובו - חלק קטן מההצהרה נכון ורובה שגוי, או שהיא מחסירה פרטים יסודיים באופן היוצר הטעיה מהותית לגבי משמעותה
לא נכון - ההצהרה כלל אינה נכונה
מטעה - ההצהרה יוצרת מצג שווא או רושם שגוי, אף שהיא מתבססת על עובדות נכונות
כן, אבל - עובדה נכונה בפני עצמה, אך עובדות שלא צוינו עשויות להעמידה באור אחר. מומלץ לבחון את הדברים בפרספקטיבה רחבה יותר
לא מבוסס - לא קיימים נתונים עליהם ניתן לבצע קביעה פוזיטיבית לגבי נכונות הטענה, ואלה גם לא נאספים
ללא ציון - המצב העובדתי מורכב מכדי לתת לאמירה ציון מובהק. הסיבות האפשריות לכך יכולות להיות: התבטאות שאינה מובהקת מספיק וניתן לפרש אותה במספר צורות, מחלוקת בין מומחים, מתודולוגיות שונות שלא ניתן להכריע ביניהן ועוד

שם: עמית הלוי
מפלגה: הליכוד
תוכנית: כותרת ראשית, רדיו ירושלים
תאריך: 5.11.24
ציטוט: "(היה את) הבג"ץ המפורסם בשנת 2000 שמנע, הוציא צו ביניים, כשרצו להחזיר את קצבאות יוצאי צבא"
ציון: נכון

חה"כ עמית הלוי התראיין לרדיו ירושלים ונשאל על סוגיית גיוס החרדים. הוא השיב שיש צורך לסיים את האפליה כולה ולא רק את הפטור על בסיס תורתו אומנותו. הוא סיפר ש"היו פה כבר הרבה הליכי חקיקה" שיצרו העדפות לטובת מי ששירתו בצבא, מה שלשיטתו אמור להיות הפתרון לבעיה, אך גם הציג מכשול לכך: "אבל אי־אפשר שתבוא... בטח הייעוץ המשפטי לממשלה, שלך אני אומר, במשך שנים, המערכת המשפטית, הבג"ץ המפורסם בשנת 2000 שמנע, הוציא צו ביניים, כשרצו להחזיר את קצבאות יוצאי צבא, את ההעדפה לאנשים שמשרתים במילואים, הוא מנע את זה. לא יעלה שראו בזה אפליות ולא יודע, כל מיני הגדרות מוזרות ומופרכות. והיום הם באים ואומרים - " ובשלב זה נקטע על־ידי המראיינת.

אין באפשרותנו לבחון כיצד תתנהל המערכת המשפטית כיום לגבי פתרונות שתציע הכנסת כדי להתמודד עם שאלת הגיוס, ואין בכוונתנו לקבוע מהו הפתרון הנכון ביותר. לכן, רק בחנו האם אכן בג"ץ נהג כפי שנטען, ומנע את החזרתה של קצבת יוצאי צבא.

עסקנו בבדיקה קודמת של המשרוקית בקצבת יוצאי צבא. לפי האתר של ביטוח לאומי, "בין השנים 1970 ל־1996 שולמה יחד עם קצבת ילדים גם קצבת יוצאי צבא (לפי חוק חיילים משוחררים - החזרה לעבודה). היא שולמה למשפחות שאחד מבני המשפחה שבהן שירת בצה"ל או בשירות ביטחוני אחר כמוגדר בחוק. קצבת זו שולמה למשפחות לפי גודלן, על־פי מפתח של נקודות קצבה בגין הילד השלישי ומעלה ומומנה בידי הממשלה. בינואר 1994 התחיל ביטול הדרגתי של קצבת יוצאי צבא והעברתה לקצבת ילדים, כך שרמת קצבות הילדים לכל המשפחות נעשתה אחידה ללא תלות בשירות הצבאי. מ־1997 כל המשפחות השוות בגודלן מקבלות קצבה ברמה שווה". לפי מחקר של ביטוח לאומי, התוספת שניתנה לקצבה על הילד הרביעי ואילך הוגדלה בנקודה ב־1983.

לפי המחקר הנ"ל, הקצבה בוטלה כחלק מחוק ההסדרים של 1993. בפועל, מצאנו את השינוי בחוק ההסדרים שעבר בינואר 1994 (אם כי עדיין מדובר באותה ממשלה, בראשותו של יצחק רבין). סעיף 10 לחוק זה יצר את סעיף 40(ב1)(2) לחוק חיילים משוחררים (החזרה לעבודה), ובו נכתב: "בשנים 1994, 1995 ו־1996 יהיו חייל או בן משפחה זכאים להענקה בעד ילדם השלישי ובעד כל ילד נוסף כל זמן שיש להם עוד שני ילדים בכירים מהם; החל משנת 1997 לא ישולמו הענקות לפי סעיף קטן זה". סעיף 40(ב1)(3) פירט את האופן בו נקודות הקצבה ירדו באופן הדרגתי בשנים 1994-1996.

כפי שהסביר לנו ד"ר חסן ג'בארין, מנכ"ל עדאלה העוסק בזכויות המיעוט הערבי בישראל, לצד ביטול הקצבה עבר גם חוק קליטת חיילים משוחררים, התשנ"ד-1994. החוק סיפק הטבות אינדיבידואליות למי ששירתו בעצמם בצבא או בשירות לאומי, בניגוד לקצבה ששולמה למשפחה כולה בשל בן משפחה אחד ששירת בצבא (הורה או אח). במתכונתו הראשונה, החוק העניק לחיילים המשוחררים פיקדון, מענק שחרור והלוואה מהמדינה לרכישת דירה. חלק מהפעולות שהיה ניתן לבצע באמצעות הפיקדון היו מוגבלות בזמן. הצעת החוק עברה בקריאה שלישית ברוב של 60 תומכים מול אפס מתנגדים. לפי ג'בארין, "החוק עבר בתמיכה מקיר לקיר, כולל של ערבים ודתיים" (הדבר לא ניתן לאימות מהפרוטוקול).

ביוני 2002, על רקע המיתון של אותה תקופה, עבר חוק תכנית החירום הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2002 ו־2003), התשס"ב־2002 (הלינק הוא לגרסה הראשונה בה עבר). סעיף 7(4)(א) שינה את חוק הביטוח הלאומי לגבי קצבאות ילדים, כך שבמקום נקודת קצבה שלמה, התשלום יהיה "לפי ערך 0.96 נקודות קצבה - בעד כל אחד משני הילדים הראשונים שבמנין ילדיו של הורה בעל שירות מזכה" ו"לפי ערך 0.77 נקודות קצבה ­- בעד כל אחד משני הילדים הראשונים שבמנין ילדיו של הורה שאינו בעל שירות מזכה" (יצוין שהחוק ציין גם "תקופה קובעת" עם קיצוץ חריף יותר, ל־0.85 ו־0.68 בהתאמה, שנמשכה מ־1 ביולי 2002 עד 31 בדצמבר 2003). סעיף 7(4)(ב) הסביר שבעל שירות מזכה הוא "הורה שהוא, שבן זוגו, או שבן או בת שלו או של בן זוגו, שירתו בשירות מזכה". שירות מזכה הוגדר כשירות צבאי או לאומי באורך של שנה וחצי לפחות לגברים או שנה לנשים, או לחלופין שירות לעולים חדשים. כלומר, תכנית החירום קבעה שמי שהם, בני זוגם, ילדיהם או ילדי בני זוגם שירתו בצבא סבלו מקיצוץ נמוך משמעותית מזה שסבלו ממנו משפחות בהן לא היה אף אדם כזה.

בתגובה לאופן בו הוחלט לקצץ את קצבאות הילדים, ועד ראשי הרשויות המקומיות הערביות בישראל וארגון עדאלה הגישו את בג"ץ 4822/02 שדרש לפסול את הקיצוץ הזה בטענה שהוא מפלה את בני החברה הערבית, שבניה לא משרתים בצבא. לדבריהם הקיצוץ פגע בעיקרון השוויון (שלפי העתירה באותה תקופה טרם הוכר כעיקרון חוקתי על־ידי בג"ץ, אך כן החלו להניח את התשתית לעשות כן), והיווה חקיקה מפלה על רקע קבוצתי של מיעוט לאומי. כמו כן, נטען, חוק קליטת חיילים משוחררים גם כך נועד לספק הטבות למשרתים עם סיום שירותם תוך כדי מניעת אפליה ממי שלא שירתו, ולכן אין מקום גם לקיצוץ מסוג זה. לעתירה הצטרפה גם האגודה לזכויות האזרח (יחד עם המועצה הלאומית לשלום הילד וארגוני נכים) בבג"ץ 4953/02 וחבר הכנסת דאז מוחמד ברכה (חד"ש) בבג"ץ 4824/02. גם שם נטענו טענות דומות, שהורחבו גם מעבר למשפחות ערביות בלבד.

לפי דיווח בגלובס מ־13 באוקטובר 2002, אכן בג"ץ הוציא צו ביניים למימוש הכוונה לקצץ באופן מופחת מהקצבאות של משפחות בהן שירתו בצבא. הדבר נעשה בהרכב של שלושה שופטים: אהרן ברק, דליה דורנר ואשר גרוניס. הצו ניתן בהסכמת המדינה, זאת עקב סתירה בין נתוני הביטוח הלאומי לנתוני הצבא לגבי מספר המשפחות שיושפעו מההחלטה הזו: 230 אלף ו־375 אלף בהתאמה. לכן בכל מקרה הביטוח הלאומי קיבל הנחיה שלא ליישם את ההחלטה לקצץ בקצבאות, עד שהממשלה תתכנס לדון בעניין ולהחליט באיזה אופן לנהוג. עם זאת, נציגת הפרקליטות בדיון אמרה שאין לממשלה כוונה לחזור בה מהקיצוץ המיוחד למשפחות בהן לא שירתו בצבא, מה שהביא את ברק להחליט על דיון בעתירה בהרכב מורחב לאור "קשיים חוקתיים". ב־5 במרץ 2003 ההרכב המורחב החל לדון בבקשה. ב‏־1 ביוני המדינה הודיעה לבג"ץ שהחוק שונה ומכך דין העתירות להימחק. ב־2 ביוני אתר הארץ הרחיב שפירוש הדבר הוא שלמעשה המדינה החליטה לקצץ את קצבאות הילדים מכל המשפחות באופן שווה. ב־31 ביולי בג"ץ החליט למחוק את העתירות.

ד"ר חסן ג'בארין סיפר מזיכרונו על העתירה: "באותה תקופה הייתה ביקורת ציבורית רצינית נגד ההחלטה, ומהערות השופטים במהלך הדיון היה ברור שאין סיכוי ששר האוצר דאז נתניהו ישכנע את בג"ץ בהחלטה, ולכן הוא החליט לחזור בו ממנה". כלומר, ג'בארין מאשר שהעתירה לבג"ץ הביאה להפלת הקיצוץ הסלקטיבי. עם זאת, הוא גם מסייג: "אז היינו במצב פוליטי שונה, ויכול להיות שהיום דבר כזה היה עובר יותר בקלות. הרכב בית המשפט העליון אז היה הרבה יותר ליברלי, והיום הוא יותר שמרני".

למרות שאכן הייתה פסיקה כזו, הלוי דיבר על כך שהיה מדובר בהטבה למשרתי מילואים. דבר זה אינו נכון, שכן ההטבה ניתנה למי שעשו שירות סדיר. הרלוונטיות לגבי שירות מילואים הייתה אך ורק למי שעשו את השירות הזה כיוון שלא עשו שירות סדיר. עם זאת, כשפנינו אליו הוא אישר שכוונתו הייתה למה שנכתב בחוק, ובגלל שהדבר אינו מהותי לטענה הכללית, החלטנו לא לשקלל זאת בציון.

לסיכום, בעקבות עתירה שהוגשה ב־2002 בג"ץ אכן הוציא צו ביניים לכוונה לקצץ את קצבאות הילדים באופן חריף יותר למשפחות בהן אף אחד מבני המשפחה לא שירת בצבא. בעקבות צו הביניים הממשלה החליטה לוותר על הקיצוץ הסלקטיבי. לכן דברי הלוי נכונים.