מי צריך משכורת? עשרות אלפי הישראלים שעושים כסף מכסף

אין ישראלי שלא מכיר את השאלה הקלאסית: "מי לעזאזל מסוגל לקנות דירה בישראל?". מחיר ממוצע של דירה שנמכרת פה עומד על 2.24 מיליון שקל (נכון לרבעון השלישי של השנה), והשכר הממוצע על 13 אלף שקל - מה שאומר יותר מ-170 משכורות. פי שניים ויותר ממדינות מערביות אחרות בעולם. השבוע סיפקה לנו רשות המסים תשובה מחקרית ואמפירית לשיחת הסלון הבאה. לפני תירוצי המינוף ("הכל זה חובות לבנק") או העזרה הגדולה מההורים.

● האינטרסים, התדמית והכסף הגדול: למה כל כך חשוב לצרפת להשאיר את ישראל מחוץ לתערוכות הנשק? 
● בדרך לוועדת הכספים: המאבק על מס המיליארדים מגיע לישורת האחרונה 
● קבלני הביצוע נשארו בלי רווח, ויזמי הנדל"ן נדרשים לפתוח את החוזים והכיס 

במשך עשרות שנים המדינה הצביעה על עני ועשיר במדינת ישראל בעיקר לפי תלוש המשכורת. גם כי זה זמין ונוח - השכר שלנו עובר דרך מחשבי מס הכנסה בכל חודש, להבדיל מהכנסות אחרות כמו ירושות או שכר דירה. ולא פחות חשוב - בגלל ההנחה האינטואיטיבית שבסופו של יום, הכסף שלנו הוא תוצאה של עבודה. בזיעת אפיך תאכל לחם.

תחשבו שוב. ולא רק אם אתם בני דור ה-Z שלומדים מסרטוני טיקטוק שכסף עושים בעיקר מכסף, ודאי אחרי שנה-שנתיים של תשואות פנומנליות בבורסות ובהשקעות אלטרנטיביות מסביב לעולם. אלא בגלל נתונים חדשים וארוכי טווח שפורסמו השבוע, ומשנים כל מה שחשבנו - או יותר נכון, כל מה שחשבה עד היום הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

להניע את הגלגל הנדל"ני

לפי סקרי הלמ"ס, שלא ברור למה קיבלנו אותם כלשונם אבל זה מה שהיה עד כה בנמצא, ההכנסה שלא מעבודה עומדת על פחות מאלף שקל בחודש (בשנת 2021 היא חצתה אמנם את רף אלף השקלים, ועמדה על 1,031 שקל בחודש, אבל בחמש השנים הקודמות הממוצע היה 720 שקל). רק שכעת, "הנתונים המינהליים", לא כאלה שמבוססים על סקר אלא על הכנסות בפועל, מגלים שהנתון גבוה פי ארבעה. 3,631 שקל בחודש נכון לשנת 2021, ברווחים שהגיעו מניירות ערך, מדיבידנדים, ממכירות נדל"ן, מהשכרות נדל"ן וכן הלאה.

לפי המחקר שכתב ד"ר עופר רז-דרור, סמנכ"ל תכנון וכלכלה ברשות המסים, סך ההכנסות מהון ולא מעבודה של אזרחי ישראל עמד על 124 מיליארד שקל בשנת 2021 - לעומת 35 מיליארד שקל "בלבד" לפי סקרי הלמ"ס, שמהם שאבנו עד כה את כל מה שידענו. הפרש של כמעט 90 מיליארד שקל בשנה אחת. סכום עתק שהסתובב בשוק לגמרי מתחת הרדאר. וגם הוא, הם מודים, מוטה כלפי מטה: "ועדיין קיימים מספר חוסרים בהכנסות ההוניות שאנו עובדים על השלמתם. בעיקר בניכוי במקור בשוק ההון, בפטורים ממס שבח ובשכר דירה פטור". אם תרצו, הנה לכם קבוצה ענקית שיכולה להניע בעצמה די בקלות את הגלגל הנדל"ני - ולקנות עוד דירה בישראל, ועוד אחת, שנה אחרי שנה.

ואם זה לא מספיק, מתברר שסך ההכנסות מהון צומח בקצב גבוה בהרבה מהמשכורות שאנחנו מביאים הביתה בעמל רב. כמאמר הקלישאה, "המיליון הראשון הוא הקשה מכולם, ואחריו הכסף בא בקלות". במספרים, קצב הגידול הריאלי השנתי הממוצע של ההכנסות מהון מאז שנת 2013 עומד על 8.5% למשק בית, בזמן שהגידול השנתי בהכנסות מעבודה של משק הבית עמד על 1.1% בלבד.

והממוצע כמובן מטעה. ראשית, כי רק ל-11% ממשקי הבית בישראל יש הכנסה מהון. 312 אלף משפחות, אחת מכל עשר בלבד. ולא פחות חשוב, כי 70% מההכנסות הללו זורמות למאיון העליון בלבד. כ-86 מיליארד שקל שמגיעים לאחד מכל מאה משקי בית. מתוך אותם בני המזל, ישנם כ-17 אלף משקי בית (5% מבעלי הכנסות ההון) שנהנו מהכנסה מהון של מיליון ועד 10 מיליון שקל בשנה. עוד 1,300 משקי בית (0.4%) עשו "כסף מכסף" בסך של 10 ועד 100 מיליון שקל בשנה. 60 משקי בית בישראל (0.02%) נהנו מהכנסות שנתיות מהון של 250 מיליון שקל בממוצע. רבע מיליארד בשנה.

אי השיוויון מבהיל

ועל הדרך, השקלול החדש והמדויק יותר של ההכנסות מכסף הגדיל את אי השיוויון בישראל לרמה מבהילה. גם ככה היינו במקום מאוד לא טוב במדד ג'יני - 0.35 בשנת 2021 לעומת 0.31 בממוצע מדינות ה-OECD, וכעת הנתונים החדשים הקפיצו אותנו לרמה היסטורית של 0.40 (0 הוא שיוויון מלא ו-1 הוא אי שיוויון מלא וריכוז כל הכסף אצל אדם אחד). רק קוסטה ריקה, מקסיקו וטורקיה נמצאות מתחתינו. וגם כאן: העשירים מתעשרים, וכל השאר נאנקים מתחת.

כוכבי השבוע

מצוין: סוף סוף עושים דירות מהמשרדים הריקים

אחת הבשורות הגדולות בחוק ההסדרים לשנת 2021 הייתה אפשרות להסב משרדים למגורים. לא חלילה בבניינים ישנים, כמו בהצעה המקורית שזכתה לקיתונות של זעם מהרשויות המקומיות, אלא רק בבניינים חדשים. וגם שם, צוין בנוסח הסופי, עד 30% מהבנייה ורק דירות קטנטנות, כדי לא לסבך את הערים עם דירות למשפחות צעירות שצריכות גנים, בתי ספר וכו'.

רק שבפועל, כצפוי, ראשי הערים לא ששו לוותר על ארנונה למשרדים (פי 4 מזו של מגורים). בממשלה חשבו על כך מראש, והודיעו עוד ב-2020 כי תקום ועדה מיוחדת שתעקוף את השלטון המקומי. והנה, השבוע סוף סוף יצאה מהוועדה הזו תוכנית מאושרת ראשונה - 132 דירות במתחם האלף בראשון לציון. לא במקרה זה קורה בעיר שכבר מבינה בעצמה שאין באמת ביקוש ל-1.5 מיליון מ"ר של משרדים במתחם החדש. אף אחד לא אוהב לראות קרקעות ריקות.

בלתי־מספיק: הבנקים נותרו עם רווחים בשיא ותחרות בשפל 

לאומי והפועלים הציגו השבוע רווח של 4.2 מיליארד שקל רק ברבעון השלישי. עלייה דו-ספרתית לעומת הרבעון המקביל. עינינו לא צרות ברווחי העתק, ודאי כשמניות הבנקים מצויות בתיק ההשקעות של כל ישראלי שמפריש לפנסיה. אבל הבשורה הרעה היא שהבנקים רק מבצרים את שליטתם בכיפה.

מי שחולם על קצת יותר תחרות ועל נגיסה בנתחי השוק, ראה איך באותו שבוע בנקאי מוצלח כל כך, נודע על פרישתו של מנכ"ל הבנק הדיגיטלי וואן זירו, גל בר-דעה. מי שהבטיח לא מזמן לשנות את עולם הבנקאות, וחתום בעיקר על שריפת קרוב למיליארד שקל למייסדיו. הבנק הדיגיטלי הבטיח הרים, ולא קיים כמעט דבר. בנק שלא ידע להציע לנו שום ערך מוסף - בשירות, בריבית או בחוויה. ככה נשארנו עם התחרות הישנה, שמציעה לנו פירורי ריבית על פיקדונות ושגוזרת הון מחלוקת אשראי. עד שנמצא מודל מוצלח יותר.