אדריאן ברודי ב''הברוטליסט''. בלי התוכנה זה פשוט לא היה מדויק מספיק / צילום: באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט
1
טקס האוסקר היה מאז ומעולם ברומטר לערכים שהתעשייה מבקשת להטמיע בהישגים אומנותיים. בבסיסו, הטקס חוגג לא רק את התוצאה הסופית, אלא גם את התהליך - את המאבקים, את חוסר השלמות, ואת התעוזה האנושית שמאפשרת להפוך כישרון גולמי לחוויה מרוממת נפש. טקסי הפרסים ביקשו להיות חגיגה של יצירה אנושית, המתגמלת בכבוד ותהילה את אלו שהפגינו רמות מיוחדות של ביצוע, השקעה, מסירות, אימון ופגיעות. השנה נזרק המרוץ לאוסקר אל תוך סערה כשהתגלה שבשני סרטים מובילים - "אמיליה פרז" (נטפליקס) ו"הברוטליסט" (A24) - נעשה שימוש בכלי AI בתהליך היצירתי. האקדמיה כבר פסלה מהתמודדות את פס הקול של האנס זימר ל"חולית 2" כי הוא נשען על קטעים מוזיקליים מהסרט הראשון; האם כעת היא תאפשר התמודדות למי שנעזרו בהרבה יותר? התעשייה ניצבת בפני דילמה מהותית חדשה: עד כמה רחוק יכולה הטכנולוגיה ללכת לפני שהיא תשחק את המיומנות האנושית שהאוסקר מבקש לחגוג?
● בהוליווד לומדים להסתכל במורכבות על טראומה בין-דורית
● למה אמריקאים מוכנים ללבוש חולצה עם תמונה של טרוריסט
2
הברוטליסט, אפוס המגולל את קורותיו של ארכיטקט הונגרי ומשפחתו מול אתגרי פוסט מלחמת העולם השנייה, מועמד ל-9 פרסי אוסקר, בהם לסרט הטוב ביותר ולשחקן הטוב ביותר. בסצנת מפתח בסרט, אדריאן ברודי (זוכה האוסקר עבור "הפסנתרן") מקריא מכתב בשפה ההונגרית. בראיון ציין עורך הסרט דייויד יאנשקו, ש"מתוך מאמץ להיות מדויקים ככל שניתן, כך שאפילו הונגרים לא יבדילו", קולו של ברודי הוזן לתוכנה יחד עם קולו שלו (הוא דובר הונגרית) כדי שתתקן את המבטא עד שלמות. יאנשקו טען שאף שאימו של ברודי הונגרייה, ושהשחקנים עברו עם מאמני שפה, בלי התוכנה זה פשוט לא היה מדויק מספיק.
באמיליה פרז, מדובר בהרחבת הטווח הקולי של השחקנית הראשית קרלה סופיה גסקון, טרנסית שמגלמת דמות של גבר שהופך לאישה. חלק מהתווים בשירים של דמות הגבר היו מחוץ לטווח הקולי שלה ותוקנו ב-AI, באמצעות שילוב הקלטה שלה ושל כותבת המוסיקה, כוכבת הפופ הצרפתייה קאמיל. הסרט מועמד לאוסקר ב-13 קטגוריות, כולל לגסקון ולסרט הטוב ביותר.
3
באוסקר אוהבים לתגמל שחקנים על מבטאים ייחודיים ויכולות שירה מפתיעות. זכורות במיוחד הזכיות של מריל סטריפ עבור "בחירתה של סופי", שם היא דיברה במבטא פולני מושלם, תוצאה של מאמץ עצום מצידה; של נטלי פורטמן, שהשקיעה בלימודי בלט מפרכים עבור "ברבור שחור"; של אן האתאווי, שהוקלטה על הסט בלייב מבצעת סצנת שירה טעונה רגשית ודומעת עבור "עלובי החיים"; ושל ריס ווית'רספון, שהתאמנה במשך 6 חודשים כדי לשיר כמו הזמרת ג'ון קרטר ב"הולך בדרכי" (הביוגרפיה של ג'וני קאש).
השימוש ב-AI חושף אמת לא נוחה: הרבה ממה שאנו מעריכים בהופעה של אמן - בין אם מבטא מושלם או שירה מדויקת - לא טמון בהכרח באותנטיות רגשית, אלא בדיוק טכני. האם פירוש הדבר שהתוצאה חשובה מהדרך? לא משנה מה התשובה, ברור כעת שההנחה שמאמץ וחוסר שלמות הם חלק אינטגרלי מההישג האומנותי, עומדת למבחן משמעותי.
4
יתרונות השימוש ב-AI ברורים. הוא יכול להפוך הופעה למשכנעת הרבה יותר, שכן מבטא לא מדויק או זיופים בשירה עלולים להפריע לצופה להישאב לתוך הסרט. לא לכל השחקנים יש גישה למאמנים טובים, ולא לכל הסרטים יש תקציב שמאפשר לתגמל אותם עבור חודשים ארוכים של מאמץ, ו-AI עשוי להיות כלי אדיר לסרטים "קטנים" ולתת לבמאים ולכותבים חופש יצירתי מוגדל, כי הם לא כפופים למגבלות השחקנים. גם החסרונות ידועים, וכוללים שחיקת מיומנויות מסורתיות, ניתוק רגשי של הביצוע מהתוכן, ומדרון חלקלק שבסופו יהיה קשה להפריד בין איכות הביצוע לבין איכות הכלי הטכנולוגי.
שימוש ב AI עבור תהליך "הצערה" (De-Aging) בסרטים כבר הפך לפרקטיקה מקובלת, גם באוסקר. למשל הסרט "האירי" (2019) של מרטין סקורסזה עשה שימוש מאסיבי בכלי הזה להופעות של רוברט דה-נירו וג'ו פשי, והיה מועמד לשלל פרסים. ייתכן שההתעלמות מהטכנולוגיה אז נבעה מבוסריותה, או פשוט כי AI לא היה אז בכותרות. היום, אחרי ששביתת האיגודים בשנה שעברה שמה את המגבלות על AI בראש סדר היום (ואף השיגה הישגים בתחום),התעשייה רגישה הרבה יותר לכל גילוי כזה. השנה HERETIC עם יו גרנט היה הסרט המשמעותי הראשון שצירף לכותרות הסיום כתובית "בסרט זה לא נעשה שימוש בכלי AI מכל סוג".
בריידי קורבט, במאי הברוטליסט, יצא להגנת סרטו ואמר לגביו כי "לא קרה דבר שלא קרה בעבר בסרטים אחרים", ושהשחקנים עבדו קשה מאוד ללמוד את השפה. אבל מעבר לשינוי בסוכנויות ההימורים לגבי סיכוייו של ברודי לזכות בפסלון שני, המחלוקת הזו מוכיחה שהדרך להטמעה מוצלחת של AI ביצירת אומנות עדיין ארוכה. AI אינו "עוד אפקט", ולו כי אפקט לא מתחרה עם משרה אנושית, בעוד AI כן. חוסר השלמות האנושית היה מה שאיפשר לנו להתחבר ליצירה. אם כש-AI מחליף שירה או מבטא בקלות, מה קורה לערך שאנו מקנים למאמץ? להשקעה? האם עדיין יש לתגמל עבורם, או רק על שלמות הביצוע? האם עדיין נתרגש?
5
ימים יגידו אם טקסי הפרסים יחליטו לפצל קטגוריות להופעות עם סיוע AI ובלעדיו, ידחפו את מצביעי האקדמיה להלל דווקא הופעות "פגומות" ואנושיות, או שפשוט לא יהיה להם אכפת. מה שבטוח, הברוטליסט או אמיליה פרז יהיו מבשרי שינוי: אם יזכו כעת, כשהמחלוקת בחוץ, הטמעת השימוש ב-AI רק תואץ. הפרס יהיה אישור לפוטנציאל שבטכנולוגיה. מנגד, הפסד עשוי לעודד יצירה אנושית, פגומה יותר, והמלאכה הקולנועית המסורתית תשוב להיות הסטנדרט. בין אם יידחה או יחובק, השימוש ב-AI מדגיש את חשיבות השיח על העתיד של הקולנוע, של היצירה, ובמובנים רבים, של האנושות כולה.