גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

האמן שמוכר עבודות בעשרות אלפי דולרים: "אני רוצה שיסתכלו עליהן באהבה ולא בגלל שהן שוות משהו"

עופר ללוש הוא מהאמנים הישראליים החשובים כיום, ועבודותיו מוצגות לצד אלה של פיקאסו וג'קומטי ● הוא מחפש ביצירתו את האדם האוניברסלי אבל לא בורח מהכאב המקומי: "אחרי 7 באוקטובר עבדתי כל כך קשה ואינטנסיבי עד שקיבלתי דלקת בכתף. ציירתי נופים של דשאים בקיבוץ, העבודות הכי צבעוניות והכי עצובות שלי"

עופר ללוש בסטודיו שלו. ''אני איש אופטימי'' / צילום: אריאל ינאי
עופר ללוש בסטודיו שלו. ''אני איש אופטימי'' / צילום: אריאל ינאי

בכניסה לסטודיו של עופר ללוש, בין שלל פסלים מונוכרומטיים הנראים כמו יציקות גבס של קורבנות שנמצאו בפומפיי, ניצב פסל של איש עומד ומרים ידיים כמו מתחנן על חייו. הדימוי הראשוני והקמאי של הרמת הידיים ומשמעותה - הבקשה הפשוטה לחיות - היא מכמירת לב ורלוונטית מתמיד. ללוש, צייר, פסל ואמן תחריט, הוא האמן של הצמצום. ביצירתו הוא מבקש לזקק דימויים ארכיטיפיים שעוסקים בקיום האנושי ונכונים הן לציורי המערות הפרה-היסטוריים והן למאה ה-21 העקובה מדם.

על הקשר הבלתי ניתן לניתוק בין אומנות לבעלי ההון
'החירות מובילה את העם': שיקום של סמל מפעים

ללוש (77), הוא אחד האמנים החשובים ביותר שפועלים כיום בישראל ובחו"ל. הוא הציג במוזיאונים החשובים בעולם בפורטוגל, בסין, בשוויץ ועבודותיו מוצגות לצד אלה של פיקאסו וג'קומטי. לפני כשלוש שנים הציג ללוש במוזיאון אלברטינה בווינה תערוכת יחיד רחבת היקף. עם כל אלה הוא מציין שהוא זוכה פרס נחום גוטמן מטעם ההסתדרות הכללית "וגאה בזה מאוד". גוף יצירתו כולל אלפי עבודות, מציורי נוף ועירום ועד דיוקנאות. בשנים האחרונות הפך ללוש מזוהה בעיקר עם פסליו של הראש האנושי ובעיסוק בלתי פוסק בגוף האדם.

ביום שישי הוא יציג לראשונה בישראל את סדרת פסלי הענק המונומנטליים "האטלייה", במוזיאון פתח תקווה לאמנות. פסליו הם חלק מהתערוכה המרכזית "לו הייתי גוף" שאוצרת אירנה גורדון.

''האטלייה'' בתערוכה החדשה ''לו הייתי גוף'' במוזיאון פתח תקווה / צילום: באדיבות המוזיאון

שוק האמנות נפגע מאז המלחמה?
"(צוחק) אין לי מושג. עד גיל 50 חייתי מהיד לפה. רק אחרי שהעבודות שלי נכנסו לגלריה חשובה, המחירים קפצו. הכסף לא מעניין אותי, אני צריך שיהיה לי מספיק בשביל ליצור. אם אני מרוויח כמה גרושים, אני ישר משקיע את זה בפסל חדש. הכסף הוא אמצעי ולא מטרה".

ללוש לא אוהב לדבר על כסף, אבל היצירות שלו נמכרות (כפי שניכר למשל באתר המכירות של גלריה תירוש) בעשרות אלפי דולרים.

"האטלייה" (הסטודיו של האמן) נוצר עבור תערוכה מקיפה שלך בסין. ספר עליו.
"ב-2008 יצרתי את פסל הראש למוזיאון תל אביב. עבדתי עליו כשנתיים ועשיתי מאות סקיצות, גם בפיסול וגם ברישום. הנושא הוא קשה מנשוא: הייתי צריך לעשות פסל לזכר הטבח הראשון של יהודים על שפת אגם מאג'ורה באיטליה. ירקתי דם על הדבר הזה לא רק כאמן, אלא כאדם. הנהר הזה הוא אחד המקומות היפים בעולם, הקורבנות עוד בתוך האגם, היופי הזה בעצם מסתיר זוועה. כשהראו לי את המקום התגובה הראשונה הייתה להניח אבן גדולה על שפת האגם, בצורת ראש שמסתכלת עליו. פיסלתי דווקא את הראש של אשתי, כי הרגשתי שאני צריך שם מבט של אהבה ולא של סבל או שנאה".

"אחרי שמסרתי את הפסל הרגשתי ריקנות נוראית"

אבל אז, כמו שמתארים אומנים לא אחת, הפרידה מהיצירה יצרה אצלו תחושות קשות. "אחרי שמסרתי את הפסל לבית יציקה הרגשתי ריקנות נוראית, לא יכולתי לעבוד. חזרתי לסטודיו והיה מדף עם פסלים קטנים והחלטתי לצייר רישומים קטנים ולאט לאט הנושא התפתח כשהבנתי שחמישה פסלים - הם פסל אחד. עד כה אני הייתי האמן של האחד - עירום עצמי אחד, דיוקן עצמי אחד. הרגשתי שאני רוצה להרכיב פסל מדברים שונים. לקחתי את 5 הנושאים הכי חשובים בעבודה שלי עד כה: הדיוקן עצמי, הראש של אשתי, דוגמנית העירום, דמות בהריון והראש גולגולת - זה האדם האוניברסלי. סידרתי אותם בסידור שמזכיר את "האָטֶלְיֶיה" של גוסטאב קורבה (1855), לדעתי הציור החשוב ביותר בעידן המודרני, שמסמל שהאומנות עוברת לעסוק במעשה היצירה עצמו, הנושא של האומנות הופך להיות האומנות עצמה ובעיקר החלל שעושים בו אומנות".

ללוש מפרט על חלקי היצירה שלו. על דוגמנית העירום הוא אומר: "דוגמנית היא לא אישה שמדגמנת. יש קשר ייחודי בין הצייר לדוגמנית. יש בדיחה שאני אוהב לספר, שצייר והמודלית שלו שותים קפה והיא לבושה, ופתאום הוא אומר אני שומע את אשתי באה, מהר תתפשטי!. היו לי כל הקריירה חמש דוגמניות ואני שומר אותן שנים, גם כשהגוף שלהן משתנה".

"הדמות האחרת בפסל, זה האישה בהריון, או אולי איש", הוא ממשיך. "אני מאוד אוהב לצייר הריונות. האישה בהריון היא מאיה, הבת של קדישמן שהייתה בהריון לפני 30 שנה. והמשכתי לפסל אותה מזיכרון. לא ברור אם זאת מאיה או הגוף של מנש'קה".

''אישה/איש בהריון. ''פיסלתי את הבת של קדישמן אבל זה גם קצת מנש'ה'' / צילום: מיטל הבר

"בפריז הייתי פריזאי, ובישראל עופר הצבר"

ללוש עבר תחנות רבות ומגוונות בחייו, והוא מעיד שהן ניכרות היטב ביצירה שלו. "באומנות שלי אני מנסה להתחבר לדברים אוניברסליים. אולי מפני שעברתי בין ארצות ועזבתי חברים ואת מולדתי. בכל פעם הייתי מאמץ לעצמי אישיות אחרת. בגיל 14 עברתי מתוניס לפנימייה בדרום צרפת רק עם אחי, שהיה בן 12, ובפנימייה דיברו במבטא דרום צרפתי כבד, לא הבנתי כלום. בתוך חודש דיברתי עם מבטא כבד יותר מהם. אחר כך הייתי בפריז והפכתי לפריזאי, ואז הגעתי לישראל - והפכתי לעופר הצבר עם מכנסיים קצרים וכובע טמבל".

"בערך בגיל 30, כשהפכתי לאבא, פשטתי את כל התלבושות הללו. ובאומנות שלי חשוב לי לדבר על משהו אוניברסלי, עירום. לא סתם אני מצייר את עצמי בעירום. זה לעזוב את כל 'הביגוד' שאנו עוטים על עצמנו. לכן, גם איכרים סינים שראו את העבודות שלי כשהצגתי בסין - התחברו לזה, וגם ילדים בסאן פאולו התחברו לזה. הם הבינו. לי תמיד היה חשוב לעשות משהו פשוט. המכנה המשותף הפשוט ביותר הוא הגבוה ביותר לדעתי. לתפוס את העירום שבתוכנו. ולעזוב את כל השטויות. לכן הרבה פעמים אני לא מפסל שיער, אלא מתייחס לדמות כדבר אטום ומאוד ראשוני. מאז שאני 'עופר ללוש', שזה גיל 30 פלוס. את כל מה שעשיתי לפני זה, שרפתי בנמל יפו".

מתי היה הרגע שהפכת ל"עופר ללוש"?
"אחרי שלמדתי בבוז-אר (בית הספר הגבוה בצרפת לאומנויות, י"פ), חזרתי לארץ, וזאת הייתה תקופה קשה בעולם האמנות הישראלי. היה זרם מרכזי של אמנות מושגית, ואני רציתי להיות עצמי".

עופר ללוש / צילום: באדיבות מוזיאון פתח תקווה

איך הושפעת מהמורים שלך?
"למדתי אצל הצייר יחזקאל שטרייכמן במכון אבני ואחרי זה אצל הפסל סזאר, וממנו למדתי שאני פסל, אבל אני חושב שאני בעיקר רשם. הרישום זה הדבר הכי בסיסי שיש בחיים. צריך נייר, עיפרון ומחק, ולפעמים העיפרון מיותר. שטרייכמן היה מורה ליטאי עם הרבה חוש הומור, והוא לימד אותי חופש בעיקר, חופש בתנועה. לא הצלחתי לקחת ממנו את חוש ההומור שהיה נוכח גם בעבודות שלו (צוחק). אני איש כבד בסך הכול".

מאיפה מגיע העיסוק שלך בראש ובפנים מושחתות או מטושטשות?
"הראש האנושי הוא תמצית של נוכחות האדם. זה הגרעין, תרתי משמע. לגבי המחיקה של הפנים, אני מתחיל מהפורטרט כדי להבין, ולאט לאט מגיע לרגע הזה, כמו שזוכרים אדם כשסוגרים עיניים. אני הולך וחוזר מהפורטרט לזיכרון שלו. אבל הפורטרט הוא רק התחלה. צריך לפרוץ את המחסום של האופטיקה, להגיע לדבר תמציתי וערום".

הפנים המטושטשות ביצירה שלך מסרבות להיות אובייקט למבט. הפילוסוף עמנואל לוינס אומר שהפגישה עם הפנים מצד אחד קוראת לאלימות, משום שהן חשופות ופגיעות, ומצד שני הן בעלות צו מוסרי, "לא תרצח". האם אתה רואה באמנות שלך מעין קריאה מוסרית כזו? כיסוי הפנים הוא גם כיסוי המוסר. אם נחשוב על מחבלי חמאס שכיסו את פניהם על מנת לעשות מעשי זוועה.

"יש משהו מאוד מאיים בפנים. עם זאת יש איסור, לא תהרוג".

"מכבדים אותי ממרחק. אני לא בזרם הכללי"

איך נראה היום שלך?
"אני קם לפני הזריחה והולך לשחות כל בוקר בבריכת גורדון קילומטר וחצי, אני מגיע לסטודיו ועובד עד השקיעה, ככה כל יום".

ה-7 באוקטובר שינה משהו ביצירה שלך?
"אני חזרתי לעבוד ב-10 באוקטובר. אבל קודם ירדתי לים, והוא היה יפה ואדיש עד גועל".

יש לי סדרה שלמה של עבודות שאני עומד להציג באוקטובר הבא בגלריית גורדון", מגלה ללוש, "שכוללת נופים של דשאים בקיבוץ, ציורים גדולים של 5 מטר. אלה העבודות הכי עצובות שציירתי אף שהן צבעוניות וירוקות. אחרי 7 באוקטובר עבדתי כל כך קשה ואינטנסיבי עד שקיבלתי דלקת בכתף. גמרתי את כל הפחמים לציור שהיו לי וצלצלתי לחבר שלי בפריז, ג'ים דיין, שהוא אמן מוכר, והוא שלח לי ארגז עם פחמים. הרגשתי כמו ישראל שביידן שלח לה תחמושת. עשיתי יותר מ-100 רישומים, בעיקר של דיוקן עצמי. הרגשתי כמו אחרי השואה".

שנים רבות ללוש צייר בלי צבע, והצבע חוזר אליו דווקא באותם ציורים של שדות קיבוצים אחרי 7 באוקטובר. כך, באופן פרדוקסלי, הצבע חוזר דווקא ביצירה העצובה ביותר שלו.

יש לדעתך משהו נבואי ביצירה שלך?
"אני איש אופטימי, ותמיד חייתי בשכנות עם ערבים, גם בילדות בתוניס וגם היום ביפו בבית משותף. אני יודע שאפשר אחרת. הדבר המפלצתי שקרה - לא ניתן לתפיסה. כולנו קורבנות".

מה אתה חושב על עולם האמנות הישראלי היום?
"נדבר קודם על מה שהיה. שנות ה-70 היו תקופה מרתקת ומעצבנת. היא הכריחה אותי להגדיר את עצמי בצורה מחמירה. אמרו 'הציור מת'. ואז חשבתי מאיפה להתחיל? אז ראיתי בדיוקן העצמי את ההתחלה, את האקט של היצירה. התערוכה הראשונה שעשיתי הייתה בשדרות חן, עם חובבנים ויצירות תלויות על חבל כביסה. אחרי זה מסגרו כמה עבודות שלי ותלו - ואז שיה יריב מגלריית גורדון ראה את זה ונהייתי מפורסם. אבל זה לא היה מיידי".

"היום יש לומר - עולמות האמנות. אני עדיין זאב בודד. אין אמנים שעובדים בצורה שאני עובד בה. ואני חושב שמכבדים אותי, אבל ממרחק. אני לא משתייך לזרם הכללי".

גרת ויצרת תקופה בסין. מה אתה חושב על הפערים התרבותיים בין ישראל לסין?
"הציעו לי תערוכה באחד המוזיאונים החשובים בסין, CAFA. הסינים אנשים חמים אבל יותר מדי רציניים, בגלל זה הם אוהבים אותנו, כי אנחנו מחוץ לקופסא. אבל הם לא יודעים מי אנחנו. הגעתי למסעדה שהיה עליה סמל של מגן דוד ושאלתי אותם מה זה, והם אמרו 'הסמל של הנוצרים'. הסצנה האמנותית שם אדירה".

אומנות הפכה למוצר שמשקיעים בו וסוחרים בו.
"זה כואב לי. אני תוהה לעצמי כמה אספנים של אמנות עכשווית למשל הולכים לקונצרטים, כי שם אי אפשר להשוויץ. צריך לשבת שעתיים ולהקשיב. אני חושב שזה בזבוז של חיים לסחור כך. אני לא רוצה שיקנו עבודות שלי בגלל כבוד, כי הצגתי במוזיאונים חשובים.

"אני אומר, כבוד זה בשביל המתים, החיים צריכים אהבה. ואני רוצה שיסתכלו על עבודות שלי באהבה ולא בגלל שהן שוות משהו".

עוד כתבות

חזית המדע. מיפוי האקספוזום / צילום: Shutterstock

400 חוקרים השיקו את אחד הפרויקטים השאפתניים של המדע: מיפוי האקספוזום

הפרויקט, שהוכרז במאי השנה באירוע גדול של אוניברסיטת ג'ונס הופקינס, נועד למפות את כל הגורמים שאנחנו נחשפים אליהם לאורך החיים ומשפיעים על הבריאות שלנו - מחיבוק ועד חומרי הדברה ● האם טכנולוגיות חדשות יאפשרו להשלים את המשימה? שלוש חוקרות של התחום מסבירות למה הפרויקט מלהיב כל כך ומספרות על ההישגים שכבר הגענו אליהם

דונלד טראמפ. מדיניות שעלולה להביא על הדולר מכת המוות / אילוסטרציה: Shutterstock

האיתותים גוברים לנטישת הדולר כמטבע הסחר הבינלאומי - והכלכלה האמריקאית תשלם את המחיר

מדינות הבריקס והכלכלה הסינית מתחזקות על חשבון הדולר, וגם ארה"ב עצמה רוצה בהיחלשותו ● הבנקים המרכזיים מגדילים אחזקותיהם בזהב על חשבון נכסים הנקובים בדולרים, ואפילו מתקדמים בפיתוח מטבעות דיגיטליים משלהם ● כל אלה יוצרים את התשתית ליצירת מטבע רב לאומי שיהיה הבסיס לסחר בין מדינתי

בודקים את המיתוס / צילום: דפנה גזית, רשות העתיקות

מי היה הראשון שהשתמש באריה כסמל שלטוני? לא ממלכת יהודה

מדור המשרוקית של גלובס מתחדש ומציג פינה חדשה: בודקים את המיתוס ● אחת לשבוע המדור יעסוק בעיוותים היסטוריים מפורסמים, מדוע נוצרו, וכיצד הם משפיעים עד ימינו ● והפעם: שר המורשת סיפר שהאריה היהודאי השפיע על העמים מסביב, אבל זה כנראה עבד הפוך

בובות לבובו מוצגות לראווה בחנות של פופ מארט / צילום: Reuters, Oriental Image via Reuters Connect

חיוך מטריד ששווה מיליארדים: בובת הפרווה שהפכה לטרנד וכבשה את העולם

לבובו, הבובה הפרוותית בעלת הבעת הפנים המעט קריפית, הפכה ללהיט גלובלי - ולפריט חובה אצל סלבריטאיות על, כמו ריהאנה וקים קרדשיאן ● היצרנית, חברת פופ מארט הסינית, הכפילה את הכנסותיה ב־2024 ובסין כבר הזהירו מהתמכרות לבובה המעוצבת

שוקי ניר, דניאל בראל, עומר כילף, ראסל אלוואנגר / צילום: שלומי יוסף, איל יצהר, ענבל מרמרי, באדיבות סולאראדג'

הישראלית שקפצה בכ-40% בשבוע בוול סטריט, וזו שקיבלה אזהרה מנאסד"ק

סולאראדג' זינקה ב-39% בשבוע האחרון, בעוד שהמשקיעים בוחנים את השלכות "החוק הגדול והיפה" של הנשיא טראמפ על תחום האנרגיה המתחדשת ● טאואר קיבלה רוח גבית, לאחר שפורסם כי תיקח חלק בפרויקט שבבים גדול בהודו ● ובתחום האוטוטק: REE ואינוויז דיווחו על הודעות מנוגדות שקיבלו באשר לעמידה בתנאי הסף של נאסד"ק

קרנות הגידור התמודדו עם המבחן האולטימטיבי / אילוסטרציה: Shutterstock

קרן הגידור של אנשי השוק הוותיקים שמככבת עם תשואה של 31% מתחילת השנה. ומה עשו המתחרות?

הבורסה טסה במחצית הראשונה של השנה, וחלק מקרנות הגידור המקומיות התקשו להדביק את הפער ● מי בכל זאת כיכבה, מה מגלות התשואות של השנתיים האחרונות ומה צפוי בהמשך? ● "הסרנו איום של עשרות שנים שהלך והתעצם בשנתיים האחרונות"

צ'רצ'יל מסמן V. ביום הניצחון על גרמניה הנאצית / צילום: Reuters, IMAGO/piemags via Reuters

לסיים מלחמה: עצתו הפיקטיבית של צ'רצ'יל לנתניהו

אבי הכישלון הגדול של המלחמה הקודמת הוביל את הבריטים אל חוף מבטחים, וזכה בסליחה ובהערצה. הוא הבין כי אנחת הרווחה חשובה יותר מתרועת הניצחון

פופקורן. ליאור פרנקל בשיחה עם אור רז / צילום: לירון ויסמן

רוצים לקדם את האינטרסים שלכם במקום העבודה? הטיפ שאסור לכם לדלג עליו

הפודקאסט הפופולרי פופקורן מגיע לגלובס במדור חדש על עולם העבודה • "אתם לא מבינים כמה בכירים עובדים בפוליטיקה ארגונית", אומר אור רז, מנכ"ל ובעלים של קבוצת לדעת, מלווה ומפתח מנהלים בחברות הייטק ופיננסים • בשיחה עם ליאור פרנקל הוא מסביר איך תצליחו להעביר את הקולגות שלכם צד בשולחן הדיונים ● פופקורן

דירת 4.5 חדרים בשכונת עג'מי ביפו / צילום: יוסי שחר

בזמן המלחמה: בכמה נמכרה דירת 4.5 חדרים בשכונת עג'מי ביפו?

בשכונת עג'מי ביפו נרכשה דירת 4.5 חדרים בשטח של 86 מ"ר עם ממ"ד ושתי מרפסות תמורת 3.18 מיליון שקל ● הנכס עמד פחות מחודשיים על המדף ● המוכרים הם משקיעים שלפי רשות המסים קנו את הדירה ב־2016 תמורת 2.2 מיליון שקל ● ועוד עסקאות מהשבוע האחרון

ג'אקו 7 / צילום: יח''צ

מהפך: זה הרכב הנמכר ביותר בישראל מתחילת השנה

הדגם הנמכר ביותר ביותר במחצית החולפת היה הקרוס־אובר ג'אקו 7 עם מנועי בנזין ופלאג־אין, כאשר הדגמים הנמכרים ביותר אחריו היו שייכים למותגים יונדאי וטויוטה ● X7, הקרוס־אובר פרימיום החדש של זיקר, נחת בישראל ● ובמדיה האיראנית מדווחים כי ישראל תקפה מפעל רכב באיראן, במהלך מבצע "עם כלביא" ● השבוע בענף הרכב

ניב כרמי, מייסד פולוס-טק / איור: גיל ג'יבלי

לתפוס מחבלים מהאוויר: המיזם החדש של ההייטקיסט שהקים חברה שנויה במחלוקת ועזב לשוויץ

חברת פולוס־טק שהקים אחד ממייסדי NSO, ניב כרמי, מפתחת חיישן שמותקן על מל"טים ומזהה מחבלים על פי אותות רדיו מהטלפון - בלי לפרוץ למכשיר ● לגלובס נודע: מתקיימים מגעים עם מערכת הביטחון לשילוב הטכנולוגיה, שהחלה את דרכה בתחום החילוץ וההצלה

אנה וינטור בשבוע האופנה בפריז. תובענית / צילום: Reuters, Benoit Tessier

על המלכה הבלתי מעורערת של עולם האופנה שפרשה השבוע מווג

אחרי יותר משלושה עשורים הכוהנת הגדולה של עולם האופנה פורשת מעריכת ווג ● אבל לא צריך להספיד כל כך מהר את האישה שעל פיה יישק דבר, אנה וינטור מקבלת קידום ותמשיך להיות האורים והתומים של המסלול ● עכשיו נותרת השאלה מי יצליח להכנס לנעלי המנולו שלה?

דיון בוועדת החוקה, בראשותו של ח''כ שמחה רוטמן / צילום: דני שם-טוב/דוברות הכנסת

התיקון לחוק החוזים כמודל לאיחוי לאומי

התיקון לחוק החוזים ראוי להיחשב כמודל לחקיקה ממלכתית ומאחדת, בתקופה של קיטוב הולך וגובר ● כל אחד מתתי־ההסדרים שנקבעו בחוק הוא פרי פשרה מהותית, המשלבת בין עמדות המחנה השמרני לבין עמדות המחנה הליברלי ● מהתיקון עולה הקריאה הרעננה ביותר לישראל של 2025: גם כשאנו חלוקים – אנו מסוגלים להסכים

יונדאי טוסון הייבריד 4X4 / צילום: יח''צ

מלחמת הסחר שולחת אלינו רכב חדש מאמריקה. האם הוא גם משתלם?

הגרסה האמריקאית של הטוסון, שהגיעה לישראל באדיבות מכסי טראמפ, מציעה תוספת מקום ומערכת הנעה היברידית חסכונית ● המחיר מציב לה אתגר שיווקי ● מבחן דרכים

זוהר לוי, מבעלי סאמיט ו'בעל הבית' החדש בפז / צילום: באדיבות סאמיט

בין פז לניו יורק: רואה החשבון שהקים אימפריית נדל"ן בחו"ל מסמן יעד רכישה חדש

אחרי שהסיט את פעילותה של סאמיט מגרמניה לארה"ב, והפך לבעל המניות הגדול בפז, לוטש זוהר לוי עיניים לנכסי חברת הנדל"ן האמריקאית דה זראסאי, שנקלעה למשבר חוב ● האם הצפת הערך הבאה של מי שיצר לעצמו הון של כ־2 מיליארד שקל בשני עשורים, תגיע משוק הנדל"ן של ניו יורק, שעד כה לא האיר לו פנים?

נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון / צילום: עודד קרני

לידר מעריכים: הריבית עשויה לרדת כבר מחר

בנק ישראל צפוי לפרסם את החלטת הריבית מחר (ב'), שצפויה על פי רוב הכלכלנים להישאר על רמה של 4.5% ● עם זאת, בלידר שוקי הון מעריכים שהסיכוי שנראה כבר הפחתה מחר עומד על 65%

שטפון בטקסס / צילום: ap, Eric Gay

יותר מ-20 הרוגים בשיטפונות בטקסס, עשרות ילדות נעדרות

כ-20 ילדות ממחנה קיץ על גדות נהר הגוואדלופה נעדרות בשל הצפה של הנהר • הרשויות במדינה ציינו כי "אנחנו לא יודעים מתי הגשם ייפסק" • מושל טקסס פרסם סרטון של חילוץ באמצעות מסוק: "מחלצים מסביב לשעון"

אלעד טנא / צילום: אריק סולטן

במקום אבי משולם: אלעד טנא מונה לעורך העל בידיעות אחרונות

אלעד טנא ימונה לתפקיד עורך העל של ידיעות אחרונות וב-Ynet במקום אבי משולם, שמילא את התפקיד בשנתיים האחרונות ● טנא, מגיע לאחר כשנתיים בתפקיד העורך הראשי של "מקור ראשון"

עומסים בנתב''ג. המסלולים והתנועה האווירית סביב השדה לא הותאמו לגידול בישראל / צילום: ap, Ohad Zwigenberg

המקום בנתב"ג עומד להיגמר. מאיפה נטוס?

עד 2040 צפוי נמל התעופה בן גוריון להגיע לקיבולת המקסימלית שלו, כ–40 מיליון נוסעים בשנה ● אלא שבמשך עשרות שנים מקבלי ההחלטות מתלבטים על המיקום האולטימטיבי של שדה בינלאומי נוסף, ובינתיים הכרעה סופית לא נראית באופק ● אילו אפשרויות כבר בשלב התכנון, מה מסכל אותן וכמה נשלם על הסחבת?

אילון מאסק / צילום: ap, Kevin Lamarque

אילון מאסק הכריז על הקמת "מפלגת אמריקה"

יום לאחר ששאל את עוקביו ב-X האם יש להקים מפלגה פוליטית חדשה בארה"ב, אילון מאסק הודיע: "מפלגת אמריקה הוקמה" ● מאסק סבור שלמפלגה החדשה עשויה להיות השפעה משמעותית בבית הנבחרים ובסנאט, נוכח הרוב הדחוק של הרפובליקנים