גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

האמן שמוכר עבודות בעשרות אלפי דולרים: "אני רוצה שיסתכלו עליהן באהבה ולא בגלל שהן שוות משהו"

עופר ללוש הוא מהאמנים הישראליים החשובים כיום, ועבודותיו מוצגות לצד אלה של פיקאסו וג'קומטי ● הוא מחפש ביצירתו את האדם האוניברסלי אבל לא בורח מהכאב המקומי: "אחרי 7 באוקטובר עבדתי כל כך קשה ואינטנסיבי עד שקיבלתי דלקת בכתף. ציירתי נופים של דשאים בקיבוץ, העבודות הכי צבעוניות והכי עצובות שלי"

עופר ללוש בסטודיו שלו. ''אני איש אופטימי'' / צילום: אריאל ינאי
עופר ללוש בסטודיו שלו. ''אני איש אופטימי'' / צילום: אריאל ינאי

בכניסה לסטודיו של עופר ללוש, בין שלל פסלים מונוכרומטיים הנראים כמו יציקות גבס של קורבנות שנמצאו בפומפיי, ניצב פסל של איש עומד ומרים ידיים כמו מתחנן על חייו. הדימוי הראשוני והקמאי של הרמת הידיים ומשמעותה - הבקשה הפשוטה לחיות - היא מכמירת לב ורלוונטית מתמיד. ללוש, צייר, פסל ואמן תחריט, הוא האמן של הצמצום. ביצירתו הוא מבקש לזקק דימויים ארכיטיפיים שעוסקים בקיום האנושי ונכונים הן לציורי המערות הפרה-היסטוריים והן למאה ה-21 העקובה מדם.

על הקשר הבלתי ניתן לניתוק בין אומנות לבעלי ההון
'החירות מובילה את העם': שיקום של סמל מפעים

ללוש (77), הוא אחד האמנים החשובים ביותר שפועלים כיום בישראל ובחו"ל. הוא הציג במוזיאונים החשובים בעולם בפורטוגל, בסין, בשוויץ ועבודותיו מוצגות לצד אלה של פיקאסו וג'קומטי. לפני כשלוש שנים הציג ללוש במוזיאון אלברטינה בווינה תערוכת יחיד רחבת היקף. עם כל אלה הוא מציין שהוא זוכה פרס נחום גוטמן מטעם ההסתדרות הכללית "וגאה בזה מאוד". גוף יצירתו כולל אלפי עבודות, מציורי נוף ועירום ועד דיוקנאות. בשנים האחרונות הפך ללוש מזוהה בעיקר עם פסליו של הראש האנושי ובעיסוק בלתי פוסק בגוף האדם.

ביום שישי הוא יציג לראשונה בישראל את סדרת פסלי הענק המונומנטליים "האטלייה", במוזיאון פתח תקווה לאמנות. פסליו הם חלק מהתערוכה המרכזית "לו הייתי גוף" שאוצרת אירנה גורדון.

''האטלייה'' בתערוכה החדשה ''לו הייתי גוף'' במוזיאון פתח תקווה / צילום: באדיבות המוזיאון

שוק האמנות נפגע מאז המלחמה?
"(צוחק) אין לי מושג. עד גיל 50 חייתי מהיד לפה. רק אחרי שהעבודות שלי נכנסו לגלריה חשובה, המחירים קפצו. הכסף לא מעניין אותי, אני צריך שיהיה לי מספיק בשביל ליצור. אם אני מרוויח כמה גרושים, אני ישר משקיע את זה בפסל חדש. הכסף הוא אמצעי ולא מטרה".

ללוש לא אוהב לדבר על כסף, אבל היצירות שלו נמכרות (כפי שניכר למשל באתר המכירות של גלריה תירוש) בעשרות אלפי דולרים.

"האטלייה" (הסטודיו של האמן) נוצר עבור תערוכה מקיפה שלך בסין. ספר עליו.
"ב-2008 יצרתי את פסל הראש למוזיאון תל אביב. עבדתי עליו כשנתיים ועשיתי מאות סקיצות, גם בפיסול וגם ברישום. הנושא הוא קשה מנשוא: הייתי צריך לעשות פסל לזכר הטבח הראשון של יהודים על שפת אגם מאג'ורה באיטליה. ירקתי דם על הדבר הזה לא רק כאמן, אלא כאדם. הנהר הזה הוא אחד המקומות היפים בעולם, הקורבנות עוד בתוך האגם, היופי הזה בעצם מסתיר זוועה. כשהראו לי את המקום התגובה הראשונה הייתה להניח אבן גדולה על שפת האגם, בצורת ראש שמסתכלת עליו. פיסלתי דווקא את הראש של אשתי, כי הרגשתי שאני צריך שם מבט של אהבה ולא של סבל או שנאה".

"אחרי שמסרתי את הפסל הרגשתי ריקנות נוראית"

אבל אז, כמו שמתארים אומנים לא אחת, הפרידה מהיצירה יצרה אצלו תחושות קשות. "אחרי שמסרתי את הפסל לבית יציקה הרגשתי ריקנות נוראית, לא יכולתי לעבוד. חזרתי לסטודיו והיה מדף עם פסלים קטנים והחלטתי לצייר רישומים קטנים ולאט לאט הנושא התפתח כשהבנתי שחמישה פסלים - הם פסל אחד. עד כה אני הייתי האמן של האחד - עירום עצמי אחד, דיוקן עצמי אחד. הרגשתי שאני רוצה להרכיב פסל מדברים שונים. לקחתי את 5 הנושאים הכי חשובים בעבודה שלי עד כה: הדיוקן עצמי, הראש של אשתי, דוגמנית העירום, דמות בהריון והראש גולגולת - זה האדם האוניברסלי. סידרתי אותם בסידור שמזכיר את "האָטֶלְיֶיה" של גוסטאב קורבה (1855), לדעתי הציור החשוב ביותר בעידן המודרני, שמסמל שהאומנות עוברת לעסוק במעשה היצירה עצמו, הנושא של האומנות הופך להיות האומנות עצמה ובעיקר החלל שעושים בו אומנות".

ללוש מפרט על חלקי היצירה שלו. על דוגמנית העירום הוא אומר: "דוגמנית היא לא אישה שמדגמנת. יש קשר ייחודי בין הצייר לדוגמנית. יש בדיחה שאני אוהב לספר, שצייר והמודלית שלו שותים קפה והיא לבושה, ופתאום הוא אומר אני שומע את אשתי באה, מהר תתפשטי!. היו לי כל הקריירה חמש דוגמניות ואני שומר אותן שנים, גם כשהגוף שלהן משתנה".

"הדמות האחרת בפסל, זה האישה בהריון, או אולי איש", הוא ממשיך. "אני מאוד אוהב לצייר הריונות. האישה בהריון היא מאיה, הבת של קדישמן שהייתה בהריון לפני 30 שנה. והמשכתי לפסל אותה מזיכרון. לא ברור אם זאת מאיה או הגוף של מנש'קה".

''אישה/איש בהריון. ''פיסלתי את הבת של קדישמן אבל זה גם קצת מנש'ה'' / צילום: מיטל הבר

"בפריז הייתי פריזאי, ובישראל עופר הצבר"

ללוש עבר תחנות רבות ומגוונות בחייו, והוא מעיד שהן ניכרות היטב ביצירה שלו. "באומנות שלי אני מנסה להתחבר לדברים אוניברסליים. אולי מפני שעברתי בין ארצות ועזבתי חברים ואת מולדתי. בכל פעם הייתי מאמץ לעצמי אישיות אחרת. בגיל 14 עברתי מתוניס לפנימייה בדרום צרפת רק עם אחי, שהיה בן 12, ובפנימייה דיברו במבטא דרום צרפתי כבד, לא הבנתי כלום. בתוך חודש דיברתי עם מבטא כבד יותר מהם. אחר כך הייתי בפריז והפכתי לפריזאי, ואז הגעתי לישראל - והפכתי לעופר הצבר עם מכנסיים קצרים וכובע טמבל".

"בערך בגיל 30, כשהפכתי לאבא, פשטתי את כל התלבושות הללו. ובאומנות שלי חשוב לי לדבר על משהו אוניברסלי, עירום. לא סתם אני מצייר את עצמי בעירום. זה לעזוב את כל 'הביגוד' שאנו עוטים על עצמנו. לכן, גם איכרים סינים שראו את העבודות שלי כשהצגתי בסין - התחברו לזה, וגם ילדים בסאן פאולו התחברו לזה. הם הבינו. לי תמיד היה חשוב לעשות משהו פשוט. המכנה המשותף הפשוט ביותר הוא הגבוה ביותר לדעתי. לתפוס את העירום שבתוכנו. ולעזוב את כל השטויות. לכן הרבה פעמים אני לא מפסל שיער, אלא מתייחס לדמות כדבר אטום ומאוד ראשוני. מאז שאני 'עופר ללוש', שזה גיל 30 פלוס. את כל מה שעשיתי לפני זה, שרפתי בנמל יפו".

מתי היה הרגע שהפכת ל"עופר ללוש"?
"אחרי שלמדתי בבוז-אר (בית הספר הגבוה בצרפת לאומנויות, י"פ), חזרתי לארץ, וזאת הייתה תקופה קשה בעולם האמנות הישראלי. היה זרם מרכזי של אמנות מושגית, ואני רציתי להיות עצמי".

עופר ללוש / צילום: באדיבות מוזיאון פתח תקווה

איך הושפעת מהמורים שלך?
"למדתי אצל הצייר יחזקאל שטרייכמן במכון אבני ואחרי זה אצל הפסל סזאר, וממנו למדתי שאני פסל, אבל אני חושב שאני בעיקר רשם. הרישום זה הדבר הכי בסיסי שיש בחיים. צריך נייר, עיפרון ומחק, ולפעמים העיפרון מיותר. שטרייכמן היה מורה ליטאי עם הרבה חוש הומור, והוא לימד אותי חופש בעיקר, חופש בתנועה. לא הצלחתי לקחת ממנו את חוש ההומור שהיה נוכח גם בעבודות שלו (צוחק). אני איש כבד בסך הכול".

מאיפה מגיע העיסוק שלך בראש ובפנים מושחתות או מטושטשות?
"הראש האנושי הוא תמצית של נוכחות האדם. זה הגרעין, תרתי משמע. לגבי המחיקה של הפנים, אני מתחיל מהפורטרט כדי להבין, ולאט לאט מגיע לרגע הזה, כמו שזוכרים אדם כשסוגרים עיניים. אני הולך וחוזר מהפורטרט לזיכרון שלו. אבל הפורטרט הוא רק התחלה. צריך לפרוץ את המחסום של האופטיקה, להגיע לדבר תמציתי וערום".

הפנים המטושטשות ביצירה שלך מסרבות להיות אובייקט למבט. הפילוסוף עמנואל לוינס אומר שהפגישה עם הפנים מצד אחד קוראת לאלימות, משום שהן חשופות ופגיעות, ומצד שני הן בעלות צו מוסרי, "לא תרצח". האם אתה רואה באמנות שלך מעין קריאה מוסרית כזו? כיסוי הפנים הוא גם כיסוי המוסר. אם נחשוב על מחבלי חמאס שכיסו את פניהם על מנת לעשות מעשי זוועה.

"יש משהו מאוד מאיים בפנים. עם זאת יש איסור, לא תהרוג".

"מכבדים אותי ממרחק. אני לא בזרם הכללי"

איך נראה היום שלך?
"אני קם לפני הזריחה והולך לשחות כל בוקר בבריכת גורדון קילומטר וחצי, אני מגיע לסטודיו ועובד עד השקיעה, ככה כל יום".

ה-7 באוקטובר שינה משהו ביצירה שלך?
"אני חזרתי לעבוד ב-10 באוקטובר. אבל קודם ירדתי לים, והוא היה יפה ואדיש עד גועל".

יש לי סדרה שלמה של עבודות שאני עומד להציג באוקטובר הבא בגלריית גורדון", מגלה ללוש, "שכוללת נופים של דשאים בקיבוץ, ציורים גדולים של 5 מטר. אלה העבודות הכי עצובות שציירתי אף שהן צבעוניות וירוקות. אחרי 7 באוקטובר עבדתי כל כך קשה ואינטנסיבי עד שקיבלתי דלקת בכתף. גמרתי את כל הפחמים לציור שהיו לי וצלצלתי לחבר שלי בפריז, ג'ים דיין, שהוא אמן מוכר, והוא שלח לי ארגז עם פחמים. הרגשתי כמו ישראל שביידן שלח לה תחמושת. עשיתי יותר מ-100 רישומים, בעיקר של דיוקן עצמי. הרגשתי כמו אחרי השואה".

שנים רבות ללוש צייר בלי צבע, והצבע חוזר אליו דווקא באותם ציורים של שדות קיבוצים אחרי 7 באוקטובר. כך, באופן פרדוקסלי, הצבע חוזר דווקא ביצירה העצובה ביותר שלו.

יש לדעתך משהו נבואי ביצירה שלך?
"אני איש אופטימי, ותמיד חייתי בשכנות עם ערבים, גם בילדות בתוניס וגם היום ביפו בבית משותף. אני יודע שאפשר אחרת. הדבר המפלצתי שקרה - לא ניתן לתפיסה. כולנו קורבנות".

מה אתה חושב על עולם האמנות הישראלי היום?
"נדבר קודם על מה שהיה. שנות ה-70 היו תקופה מרתקת ומעצבנת. היא הכריחה אותי להגדיר את עצמי בצורה מחמירה. אמרו 'הציור מת'. ואז חשבתי מאיפה להתחיל? אז ראיתי בדיוקן העצמי את ההתחלה, את האקט של היצירה. התערוכה הראשונה שעשיתי הייתה בשדרות חן, עם חובבנים ויצירות תלויות על חבל כביסה. אחרי זה מסגרו כמה עבודות שלי ותלו - ואז שיה יריב מגלריית גורדון ראה את זה ונהייתי מפורסם. אבל זה לא היה מיידי".

"היום יש לומר - עולמות האמנות. אני עדיין זאב בודד. אין אמנים שעובדים בצורה שאני עובד בה. ואני חושב שמכבדים אותי, אבל ממרחק. אני לא משתייך לזרם הכללי".

גרת ויצרת תקופה בסין. מה אתה חושב על הפערים התרבותיים בין ישראל לסין?
"הציעו לי תערוכה באחד המוזיאונים החשובים בסין, CAFA. הסינים אנשים חמים אבל יותר מדי רציניים, בגלל זה הם אוהבים אותנו, כי אנחנו מחוץ לקופסא. אבל הם לא יודעים מי אנחנו. הגעתי למסעדה שהיה עליה סמל של מגן דוד ושאלתי אותם מה זה, והם אמרו 'הסמל של הנוצרים'. הסצנה האמנותית שם אדירה".

אומנות הפכה למוצר שמשקיעים בו וסוחרים בו.
"זה כואב לי. אני תוהה לעצמי כמה אספנים של אמנות עכשווית למשל הולכים לקונצרטים, כי שם אי אפשר להשוויץ. צריך לשבת שעתיים ולהקשיב. אני חושב שזה בזבוז של חיים לסחור כך. אני לא רוצה שיקנו עבודות שלי בגלל כבוד, כי הצגתי במוזיאונים חשובים.

"אני אומר, כבוד זה בשביל המתים, החיים צריכים אהבה. ואני רוצה שיסתכלו על עבודות שלי באהבה ולא בגלל שהן שוות משהו".

עוד כתבות

מכוניות חדשות בנמל אשדוד. הלהיט הנוכחי בשוק הישראלי הוא רכבי ה-PHEV / צילום: תמר מצפי

שנת הפלאג-אין הייבריד? הטרנד החם ברכב לא מתאים לכולם

הלהיט הנוכחי בשוק הישראלי הוא רכבי הפלאג-אין הייבריד (PHEV), שעשויים כבר השנה לתפוס כשליש מכלל המכירות ● אבל קיימים לא מעט סימני שאלה לגבי עלויות התחזוקה בטווח הארוך, שמירת הערך והיכולת שלהם לחסוך דלק בתנאי השימוש הישראליים הנפוצים

רונן סולומון, מנכ''ל התאחדות המלאכה והתעשייה / צילום: רמי זרנגר

הארגונים שתובעים עשרות אלפי שקלים מעסקים, והחוק שינסה לעשות סדר

בחודשים האחרונים מתרבות תביעות מצד ארגוני עובדים הדורשים מעסקים קטנים רטרואקטיבית דמי טיפול ארגוני בסכומים גבוהים ● הצעת חוק חדשה מנסה להכניס סדר ולצמצם את התשלום

היועמשית לכנסת, עו''ד שגית אפיק יו''ר הוועדה, אופיר כץ בוועדת הכנסת על פיצולי חוקים מחוק ההסדרים, היום (ג') / צילום: ערוץ הכנסת

הדיונים על חוק ההסדרים: אלו החוקים שפוצלו ממנו

יועמ"שית הכנסת, שגית אפיק, קראה לשנות את נהלי הכנסת שיחייבו בפועל צמצום דרמטי של היקף הרפורמות המובאות בחוק כתוצאה מהחוק הגדול שהונח הפעם ● בין הרפורמות שפוצלו: חוק דיוור דיגיטלי וחוק להגבלת שכר טרחה בתביעות סיעוד ● ומה נשאר בפנים?

התחדשות עירונית בתל אביב / צילום: דיויד לוין

חוות דעת חדשה תאפשר אישור זכויות משלימות להתחדשות עירונית

המשנה ליועמ"שית, תאפשר אישור זכויות משלימות להתחדשות עירונית, כך פורסם בחוות דעת חדשה ● ההחלטה נובעת בעקבות פניית עיריית ראשון לציון, המקדמת תוכנית כלל־עירונית להתחדשות בניינית בשיתוף עם הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית כחלופה לתמ״א 38

נושאת המטוסים האמריקאית לינקולן / צילום: Reuters, ABACA

כטב"ם איראני הופל מעל נושאת המטוסים לינקולן

איראן דורשת שינויים במיקום ובמתכונת של המשא ומתן עם ארה"ב ● צבא ארה"ב יירט כטב"ם איראני שהתקרב אל כלי שיט של צי ארה"ב ● חוסל סייף אל-אסלאם - בנו של השליט הלובי לשעבר מועמר אל-קדאפי ● בצל הדריכות לתקיפה באיראן, וויטקוף הגיע לפגישה עם נתניהו ● דיווח: חמינאי העביר לפוטין הודעה חשאית - עשויים להסכים להעביר את האורניום המועשר לרוסיה ● מועצת אוקטובר הכריזה על הפגנת ענק במוצ"ש למען הקמת ועדת חקירה ממלכתית ● עדכונים שוטפים

פינוי בינוי בתל אביב / צילום: שי אשכנזי

כשהיזם מבקש לפתוח את החוזה מחדש: על מה אסור לוותר ובמה ניתן להתפשר

שחיקה ברווחיות פרויקטים של התחדשות עירונית דוחפת יזמים לדרוש קיצוצים בתמורות שהובטחו לדיירים במעמד חתימת החוזה ● הדיירים נדרשים לבחור בין פשרות ו"הצלת" הפרויקט לבין קיפאון של שנים בהמתנה להשלמת המלאכה ● גלובס עושה סדר

חוות השרתים באלבניה / הדמיה: APPA Architects

החברה הישראלית שתבנה את חוות השרתים הראשונה באלבניה

חברת ADC הישראלית תקים את החווה הראשונה עבור ממשלת אלבניה, שתתבסס על מעבדי אנבידיה ועל חשמל ירוק ● המיזם נהנה ממימון אירופי ומהיתרים מהירים בצל הידוק היחסים ● ראש ממשלת אלבניה אדי רמה הפך לאחד מתומכיה הבולטים של ישראל באירופה מאז פרוץ המלחמה

אופיר שריד, מנכ''ל מליסרון / צילום: רמי זרנגר

מליסרון מבקשת לתת למנכ"ל אופציות בהיקף של 17.6 מיליון שקל

חברת הקניונים מליסרון של ליאורה עופר (50.8%) מבקשת להקפיץ את שכרו של המנכ"ל אופיר שריד, לצד מענק בדמות שני סוגי אופציות ● קבוצת המסעדות נונו מימי ממנה מנכ"ל חדש, וגם לבנק ישראל יש מנכ"ל חדש - שמגיע מעיריית נתניה ● אירועים ומינויים

אילוסטרציה: Shutterstock

עוד שם נוצץ מרשימת פורבס מסתבך: ההונאה החדשה שמסעירה את וול סטריט

גוקצ'ה גובן, מייסדת ומנכ"לית סטארט-אפ הפינטק קלדר, הואשמה בארה"ב בעבירות של הונאת ניירות ערך, הונאת תקשורת וגניבת זהות ● גובן, שנבחרת לרשימה הנוצצת של פורבס, מצטרפת לשורת בוגרים שנקשרו בפרשיות הונאה

יובל באר אבן, מגדל / צילום: גל חרמוני

מנהל ההשקעות הבכיר שמעריך: מה יקרה השנה בת"א ועד לאן יגיע השקל?

יובל באר אבן, מנהל השקעות עמיתים בחברת הביטוח מגדל, מעריך כי התמחור של הבורסה המקומית "נדיב - אבל ביחס לשאר העולם הוא בסדר" ● לדבריו, למרות העליות החדות בשנים האחרונות, "נדיר שיש מפולת בגלל תמחור גבוה" ● ומדוע הוא ממליץ דווקא על מניות שכבר קפצו?

מנכ''ל מִנהל התכנון רפי אלמליח ויו''ר מטה התכנון הרב נתן אלנתן / צילום: רז רוגובסקי

מינהל התכנון: "רווחיות עודפת של יזמים אינה עילה לצמצום נפח הבנייה"

בעקבות עדכון התקן השמאי שהגדיר רווח מזערי לפרויקטים של פינוי־בינוי, מדגישים גופי התכנון כי מבחן הרווח הוא רק "שלב מסייע", אחרי פרמטרים כמו "צפיפות ראויה, איכות עירונית ועוד"

שוק ההון והשקעות / צילום: Shutterstock

וול סטריט מסכמת את ינואר: אלו הסקטורים שהשאירו אבק למניות הטכנולוגיה

וול סטריט סגרה את חודש ינואר בירוק, אך סקטור ה-IT של ה-S&P 500 דווקא ירד, ומגמת המעבר ממניות הטכנולוגיה לאזורים אחרים של השוק נמשכה ● גם מדד המניות הקטנות ראסל 2000 עקף את מדד הדגל האמריקאי בפער, ואנליסטים מציינים כי הרוטציה הפכה ל"מסחר המומנטום" החדש

פרויקט רוח של זפירוס בפולין / צילום: מצגת החברה

איתות שמניות האנרגיה הגיעו לשיא? הקרן שנפרדת מהשקעותיה ברווח גדול

בשבועות האחרונים חתמה קרן תש"י על עסקאות למכירת החזקותיה במפעילת תחנות הכוח דליה ובחברת האנרגיה המתחדשת זפירוס ● הקרן של ירון קסטנבאום, הראל ועו"ד יהודה רווה גייסה עד היום מיליארדי שקלים מגופים מוסדיים ומניבה תשואה שנתית המוערכת בכ-15%

סניף הבנק הבינלאומי / צילום: אייל טואג

צדיק בינו מתקרב לבינלאומי: ממזג את פיבי עם הבנק

כדי לסגור דיסקאונט של 24%, צדיק בינו, בעל השליטה בבנק הבינלאומי, מנהל מו״מ למיזוג פיבי עם הבנק בהחלפת מניות ● העסקה תלויה, בין השאר, באישור בנק ישראל

בינה המלאכותית מפרקת ובונה מחדש את המבנה הארגוני בהייטק / אילוסטרציה: טלי בוגדנובסקי

אחראי מקצה לקצה: הדרישות החדשות ממהנדסים בעידן ה־AI

הבינה המלאכותית כבר לא רק מייעלת את העבודה, היא מפרקת ובונה מחדש את המבנה הארגוני בהייטק ● מוויקס ועד חברות ההשמה - התעשייה מחשבת מסלול מחדש בכל הקשור לדמותו של המפתח, ומבהירה: הקוד הופך לאמצעי, האחריות היא ליבת התפקיד

תחליפי חלב / צילום: דרור מרמור

שביתת הרפתנים מזניקה את רכישות תחליפי החלב בעשרות אחוזים ויותר

ברשתות השיווק מדווחים על עלייה בצריכת מוצרי חלב אלטרנטיביים על רקע השיבושים באספקת החלב, ואף צופים גידול של 100% בהמשך השבוע ● כיום, שוק התחליפים מגלגל בישראל כ־600 מיליון שקל בשנה ● האם מדובר בפתרון זמני למשבר האספקה, או בשינוי הרגלים

וול סטריט / צילום: ap, Mary Altaffer

וול סטריט ננעלה בירידות; הביטקוין נפל לשפל של מעל שנה; למה מניות התוכנה נפלו?

בבלומברג פורסמה היום כתבה המתארת רעידת אדמה בסקטור התוכנה, הכותרת: "Get Me Out", בין הישראליות וויקס נפלה ב-8%, מאנדיי בכ-10% ● היסטוריה: וולמארט הפכה לרשת הקמעונאות המסורתית הראשונה בעולם שמגיעה לשווי שוק של טריליון דולר ● מניית פלנטיר זינקה בעקבות הדוחות ● פייפאל מחליפה מנכ"ל על רקע דוחות חלשים ● מחירי המתכות היקרות התאוששו, הזהב בזינוק היומי הגבוה אי פעם

סניף בנק הפועלים / צילום: אייל הצפון

הסכסוך בבנק הפועלים מסלים: הוועד טוען כי ההנהלה כופה עליו "מכסות" לסימון עובדים

ועד עובדי בנק הפועלים פנה יחד עם ההסתדרות באופן תקדימי לבית הדין לעבודה נגד הנהלת הבנק ● בוועד טוענים כי המנהלים נדרשים לסמן 5% מהעובדים בתור כאלה שנדרשים לשיפור, זאת כחלק משיחות המשוב התקופתיות המתבצעות הבנק

המומחה שמעריך: "סיכון מוגבר למלחמה עם איראן דווקא בימים הקרובים"

גלובס מגיש מדי יום סקירה קצרה של ידיעות מעניינות מהתקשורת העולמית על ישראל • והפעם: התרחישים האפשריים בחזית האיראנית, שלב ב' בעזה תלוי בפירוז חמאס וזה לא יהיה פשוט, ולמה ישראל מחזרת אחרי הימין הקיצוני באירופה? • כותרות העיתונים בעולם

סניף ארקפה / צילום: איל יצהר

"הרווחיות הכי טובה בתפריט": מה עומד מאחורי מחיר כוס הקפה

בשבוע החולף העלו הרשתות ארומה וארקפה מחירים, ובענף לא שוללים שרשתות נוספות יצטרפו אליהן ● "פעם גילמנו רווח של 22% בבתי קפה, היום אנחנו ב–8%–9%", מסביר רונן נמני, בעלי קפה קפה, בעוד אחרים מפנים את האצבע גם לעלויות כוח האדם