מתוך ''גיבורות'', מוזיאון העיצוב חולון. בגדים נתפרו משקי כותנה שהכילו קמח או תירס, והיצרנים החלו לשווק שקים בשלל דוגמאות / צילום: אלעד שריג
1
בין התערוכה הקודמת שאצרה יערה קידר במוזיאון העיצוב חולון, "אלבר אלבז: מפעל החלומות" (2022), לתערוכה החדשה שאך נפתחת, "גיבורות", מגשר חפץ אחד קטנטן. אצבעון. כיפה קטנה ממתכת או פלסטיק, שמגנה על האצבע בעת תפירה מפני דקירת המחט. האצבעון שמקבל כבוד בתערוכה מגיע מאסתי, ישראלית שהעניקה אותו למעצב האלמותי אלבז וסיפרה לו שהוא שימש את אמא שלה, שורדת השואה מרגיט זינגר, שהייתה תופרת באושוויץ ושרדה בזכות היכולות שלה. אותו אצבעון כיכב בתערוכה ההיא, וגם היה הניצוץ לרעיון לתערוכה הנוכחית.
הפעם צוללת קידר, אוצרת, מרצה והיסטוריונית אופנה - ומי שטביעת העין ונקודת המבט הייחודית שלה יוצרת בכל פעם חוויות מעמיקות ומרתקות - אל ימי מלחמת העולם השנייה, במטרה לחשוף את עוצמתה של האופנה בעת איום קיומי. לפני המלחמה, בעיצומה וגם לאחר שתמה, עשו נשים עשרות מיני אלתורים כדי ליצור בגדים, תכשיטים ואביזרים, בניסיון להתבטא דרכם. שלל פריטי לבוש מרהיבים מספרים כאן סיפור שהוא הרבה מעבר לטרנדים או לגנדרנות - זהו קולן של נשים שהאופנה סייעה להן לצלוח מציאות קשה.
בתערוכה החדשה, שתוצג במוזיאון עד ינואר 2026, נטווים להם יחד סיפורי גבורה וחמלה, שבאים להציף שאלה שהתשובה עליה ברורה מאוד בתום הביקור בה: כשהחושך יורד על העולם, האם יש מקום לאופנה להישמע?
● עוברים לשעון קיץ: מתי נולד הקונספט ומה רוצה ממנו אילון מאסק
● בן סטילר הביא ל"ניתוק" את העבדות המודרנית שהעסיקה אותו כל חייו
2
הסיפור בכניסה לתערוכה מתחיל במעטפה שנשלחה מצ'כוסלובקיה ונמצאה בכלל במילווקי, ארה"ב. תכולתה: צילום של זוג, מכתב ו-8 איורי אופנה של תלבושות מהודרות, מוקפדות להפליא. על נייר המעטפה המצהיב: צלב קרס.
במכתב ביקש פאול סטרנד ממשפחתו בארה"ב למלט אותו ואת אשתו, המעצבת הדי סטרנד, מפראג, שהייתה אז בירת אופנה אך הפכה בלתי נסבלת עבור יהודים. הניסיון לא צלח, והזוג נספה בשואה.
אותם 8 איורים של מערכות לבוש קרמו עור וגידים בתערוכה - ונתפרו אחד לאחד בירידה מדהימה לפרטים. מחתימתה של סטרנד נוצר לוגו לבית האופנה שהייתה יכולה לעמוד בראשו, אלמלא הנאצים.
3
שימוש בתפירה כאמצעי שהציל נשים ממחנות המוות ניכר בספרים כמו "הסרט האדום" ו"התופרות מאושוויץ" מאת לוסי אדלינגטון, סופרת והיסטוריונית אופנה שעסקה בקשר בין אופנה ומלחמה. היא הציגה נשים שבהיותן כפסע מהמוות, הופרדו מיתר האסירות כדי שייצרו שמלות פאר לנשות הקצינים הנאצים. "אופנה היא הכוח האחד והיחיד - החזק מכול", מצוטט היטלר מפי מזכירתו ב"התופרות מאושוויץ".
בתערוכה "גיבורות" נחשפת הדרך של אנשים קטנים ואמיצים לשרוד בתוך המלחמה הגדולה. שורה של פריטים אישיים מאוסף יד ושם מצאו דרכם לתערוכה: מסרק מחוטי ברזל, סוודר מצמר שנפרם מגרבי חיילים גרמנים, ומפליאה במיוחד חזייה מאולתרת שהלובשת-יוצרת שלה, לינה ברזין-פרידשטט, הייתה לאסירה היחידה שלובשת חזייה לגופה; שיש לה חיץ ממדי האסירה; שחובקת סוד שנותן לה כוח.
4
המחסור בטקסטיל היה, כדרכו, אבי כל ההמצאות. בשנות השלושים והארבעים של המאה ה-20 נדחפו נשים באירופה ובארה"ב למצוא פתרונות יצירתיים ללבוש, ואלה כללו תפירת מלבושים משקי כותנה שהכילו קמח או תירס. היצרנים מצידם החלו לשווק שקים בשלל הדפסים וצבעים, וצירפו גם גזרות עם העיצובים החמים של התקופה - רק קנו וצרו לכן בגד לתפארת.
לאחר המלחמה אותו מחסור הוליד עוד חומרי גלם חלופיים: שמלות נתפרו ממפות בריחה, ובדי מצנח הפכו לשמלות כלה. לעיתים שמר החייל את המצנח האישי שלו והביא אותו לאהובתו כך שתיתפר ממנו שמלת כלולותיה. כך הפכה אופנה לגשר של ממש לחיים ביום שאחרי.
את התערוכה חותמת צלילה למים העמוקים, לבריכת הכישרון של לאה גוטליב, מייסדת אימפריית בגדי הים ״גוטקס״. סיפור התקומה של שורדת השואה שעיצוביה כבשו את לבן של דוגמניות על, ואף הפכו לנשק הסודי של הנסיכה דיאנה (מוזמנים לגגל "בגד ים הנקמה" ולגלות איך הסיטה דיאנה את תשומת הלב מאירוע ענק מלכותי אל עצמה; פריט הלבוש אף כיכב בסדרה "הכתר").
וכמו כל קולקציה של גוטליב, גם מפה לא נעדרו החרציות האהובות עליה, שלפי האגדה הצילו את חייה, עת נתקלה בחיילים נאצים וחבקה זר חרציות כך שיסתיר את הטלאי הצהוב שעל בגדיה.
5
התערוכה מנצלת את מיטב הטכנולוגיה כדי לחבר את הקהל למלחמה ההיא: הטקסטילים הודפסו דיגיטלית על ידי קורנית דיגיטל, ראשי בובות נוצרו בטכניקות תלת־ממד לאחר שפיסל אותם המעצב ויוי בלאיש, על מסכים גדולים קמים לתחייה איורי אופנה בשימוש ב-AI ומעל כל מרחף פסקול מקורי שהלחין המוזיקאי אורן ברזילי, שזה לו אינו שיתוף פעולה ראשון עם קידר.
ובימים של מלחמה שלא נגמרת, שגם השפיעה על הרכב המוצגים, נכללה גם מחווה לגיבורות חרבות ברזל, מחברת אותן לגיבורות מעשורים שחלפו.
בתום מלחמת העולם השנייה כתב ויקטור פראנקל ב"האדם מחפש משמעות": "ניסיון חיי המחנה מורה לנו, כי יש בידי האדם חופש בחירת פעולה... אדם מסוגל לשמור על שארית של חירות רוחנית, של עצמאות המחשבה". "גיבורות" היא חוויה מרגשת שמפגינה את כוח החיים הייחודי של האופנה. התערוכה הזאת היא לא על כובעים, מטפחות או בגדי חוף. היא מרוממת ומסעירה ומלמדת שיעור שאסור לשכוח על תושייה ועל תקווה.