ג'ורג' קלוני בערב הפתיחה של ''לילה טוב ובהצלחה'' בניו יורק, אפריל 2025. לכוכבים יש פרמיה בקופות / צילום: Reuters, צ'ארלס גארין/ABACAPRESS.COM
בערב ה-7 ביוני 2025 עלה ג'ורג' קלוני על במת ברודוויי בניו יורק כדי לגלם בפעם הלפני אחרונה את דמותו של העיתונאי אדוארד מורו במחזה "לילה טוב ובהצלחה". המחזה, המבוסס על סרט מ-2005 שביים וכתב קלוני (עם גרנט האסלב), מציג את מאבקו האמיץ של מורו ורשת CBS בניסיונות ההשתקה של הסנאטור ג'ו מקארתי, במסווה של רדיפת קומוניסטים בשנות ה-50.
● מנכ"לית הקאמרי: "בסוף התחרות היא על זמן פנוי וכסף"
● מכת המכסים של טראמפ מגיעה לקולנוע, והוליווד בכוננות ספיגה
שלא כמו כל ערב אחר, הפעם הופעתו של קלוני לא הוגבלה ל-1,600 הצופים בתיאטרון ששילמו 300 דולר בממוצע לכרטיס; הודות ל-CNN היא הגיעה למיליוני צופים ברחבי העולם, בשידור לייב היסטורי של מחזה בברודוויי. האירוע פורץ הדרך הזה לא היה רק ציון דרך בתעשיית הבידור, הוא גם הדהד בעוצמה אירועים מהזמן האחרון - ובאופן ספציפי את הקונפליקט האינטנסיבי של רשת CBS והנשיא המכהן דונלד טראמפ.
ואומנם, הטיימינג של קלוני לא היה יכול להיות טוב יותר: תביעת הענק בסך 20 מיליארד דולר שהגיש טראמפ נגד CBS משקפת היטב את התמות המרכזיות במחזה הזה, ונוגעת בנושאים כמו יושרה עיתונאית, חופש העיתונות וניסיונות השתקה פוליטיים.
תקדים מסוכן
בסכסוך הנוכחי טוען טראמפ לעריכה בלתי הוגנת של ראיון שנערך עם יריבתו הפוליטית קמאלה האריס בתוכנית "60 דקות". התביעה שלו הובילה להתפטרות מאסיבית של עיתונאים מובילים במערכת החדשות, בהם המפיק הוותיק ביל אואנס והעיתונאית המוערכת לסלי סטאהל. הם התפטרו במחאה על מה שהם תופסים כצנזורה פנימית מתוך החברה, המסכנת את היושרה העיתונאים שלהם, ונובעת לדעתם מהעובדה שהחברה האם של CBS, פאראמונט גלובל, נוטה להתפשר עם הנשיא במקום להילחם בבית המשפט על צדקתם (המגובה בחוות דעת רבות של מומחי משפט).
הנטייה הזו של בעלת השליטה בפאראמונט גלובל, שרי רדסטון, להגיע לפשרה, מתקיימת בסביבה מרובת אינטרסים. רדסטון נדרשת לאשר בהקדם את מכירת החברה שלה ב-8 מיליארד דולר לסקיידנס של דייויד אליסון. מה שעומד בדרכה היא ה-FCC, ועדת התקשורת הממשלתית הנשלטת על ידי טראמפ, שאישורה נדרש כדי לקבל את אישור ההגבלים העסקיים למיזוג. מבקרים רבים, כולל סנאטורים כברני סנדרס, טוענים שפשרה כזו תיצור תקדים מסוכן לפיו איומים פוליטיים יחלישו את עצמאות העיתונאית. הם סבורים שעל החברה לעמוד איתם בפני האיומים מצד הממשל, כפי שמורו ו-CBS עמדו מולן בנחישות בימי המקראתיזם.
סכומים שמשנים הכול
הדרמה שמתרחשת עכשיו העצימה את הרלוונטיות של המחזה של קלוני, והדגישה את היכולת של התיאטרון להגיב בזמן אמת. אבל מעבר לסימבוליזם הפוליטי והחברתי, המיזם של קלוני מדגיש שוב את האטרקטיביות הכלכלית שיש במחזה בכיכוב A-Lister הוליוודי. "לילה טוב ובהצלחה" שבר שיאי מכירות בברודוויי עם מכירות של למעלה מ-4 מיליון דולר כל שבוע, גם בזכות האפיל והפופולריות של הכוכב.
השידור החי החדשני השיג תוצאות יוצאות מהכלל ומשך יותר מ-7.3 מיליון צופים. זה היה שידור הכבלים הכי נצפה באותה שבת (נטולת שידורי ספורט) ויחד עם 2 מיליון צופים בליניאר ועוד מאות אלפים בסטרימינג (מקס) - כולם בדמוגרפיה הנחשקת של גילאי 54-25 - זה הפך לשידור הפריים-טיים השני הכי נצפה של CNN ב-2025.
האטרקטיביות שבגיוס כוכבים הוליוודיים להפקות ברודוויי אינה חדשה או מפתיעה במיוחד. המוניטין של הכוכב מושך צופים רבים, מקבל יותר חשיפה במדיה ומאפשר למפיקים לגבות פרמיה בקופות. אם בדרך כלל עבור תפקיד ראשי בברודוויי משלמים 30-10 אלף דולר בשבוע, כוכבים בעלי משקל כמו דנזל וושינגטון, ג'ייק ג'ילנהול ויו ג'קמן עולים גם הם על הבמות ומרוויחים סכומים שנעים בין 100 ל-300 אלף דולר לשבוע - ודוחפים מעלה מעלה את מחירי הכרטיסים.
אלה סכומים שמשנים את הכלכלה של ברודוויי מהיסוד. עלות ההשקעה הראשונית במחזה (שאינו מיוזיקל) היא 9-4 מיליון דולר, ועלויות התפעול השוטפות נעות בין כמעט חצי מיליון למיליון דולר בשבוע. מחזות זמר יכולים לעלות 25-15 מיליון דולר כהשקעה ראשונית, ובהם התפעול יקר בהרבה.
אף שכולנו מכירים את ההצלחות הכבירות, המציאות היא שבין 75% ל-90% מההפקות בברודוויי מפסידות כסף, ומדובר בעסק מסוכן ביותר. אז למה בכל זאת המפיקים משקיעים? מכיוון שלהיט גדול מכסה - ויותר מזה - על כל ההפסדים. ויש כמובן את המפלצות הכלכליות כמו "המילטון", "מרשעת", "בוק אוף מורמון", ו"מלך האריות", שהכניסו עד היום מיליארדים רבים. מנגד, ברודוויי לא ראתה להיט בסדר גודל כזה כבר עשור.
בניגוד בולט לברודווי, הוליווד עדיין שקועה בניסיונות לחזור לימי התהילה שלה מתקופת טרום הקורונה. למרות ההצלחות הגדולות פה ושם, מכירות הכרטיסים בקולנוע עדיין נמוכות ב-25% ממספרי טרום המגפה. התמורות האלה, שביסודן הרגלי צפייה בררניים בהרבה של הקהל, לחץ כלכלי גובר ומשבר קריאטיבי המתבטא בהישענות מופרזת על סיקוולים ופרנצ'ייזים, הפכו ליתרונות של ברודווי. ברודוויי רתמה את האקסקלוסיביות שלה ואת תמחור הפרימיום כדי לפצות על ירידה (קלה) במספר הצופים הכללי.
מנועי הכנסה חדשים
בהסתכלות קדימה, השידור החי של קלוני ותוצאותיו המספקות מסמנות לברודוויי עתיד שבו היא יכולה להרחיב את הקהל מעבר לתכולת התיאטראות בניו יורק. בעבר מפיקים חששו מקניבליזציה של קהל בעקבות שידור, היום התחושה היא אחרת: ההקלטה של "המילטון" בדיסני+ והפקת הסרט "מרשעת" ביוניברסל (הפקה שנדחתה שוב ושוב בגלל החשש לפגוע בביצת הזהב הבימתית) לא רק שלא פגעו במכירות, הן אף סייעו להן. השבועות שאחרי יציאת הסרט "מרשעת" היו מהחזקים שידע המחזה בברודווי, עם מכירות של למעלה מ-5 מיליון דולר בשבוע. כלומר, לברודוויי יש אפשרות להגיע לקהל גלובלי, למנף מכירות כרטיסים להפקות עם מספר הופעות מוגבל ואף לייצר מנועי הכנסה חדשים מרשיונות שידור בטלוויזיה. והמהלך הזה אף תורם למיצוב התיאטרון כרלוונטי תרבותית.
בסופו של דבר, השידור של "לילה טוב ובהצלחה" היה יותר מחידוש תיאטרלי. הוא היה מקרה בוחן מעניין שבו כוחות תרבותיים, פוליטיים וכלכליים מתמזגים על במה אחת. בעידן שבו העיתונות תחת מצור כלכלי ופוליטי, מיזוגים של מיליארדי דולרים תלויים בחסדי פוליטיקאים, וצריכת תרבות עוברת שינויים טקטוניים - ההפקה של קלוני נראית כמו רגע חי של הארה. אם ברודוויי תשכיל להמשיך ולאזן בין עומק אומנותי, רלוונטיות תרבותית ונגישות גלובלית לחומרים שלה, היא לא רק תשרוד - היא אף תנצח את מרוץ ההתאוששות הפוסט-קובידי, ותזכה להגדיר מחדש איך בידור משמעותית נראה במאה ה-21.