Kpop Demon Hunters. השאירה אבק ללהקות בשר ודם מהז'אנר / צילום: ©2025 Netflix
1
החודש, להקה בשם The Velvet Sundown הגיעה משום מקום וכבשה את ליבם של יותר ממיליון מאזיני ספוטיפיי - ואת צמרת טבלאות ההשמעה בבריטניה. המוזיקה שלהם נשמעת מהסבנטיז, עם הפקה סולידית וטקסטים על אהבה ובדידות. הם הופיעו בעשרות פלייליסטים בסגנון, ואפילו הצליחו לגרום לכמה מבקרים לכתוב עליהם. במשך שבועות, פרסומים מטעם הלהקה הכחישו, אך בסוף האמת יצאה לאור: הלהקה מזויפת. כל השירים, המילים, חברי הלהקה וכמובן התמונות היו תוצר של סונו, צ'אט GPT ושאר כלי AI.
השיא היה כשהתברר כשגם דובר הלהקה, שצוטט ב"רולינג סטון", היה בוט AI. ולמרות הכול, המוזיקה שלהם מצאה קהל, או לפחות סטרימים, לא ברור אם זה עדיין אותו הדבר. הגילוי החשוב פה אינו ש-AI יכול לחקות להקה בצורה משכנעת - את זה כבר ידענו. החידוש הוא שהוא לא צריך להצטיין כדי להצליח. הוא צריך רק למלא את החלל בין רצועות אחרות בפלייליסט.
● הוליווד ממנפת את סופר מריו ודונקי קונג לטובת השורה התחתונה
● לפני 40 שנה לייב אייד איחד את כל העולם. אין סיכוי שזה יקרה שוב
2
המיוזיקל המונפש של נטפליקס Kpop Demon Hunters, שבמרכזו להקות פופ שנלחמות בכוחות רשע על-טבעיים, רשם הישג יוצא דופן: מתוכו יצאו שתי להקות פופ קוריאני פיקטיביות, שהיו ללהיט. הסינגלים שלהן לא רק הצליחו בספוטיפיי, הם גם נכנסו לרשימות הבילבורד, משאירים אבק ללהקות בשר ודם מהז'אנר.
הלהקות האלה לא קיימות מחוץ לעולם הדמיוני של הסרט, חבריהן הם דמויות מונפשות, אבל למיליוני מעריצים זה לא אכפת, אולי להפך. יש תקדימים לאמנים פיקטיביים שהיו ללהיט (די להזכיר בהקשר הזה את הצמד מילי ונילי), וב-KPop Demon Hunters רק הדמויות היו פיקטיביות, ואילו המוזיקה, המילים והביצוע היו של בני אדם. אולם אם מחברים את זה ואת The Velvet Sundown לסיפור אחר שקרה החודש, מקבלים מפנה חשוב, שהופך את נוכחותם של אמנים אנושיים מאחורי יצירה למיותרת.
3
החודש הודתה נטפליקס בשיחת משקיעים כי השתמשה לראשונה ב-AI כדי לייצר תמונות ודמויות רקע בדרמת המד"ב הארגנטינאית שהפיקה, The Eternaut. במקום ניצבים ואפקטים, AI ביצע לא מעט שוטים כדי לחסוך זמן וכסף. רוב מוחלט של הצופים לא שם לב, וזו הייתה המטרה. לא במקרה נטפליקס "התוודתה" על כך בשיחת משקיעים, חודשים אחרי שהסדרה עלתה והצליחה. השימוש הזה לא נועד לעורר רגש או השראה, לא להדהים או לחדש.
הוא נועד, כמו במקרה של Velvet Sundown, להיות די טוב שלא תפסיקו לצפות או להאזין. מטרת העל: להשתלב בהצלחה. להתמזג בשקט בתרבות הסטרימינג, לאכלס פלייליסטים. להיות "טוב מספיק". ההצלחה הושגה כי ההסוואה היתה מושלמת: הלהקה התקבלה כמוסיקה לגיטימית, האפקטים כספקטקל סינמטי. והדוגמאות האלה מייצגות שינוי. AI הוא כבר לא "כלי" לאמנים לייעול ההבעה העצמית. הוא נכנס יותר ויותר לחללים בהם עבדו בני אדם. מה שחשוב אינו האותנטיות, אלא הלכידות עם התוכן סביב.
4
פלטפורמת הסטרימינג דיזר פרסמה נתון מדהים: 1 מכל 5 רצועות שעולות מדי יום לשירות שלה מיוצרות 100% ב-AI. הנתון המטריד יותר: כ-70% מההשמעות של השירים הללו מגיעות מבוטים, לא מבני אדם. כלומר, המערכת מזינה את עצמה: AI מייצר מוזיקה, בוטים מאזינים לה, הפלטפורמות מקדמות את השירים בטבלאות ההשמעה כי הן חושבות ש"זה מצליח" בפלייליסטים ובאלגוריתם - ורק אז מגיעים בני האדם. השירים האלה יוצרו כדי שהאלגוריתם יבחין בהם ויקדם אותם. כשבני האדם מצטרפים סוף סוף למסיבה, הם כבר לא מגיבים לשיר, אלא לדאטה. קשה להבחין עבור מי נוצר התוכן - בני אדם או אלגוריתם.
לספוטיפיי יש תפקיד מהותי במהפכה הזו. בשנים האחרונות החברה נתונה לביקורת חריפה בגלל ההצפה של פלייליסטים תואמי מצבי רוח שיצרו "אמני רפאים". עד לאחרונה היה מדובר ביוצרים אנושיים תחת פסבדונים, שספוטיפיי הזמינה מהם מוזיקה ללא תמלוגים. הרצועות המוזמנות הונדסו להתאמה מושלמת לפלייליסטים הרצויים. מטרת העל אינה ביטוי אומנותי, אלא צריכה פסיבית. והיכולת להבדיל בין ממלא מקום אלגוריתמי ליצירה מוזיקלית אמיתית, או בין קהל אנושי לצרכן בוט, היא כבר כמעט בלתי אפשרית.
5
המכנה המשותף לכל אלה אינו ה-AI, אלא היעלמותו של האמן. זה לא קורה בבת אחת, במכה דרמטית דיסטופית שבה "AI מחליף את כולנו", אלא בשקט. בני האנוש הופכים לאופציונליים בלבד בתהליכי היצירה, ובמידה רבה גם בתהליך הצריכה. אם בעבר קול רועד, חרוז לא מושלם או שטויות שאמן פלט היו חלק מהקסם, עכשיו חשוב שהחוויה תהיה חלקה ככל האפשר. שפס הקול לא יסיח את הדעת. העתיד של הבידור אינו כנראה ב-AI שכותב יצירות זוכות אוסקר, או סימפוניות מרגשות, אלא בחינוך שלנו להסתפק במה שלא גורם חיכוך.