דניס הופר ומרטין שין ב''אפוקליפסה עכשיו''. צלקת בחברה האמריקאית / צילום: Reuters, imago images/United Archives
1
יום הכיפורים הוא יום של חשבון נפש. בין אם מייחסים לו משמעות דתית ובין אם חילונית-מוסרית, המועד הקודר בלוח השנה העברי מאופיין בהתבוננות עצמית, ביקורת ושאלות קשות לגבי מה שיכולנו לעשות אחרת. במובן זה, יום הכיפורים הוא הגרסה המקומית לתופעה האנושית והאוניברסלית של חשבון נפש, שהקולנוע מרבה לעסוק בה.
● "מבוגרי דיסני": מנוע הצמיחה של תאגיד הענק
● מקיבוץ ועד חוצפה: המילים שלא היו יכולות להיוולד במקום אחר
כמו בחיים, העיסוק הקולנועי בנושא נחלק לרוב בין חשבון נפש אישי, שעורך אדם עם עצמו, לבין חשבון נפש לאומי, המעמת את החברה עם רוחות העבר. הסוג הראשון נוגע לנושאים כגון יחסי הורים-ילדים, משפחה וחברויות, יחסים רומנטיים ומהלכים בקריירה, בעוד שהסוג השני יכלול טיפול בסוגיות דוגמת גזענות, אפליה, דיכוי פוליטי, מלחמות ואלימות ממוסדת.
אך בניגוד לחיים, שבהם חשבון נפש הוא תהליך סיזיפי שאינו מוביל בהכרח להקלה, בקולנוע הוא יסתיים לרוב בסוף טוב. זהו מסע שבו הגיבור שאזר אומץ להתעמת עם השדים בעברו זוכה לקתרזיס ולסגירת מעגל.
2
כמעט 70 שנה לאחר שיצא לאקרנים, "תותי בר" (1957) של אינגמר ברגמן היה ונותר אולי הסרט המזוהה ביותר עם חשבון הנפש האישי. במרכזו, דמותו של רופא שוודי שנושק לגיל 80 ומהרהר בילדותו, בנישואיו ובחולשותיו תוך כדי נסיעה לקבל פרס הוקרה. הזיכרונות שמציפה הנסיעה אצל פרופ' בורג מובילים אותו להשלמה עם חייו. הסרט עטור הפרסים מסמן את חשבון הנפש כמסע שסופו אופטימי.
ברגמן היה ממקורות ההשפעה המרכזיים של הבמאי האמריקאי-יהודי וודי אלן. הדמויות שברא אלן ב"הרומן שלי עם אנני", "מנהטן", "חנה ואחיותיה" ו"אישה אחרת" אוהבות, נפרדות, יוצרות ובעיקר לא מפסיקות להתלבט ולהלקות את עצמן לגבי הבחירות האישיות והרומנטיות בחייהן. השיא מגיע ב"פשעים ועבירות קלות", שם הרופא מוערך, ד"ר יהודה רוזנטל, מתייסר בעקבות החלטתו לקטוע באופן אכזרי מערכת יחסים שסיכנה את נישואיו. רוזנטל, בגילומו של מרטין לנדאו (אוסקר משנה), מהרהר בחייו ומפליג בזיכרונותיו עד לבית ילדותו ולערכי המוסר היהודי שעליהם התחנך. רגע לפני שהוא נכנע לרגשות האשם, רוזנטל בוחר לאתחל את חייו וזוכה מחדש באושר.
עבר רווי טעויות ופגמים אנושיים מופיע כרכיב מפתח בעיצוב ההווה והעתיד גם בסרטיו של פדרו אלמודובר. כך, ב"כאב ותהילה" מגלם אנטוניו בנדרס במאי קולנוע, שדעיכתו הפיזית והמקצועית מביאה אותו לערוך חשבון נפש לגבי תחנות חייו - מסע המסתיים, איך לא, בפרץ מחודש של יצירתיות ומציאת משמעות.
גם סרטו של פאולו סורנטינו, "נעורים", הוא מסע חמוץ-מתוק בנבכי העבר. חשבון הנפש שעורכים שני האמנים המזדקנים בגילומם של מייקל קיין והארווי קייטל הוא כנראה אחד האסתטיים שנראו על הבד, נוכח הנופים המרהיבים של הרי האלפים.
3
יחסי הורים-ילדים זוכים למעמד מיוחד בהתמודדות הקולנוע עם חשבון הנפש. בעוד שגיבור סרטו של אלמודובר מתייסר על שלא הספיק לשתף את אמו באהבתו כלפיה, הדורות בסרטים אחרים מגיעים להשלמה רק בתום מסע של כעס וניכור.
דוגמא מקומית היא "הדרך לאילת" של יונה רוזנקיאר, המגלם יוצא קיבוץ שלומד לקבל את אביו האלכוהוליסט (שמואל וילוז'ני) במהלך נסיעה על טרקטור לעיר הדרומית. ב"להיות גודריץ'" של האלי מיירס-שאייר, מייקל קיטון ומילה קוניס מגלמים אב ובת המגלים זה את זו אחרי שנים של ריחוק.
זוגיות והשפעתה הדרמטית על מסלול החיים ניצבת במרכז "חיים שלמים" של סלין סונג. אישה וגבר, שהיו חברי ילדות בקוריאה, מחדשים את הקשר ביניהם ונפגשים בניו יורק. המפגש הוא דיון עדין ומהורהר על החמצה שהייתה ואולי לא, כמו גם על השלמה עם הבחירות בחיים.
4
במסגרת העיסוק הקולנועי בחשבון נפש לאומי, החטא הקדמון של החברה האמריקאית סביב יחסה כלפי הילידים (האינדיאנים) היה מוטיב מרכזי - גם אם לפרקים מרומז - עוד במערבונים שהופקו בהוליווד החל ממחצית המאה ה-20. מאוחר יותר, סרטו של ארתור פן "איש קטן גדול", שבו גילם דסטין הופמן ילד שנשבה על ידי שבט ילידי, הציג את האכזריות שספגו הילידים. בשנים האחרונות הופקו שתי יצירות בעלות נפח כמעט אפי - "האיש שנולד מחדש" של אלחנדרו גונסלס אינאריטו ו"רוצחי פרח הירח" של מרטין סקורסזה - שעסקו אף הן בפצע ההוא. בשניהם, אגב, כיכב ליאונרדו דה קפריו.
פרק מורכב בהיסטוריה האמריקאית נוגע לניצחון על יפן במלחמת העולם השנייה. הדי הזוועות שנלוו להטלת פצצות האטום נדונו בסרטים כמו "הירושימה אהובתי" של אלן רנה ו"אופנהיימר" של כריסטופר נולאן.
עידן המקרת'יזם ורדיפת היוצרים שתויגו כ"קומוניסטים" בארה"ב של שנות ה--50 זכה לטיפול ב"שם בהשאלה" של מרטין ריט, שבו מעניקה הדמות שמגלם וודי אלן את שמה ככיסוי לתסריטאים שהוחרמו. שנים לאחר מכן, ג'ורג' קלוני ביים את "לילה טוב ובהצלחה" על העימות שבין הסנטור מקארת'י לבין העיתונאי אדוארד מורו שיצא נגדו.
הצלקת העמוקה שהותירה מלחמת וייטנאם בחברה האמריקאית הופיעה בשורה ארוכה של סרטים, ובהם "השיבה הביתה" של האל אשבי, "ציד הצבאים" של מייקל צ'ימינו, "אפוקליפסה עכשיו" של פרנסיס פורד קופולה ו"נולד ב-4 ביולי" של אוליבר סטון.
5
רבים מהסרטים שעסקו בחשבון נפש לאומי מציפים תקווה לגבי יכולתה של אומה להתמודד עם הפרקים האפלים בעברה. בכך הם מתחברים לסרטים שעסקו בחשבון נפש אישי, והופכים ביחד לגוף יצירה המסמן אופק חיובי לסוף המסע - רחוק לפעמים מהחיים עצמם.