הביטויים שאנחנו אומרים כדי להישמע חכמים אבל מפספסים בענק / צילום: Shutterstock
1
השבוע, בעקבות פרשת ההסתדרות, חזר ועלה הביטוי "יד לוחצת יד" - גרסה משובשת של "יד רוחצת יד" שהפכה נפוצה כמעט כמו המקור, ככל הנראה בגלל הטיה אנושית. שם הפרשה, אגב, הוא טעות מכוונת, רמז ברור ללוגו המפורסם של ההסתדרות עם שתי הידיים הלוחצות. אבל זה לא המקרה היחיד שבו ביטוי עברי עתיק עובר "מוטציה" כשהוא הופך שגור.
● סערת ההאלווין בישראל: גם חנוכה ופורים היו פעם חגים זרים
● איך הפך הלובר לזירת הפשע המושלמת
בשיחות, במשרד, במיילים של העבודה - הניסיון להישמע משכילים ורהוטים בעברית יוצר בשטח שימוש עקום. לפעמים השיבושים משנים לחלוטין את המשמעות המקורית והופכים ביטוי שאמור לתאר דבר אחד לביטוי שמתאר בדיוק את ההפך. רבים מהם השתרשו כל כך עמוק בשיח, עד שהגרסה השגויה נשמעת נכונה, והנכונה - מוזרה. אבל אולי זה בדיוק מה שקורה לשפה חיה: היא משתנה, מתפתחת, ולפעמים גם טועה - והגרסה המקולקלת מספרת לפעמים את הסיפור טוב יותר מהמקור.
2
בדומה ל"יד רוחצת יד", יש שיבושים שנובעים מבלבול פשוט בין צלילים דומים בעברית. "רוקם עור וגידים" אולי נשמע נכון, אבל הביטוי הנכון הוא "קורם עור וגידים", והוא מתאר תהליך שבו רעיון מופשט הופך לממשי. המקור הוא מהמקרא: "לקרום" פירושו לעטוף, ומכאן המילה קרום, מעטפת. הביטוי משול ליצירת הגוף האנושי, שבו האברים נעטפים בעור ובגידים. אז למה רבים אומרים "רוקם"? בדיוק בגלל הדמיון הצלילי בין "קרם" ל"רקם", וייתכן גם בגלל שהמילה "לרקום" קשורה ליצירה ולבנייה.
ביטוי אחר שיוצר בלבול בגלל הטיה אנושית הוא "עושים לילות כימים" - ביטוי ספרותי עתיק שמתאר חריצות והתמדה קיצונית. בשפה היומיומית הוא פעמים רבות מתהפך ל"עושה ימים כלילות". ההבדל אינו רק בסדר המילים - אלא גם בהיגיון כולו. מי שעושה לילות כימים עובד ללא הפסקה, אבל מי שעושה ימים כלילות פשוט ישן כל היום. למה השתרש השיבוש? באקדמיה ללשון העברית מסבירים בפשטות: הסדר "יום ולילה" פשוט נשמע לנו טבעי יותר. זה הסדר שאנחנו מכירים מביטויים כמו "יומם וליל", "לא ביום ולא בלילה" וכו'.
3
לפעמים הטעות היא שימוש בביטוי לצורך הפוך. למשל הביטוי "כל מילה בסלע", שמשתמשים בו כדי לשבח נאום או דברי חוכמה, הוא נאמר בהערצה, כאילו כל מילה שווה את משקלה בזהב. אבל המקור, מהתלמוד הבבלי, מספר סיפור הפוך לגמרי. "מילה בסלע, משתוקא בִּתְרֵין" - קרי דיבור שווה סלע אחד, שתיקה שווה שניים. סלע הוא מטבע עתיק, והמסר המקורי בספרות חז"ל היה ברור - לדבר זה בסדר, אבל לעתים לשתוק זה טוב כפליים. זו אמרה בשבח השתיקה, לא הדיבור. אבל בדרך אל העברית המודרנית אבד החלק השני של המימרה.
4
שלל ביטויים שאנו משבשים כיום מגיעים מהמקור היהודי העתיק ביותר - התנ"ך. כזה הוא הביטוי "החלום ושברו", המשדר את הרעיון של חלום שהתנפץ, תכנון שנכשל או תקווה שהתפוגגה. עם זאת, המשמעות המקורית של הביטוי שונה בתכלית. במשמעותו הראשונית, הביטוי מתאר את החלום עצמו ואת המסר או הפתרון שמגולל בו.
מקור הביטוי בספר שופטים: "וַיְהִי כִשְׁמֹעַ גִּדְעוֹן אֶת מִסְפַּר הַחֲלוֹם וְאֶת שִׁבְרוֹ וַיִּשְׁתָּחוּ וַיָּשָׁב אֶל מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר קוּמוּ כִּי נָתַן יְהוָה בְּיֶדְכֶם אֶת מַחֲנֵה מִדְיָן". גדעון שומע את סיפורו של אדם על חלום, ואת פירושו (שברו) של אדם אחר שצורף אליו. ומול זאת, הביטוי בהקשרו העכשווי מתפרש בדרך כלל כמתאר התרסקות או כישלון, בעקבות ההבנה המוטעית של המילה "שבר" במשמעותה של ניפוץ ושבירה.
עוד מהמקורות: "וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה". כך כתב הנביא חבקוק בהתייחסו למפלת ממלכת בבל. הכוונה המקורית ברורה: הצדיק, בניגוד לרשעים, יזכה לחיות בזכות אמונתו באל. בעברית המודרנית עבר הפסוק מהפך ל"איש באמונתו יחיה" - משמעות ששמה דגש על פלורליזם, קרי שכל אדם רשאי לחיות לפי אמונתו, בחופש מלא. במידה מסוימת, זו משמעות הפוכה מהכוונה המקורית - במקום קריאה לאמונה אחת, הפך הביטוי למנטרה של סובלנות. מהמקור האקסקלוסיבי נוצר, באופן אירוני, ביטוי אינקלוסיבי לחלוטין.
5
סוג השיבושים שקצת יותר קשים באוזן מגיעים מאימוץ ביטויים זרים בתרגום אחד לאחד. הביטוי "עושה שכל" מגיע מאנגלית, "It makes sense", אבל אינו תקני בעברית. הבעיה היא שהביטוי חדר כל כך עמוק לשיח היומיומי פה, במיוחד בקרב דוברי אנגלית, עד שרבים משתמשים בו בלי לשים לב כמה הוא נשמע מוזר.
כמובן שכל הדוגמאות האלה הן רק טיפה בדלי, "A drop in the bucket", ולמהדרין - טיפה בים.