רופי תורפ. כל קו עלילה מטופל באופן אמין / צילום: ליינה אמברון
דמויות נשיות שצמחו משולי החברה האמריקאית ורשמו הצלחה כנגד כל הסיכויים, מפרנסות לא מעט יצירות שהפכו לקלאסיקות. מהסרט "ארין ברוקוביץ'" בכיכובה של ג'וליה רוברטס ועד "עוזרת בית" שכבשה את נטפליקס ומבוססת על ממואר פופולרי מאת סטפני לנד.
● גלעד כהנא בשלושה סיפורים בועטים ועדי קיסר משכיבה לישון: המלצות קריאה לסופ"ש
● מחוויות ברומא, דרך השטעטל ועד מכתבים מאמא: ספרים שכיף לקרוא בסתיו
ובאמת, איך אפשר למנוע מהלב להיסדק אל מול בחורה שהגורל חילק לה קלפים לא מי יודע מה, ועל אף ולמרות מנצחת את הרעים. ברומן המדובר "מרגו צריכה כסף" מאת רופי תורפ, "הרעים" הם בעצם הממסד הרפובליקאי האמריקאי, ואם נרצה, ממשלת טראמפ מבחינה אידאולוגית.
הקונפליקט הגדול מגיע בתוך שני פרקים בלבד
מרגו, צעירה בת 19, מגדירה את עצמה ״וויט טראש״ אמריקאי - ממעמד סוציו-אקונומי נמוך, חסר השכלה, בשולי החברה. היא בת לאם חלשה ופתיינית - שגם שנים לאחר שהתגרשה עדיין חולמת על חתונה שתפתח לה דלת אל הבורגנות - ולאב מתאבק נודע לשעבר, שמכור להירואין ונודד בין נשים. חרף כל פגמיהם, הוריה הם אנשים די מקסימים שהצליחו לתת לה קורטוב אהבה.
ומתוך נקודת הפתיחה הבעייתית, מרגו מצטיינת בכתיבה בקולג' המקומי. אין למרגו דבר יציב באמת פרט לכתיבה שלה, אותה היא מפנשת בחיבורים שהיא כותבת למארק, המרצה לספרות, שמלמד אותה דבר או שניים על נקודות מבט כשהם נכנסים למיטה.
נקודת זכות חשובה לרב-המכר המשומן הזה: בתוך שני פרקים בלבד עומדת מרגו מול קונפליקט חייה, כשהיא נכנסת להריון לא רצוי ומחליטה ללכת נגד רצונו של המרצה. אלא שללדת תינוק בגיל 19 בלי שום גב כלכלי או משפחתי, אומר, כפי שמנסחת אמא שלה, לזרוק את החיים שלך לזבל.
מרגו בוחרת לא לנטוש את העובר שברחמה, לו היא קוראת באקט ילדי-זני ״בודהיי״. היא יולדת לבד, מניקה לבד, משלמת חשבונות לבד, בוכה מהורמונים לבד, ומוצאת את עצמה מגדלת תינוק בן שבוע בדירת שותפים.
כל זה היה יכול להיות עוקץ נפלא לקומדיה טרגית או לטרגדיה קומית על אודות נערות אמריקאיות בעידן שבו הזכות לבצע הפלה עומדת בסימן שאלה - ועל מאבקן במערכת הבריאות והכלכלה האמריקאית השמרנית. אבל רופי תורפ לא כתבה רומן על גיבורה שמתמודדת על הפלות או הריונות. היא כתבה רומן על פורנו זמין לכל אדם, שפוגש את עידן הרשתות החברתיות. "נראה בלתי סביר שגברים באמת רוצים מין באופן נואש כל כך, אבל התברר שכן, ושישנה כלכלה שלמה שמתבססת על הרצון הנואש הזה, ולרגע הבינה מרגו שהיא לעולם לא הייתה משלמת 15 דולר כדי להסתכל על בחור עירום. ב-15 דולר אפשר לקנות שני כריכים, אולי אפילו שלושה", היא מסבירה על המפגש הראשון של מרגו עם אתר "אונליפאנס".
כאמא צעירה, מרגו צריכה כסף עד כדי כך שהיא מתחילה לצלם את החזה שלה תמורת טיפים של 100 דולר. "תחשבי על זה", השותפה שלה מסבירה לה, "אם בחורה לא יודעת שהיא שווה, והיא סתם מתעסקת בענייניה, ובחורים מציצים לה ורואים אותה עירומה, היא לא זנותית. אבל אם היא יודעת שבחורים רוצים לראות אותה עירומה ולוקחת מהם כסף תמורת הצצה, היא זונה. בשני המצבים קורה אותו דבר, בחורים רואים את הגוף העירום שלה, אבל במקרה השני היא יודעת מה קורה והיא שולטת בזה".
מרגו נכנסת לעיר התחתית של הפורנו הרך והחוקי, הזמין לכל גבר, ובהומור שנון צולחת את כל המהמורות והמשברים שהוא מביא. נדמה כי הרומן, שכתוב כולו בלשון דיבורית, נגישה וקולחת מאוד, מיטיב לתאר ולתמצת את הרשת החברתית למבוגרים בלבד שכבשה את העולם.
ואז הרווחה דופקת בדלת בדאגה לתינוק
לא הבנתם איך עובד כל העסק? אחרי קריאת הספר הזה תבינו, וסביר שתגבשו דעה בעניין. גם כשהעיסוק החדש משתלט לה על החיים, מרגו לרגע לא מאבדת שליטה על אימהותה החדשה, גם לא כשהיא מפוטרת מעבודתה כמלצרית; גם לא כשהיא מכניסה את אביה לגור אצלה בדירה; גם לא כשהיא חוברת לקולגות מהאתר והופכת אותן לכוכבות רשת - תוך כדי שהיא מתכננת לשכב עם הדייסון שלה.
כמתבקש בצ'יק ליט אפל, מרגו מוצאת ברשת בחור אחד, שניתן לדבר איתו על כל דבר, כך לפחות נדמה לה. ואז רשויות הרווחה דופקות לה בדלת בדאגה לתינוק. בכל רגע נתון, אל מול כלל הסיבוכים העלילתיים, היא נשארת חזקה מאוד, מחוברת לעצמה, ובוחרת כיצד לנהל את חייה.
עלילת הרומן מנסה לשאול שאלות מורכבות על מה מותר ומה אסור לאישה לעשות עם הגוף שלה, מתי כשר להפוך אותו למוצר ומתי זה עובר את הגבול החברתי. האם אישה שמתפשטת עבור כסף היא קורבן או שמא לוקחת את גורלה בידיה? ואולי הגוף הוא מוצר נאות למכירה?
העידן החדש מאפשר לקפוץ עשירון
הכתיבה העלילתית של תורפ סביב הנושאים הכבדים הללו מרשימה, כמעט אלגוריתמית, ומשעשעת באופן כרוני. מרגו, על חוזקתה הרגשית, היא דמות אהיבה וסוחפת, שמעניקה לא רק הצצה למאחורי הקלעים של העידן הוויזואלי החדש, אלא גם מצביעה על האפשרות לקפוץ עשירון בזכותו, לשלם באמצעותו מסים.
בראיונות רבים איתה הסבירה הסופרת כי עניין אותה לחקור מתי, בעידן הפוסט-קפיטליזם, רגל בתעשיית המין היא יתרון, ומתי הבחירה הופכת לאקט של מרד בממסד גברי. את מסקנותיה היא ארזה בספר בעל קצב זריז, שזור ברגעי חמלה מתקתקים.
כל קו עלילה מטופל אצל תורפ באופן אמין ומקסים, עד שקשה שלא להזדהות עם מרגו, שצריכה לבחור בכל רגע נתון איך ואיפה לגדל את הילד שלה, האם לחשוף את פניה ברשת, וכיצד לשמור על גבולות הפרטיות בעידן הפוסט-אמת.
בהיבט אחד, לא פחות רגשי ומוסרי מהאחרים, רב-המכר הנפיץ הזה לוקה בחסר: הרומן נכשל כישלון חרוץ בלשכנע את הקורא שלעבודה הנשית הזאת - למכור את גופך בתצלומים בעבור כסף - אין מחיר גופני ונפשי. דווקא בגלל שהוא מתעלם במופגן מהמחיר ההישרדותי.
מכאן ש"מרגו צריכה כסף" הוא רומן מהנה לקריאה, משעשע לעתים, שמלביש את האישה "השקופה" שמבעד למסך ה"אונליפאנס" בצבעים אנושיים וחדים כל כך, עד שהיא מצליחה לחדור את מעטה הביקורת ולכבוש את הלב. אבל בו-זמנית הוא חושף באופן גס למדי את הפער הבלתי נתפס שבין בחירה להיעדר בחירה. פער שניתן לתמצת במילים "נסיבות החיים".
כתיבתה הקצבית של תורפ מייצרת סיפור עכשווי, שוקק חיים, אך אחרי הכל, בתום הקריאה נותרת שאלה מוסרית בלתי פתורה: כיצד פורנו רך הוא אמצעי לשחרור נשי, כשמחיר החופש הוא מכירת הגוף במנותק מרגשותיו?.