יאנה גור בקולקציית עונת הנדודים 2016. השראות מקומיות / צילום: פרטי
"עבורי גם אופנה מדברת עברית" - זה המשפט הכתוב באודם בכניסה ל"פועלת אופנה", תערוכת היחיד הראשונה של מעצבת האופנה דורין פרנקפורט. המשפט הזה מסכם את רוח התערוכה של המעצבת הכי מקומית, המשתרעת על פני שלוש קומות במוזיאון אשדוד לאמנות, שחוזר משנתיים של שיפוץ ממושך.
● לא רק "הבת של": פיבי גייטס גייסה 30 מיליון דולר לסטארט־אפ האופנה שלה
● "לא ייתכן שאנחנו אומת סטארט-אפ ולא טובים באומנות"
כל חלל מוקדש לתמה מרכזית בעשייתה של פרנקפורט, כזו שהנחתה את דרכה לאורך חמישה עשורים: החל מקיימות, שבה עסקה עוד לפני שהיה לזה שם; דרך מאבק לזכויות להט״ב - שפעלה למענן מראשית דרכה והייתה בין התומכות בהקמת האגודה לחקר האיידס; ועד עיצוב מערכות לבוש לאירוויזיון לאייקונים כמו עפרה חזה ויזהר כהן.
בתערוכה מוצגים כ-200 פריטים: מארכיון המעצבת הפרטי, בגדים ואביזרים, ספרי סקיצות, דימויים מקמפיינים ומתצוגות אופנה, תצלומים וקטעי וידאו, וגם יצירות טקסטיל שכעת רואות אור לראשונה.
בישראל תערוכות אופנה הן נדירות ממילא, ובוודאי תערוכות רחבות יריעה המוקדשות למעצבת אחת. האוצרת ליסה פרץ, שעבדה עם פרנקפורט על התערוכה במשך 5 שנים, מבהירה כי התערוכה "איננה רטרוספקטיבה של מפעל חיים שהגיע לסיומו", אלא מבקשת "לצלול לרעיונות שמרכיבים את יצירתה הענפה של פרנקפורט".
המוטו המזוהה: מעוצב ומיוצר בתל אביב
בשנות ה-70, עם סיום לימודי עיצוב אופנה בפריז, חזרה פרנקפורט לישראל. היא החלה לגבש שפה אופנתית ייחודית, הנעה בין חייטות ותפירה עילית לבין חשיבה ביקורתית על גוף, מגדר ומקומיות. מראשית דרכה העמידה במרכז עשייה איטית, מקומית וערכית.
ב־1983 פתחה את המפעל שלה בדרום תל אביב והקפידה על ייצור כחול לבן, תחת המוטו המזוהה עמה: "מעוצב ומיוצר בתל אביב". את החנות הראשונה פתחה ברחוב דיזנגוף, ובהמשך הצטרפה אליה שותפתה מרגיט סגל. לאורך השנים עבדה עם צוות תופרות קבוע והקפידה על יחס לבגד כטקסט תרבותי, ולא כאל טרנד חולף. כחלק מחשיבה סדורה, פרנקפורט מעולם לא מכרה בגד שלא ניתן ללבוש. "האג'נדה היא לייצר בגדים לנשים שיהיו נגישים ויהיה אפשר לקנות אותם", היא מסבירה.
פרנקפורט הפכה לאחת הדמויות המשפיעות באופנה הישראלית, עם קול פוליטי־חברתי חד וברור. באוקטובר 2013 היא קיבלה פרס מפעל חיים של תעשיית האופנה הישראלית על שם לאה גוטליב.
ב-2022 החליטה לסגור את המפעל והחנויות. התעקשותה רבת־השנים על ייצור מקומי, על אף העלויות הגבוהות ביחס לייבוא הזול, הפכה את הפעילות העסקית למורכבת.
פרנקפורט ממשיכה להשפיע בשדה האופנה המקומי ומשתפת פעולה עם חברות ומעצבים. לדבריה, הצוות שעבד עימה לאורך השנים המשיך לעבוד עם בתה קיאן, שהפכה למעצבת אופנה בעצמה; לאחרונה היא הציגה קולקציית ביכורים בשבוע האופנה בתל אביב.
מפעלי הטקסטיל נסגרו: "מדינה של מתווכים"
פרנקפורט מבכה על סגירת תעשיית הטקסטיל המפוארת שהייתה בארץ בשנות ה-70, לדבריה, "כמדינה לא השכלנו לשמור את מפעלי הטקסטיל המרהיבים. הפכנו למדינה של מתווכים".
בעבר אמרה לגלובס כי "ההחלטה לייצר בתל אביב היא לא כלכלית, אבל רציתי לייצר רק פה. אני לא מייצרת בגדים בשום מקום מלבד ישראל. זה יפה שיש פרסומות 'קנו כחול לבן', אבל איך תהיה פה תעשייה מקומית אם הממשלה מערימה קשיים על יצרנים?".
פרנקפורט מבכה גם את החייטות, שלדבריה "עברה מן העולם". היא מספרת כי גם בבתי האופנה הגדולים באירופה "שולחים לסינים שמיומנים בחייטות". אל מול האופנה המהירה מסין, היא יצרה עבודה במיוחד לתערוכה: גזרה לז'קט המפורק ל-45 חלקים - פאזל שיוצר יחד את המבנה השלם, אנטומיה שהאופנה המהירה טרפה.
מקורות ההשראה: מזלדה ועד העלייה מקוצ'ין
רולאן בארת כתב כי הטקסט הוא "רקמה של ציטוטים המגיעים אליו מאינספור חדריה של התרבות". גם השפה העיצובית של פרנקפורט היא כטקסט ארוג, השזור לא רק בעברית ובסיפורו של המקום שבו נוצרה, אלא גם בבדים עצמם, ובמלאכת היצירה.
בחלל המוקדש למקורות ההשראה של המעצבת ניכר כי היא קיימה דיאלוג מתמיד עם נופי הארץ ועם דמויות מרכזיות בתרבות העברית. פרנקפורט שאבה השראה מעולמות המחול, השירה, הקולנוע והאומנות. מעבודה משותפת עם האמן בועז תורג'מן, מהדמויות הבולטות בסצנת התרבות האלטרנטיבית של שנות ה-80, ועד תצוגה בהשראת הפואטיקה של המשוררת זלדה, שהומרה לצבעים רכים. "מהציירת הישראלית אביבה אורי, העלייה מקוצ'ין, יהדות גיאורגיה, ועד הנוודים האורבניים, מהגחליליות בעמק ועד ייבוש אגם החולה ממלחמת לבנון ועד הציירת מאירה שמש - מקורות ההשראה שלי תמיד היו מקומיים", מעידה פרנקפורט.
בימים שבהם מושג הישראליות מצוי במשבר, התערוכה של פרנקפורט מתפקדת לא רק כמבט לאחור על קריירה מפוארת וארוכת שנים, אלא כמסמך תיעודי וכאקט תרבותי. גם שם התערוכה, "פועלת אופנה", נטען בהקשר זה במשמעות רחבה: הוא מחזיר את העיסוק באופנה אל עולם המלאכה, העבודה והעשייה היומיומית, ומהדהד את עבודות הכפיים של החלוצים ואת אתוס העבודה המקומית.
בהקשר זה מהדהדת שורתה של זלדה, "שלומי קשור בחוט אל שלומך", כמעין מפתח לקריאה בתערוכה. כמו אצל זלדה, גם אצל פרנקפורט החוט אינו רק אמצעי טכני של האריג, אלא ביטוי לקשר עמוק: בין המעצבת למקום, בין עשייה אישית לאחריות קולקטיבית, ובין החומריות של הבגד לבין שלומו של המקום.
"פועלת אופנה" מוצגת במוזיאון אשדוד לאמנות מ-30 בדצמבר עד 30 במאי