השפריץ מים על אישה שטיילה ברחוב. מה הפיצוי שפסק ביהמ"ש?

ביוני 2020 יצאה התובעת לטיול שגרתי עם כלבה בשכונת מגוריה בראשון לציון. לטענתה, כאשר חלפה בסמוך לבית הנתבע, הוא התיז לעברה מים באמצעות צינור, באופן פתאומי ומשפיל. לטענתה, ההתזה בוצעה כלפיה ביודעין ובמתכוון, יותר מפעם אחת, ללא שהייתה כל היכרות מוקדמת ביניהם. עוד טענה, כי במקביל להתזה הטיח לעברה הנתבע אמירה בעלת אופי מיני: "יש לך חולצה לבנה, מעניין מה יש מתחת", אשר החריפה את תחושת הפגיעה וההשפלה.

בתביעה שהגישה טענה, כי מדובר במעשה תקיפה כהגדרתו בפקודת הנזיקין וכן בהטרדה מינית ודרשה לחייבו בפיצוי בגין נכות נפשית שנגרמה לה, פגיעה מהותית בתחושת הביטחון וההשלכות המתמשכות על תפקודה היומיומי.

הנתבע הכחיש את הטענות. לטענתו, ככל שמים פגעו בתובעת - זהו אירוע מקרי, אגבי, קצר ונטול כוונה לפגוע בה, שקרה בעת משחק בין הנוכחים בחצר ביתו. בנוסף, הכחיש שאמר אמירה מינית כלשהי.

השופט ניר גנצרסקי קיבל את גרסת התובעת כי הנתבע החזיק בצינור, התיז מים שפגעו בה פעמיים וחולצתה הייתה ספוגה מים, וכן אמר לעברה את המשפט בעל האופי המיני. "מדובר במגע פיזי שבוצע כלפי התובעת במכוון, ולא באירוע מקרי שאין לייחס לו משמעות", קבע. השופט ציין, כי המונח "מגע פיזי" המבסס תקיפה "אינו מוגבל למגע ישיר ביד או בגוף, אלא כולל גם מגע באמצעות חפץ או אמצעי, לרבות מים, מקום שבו המגע אינו רצוי ואינו מוסכם". עוד ציין, כי לא נדרש שהמגע יגרום לנזק גוף ממשי ועצם הפגיעה בכבוד, בתחושת הביטחון ובאוטונומיה מספיקה לצורך גיבוש האחריות.

במקרה הנוכחי נקבע, כי מתקיימים כל יסודות התקיפה, ובהם שימוש בכוח (התזת מים מכוונת); היסוד הנפשי של כוונה (הנתבע פעל באופן רצוני ומודע); ומדובר בפעולה שנעשתה נגד גופה של התובעת (המים פגעו בגופה ויצרו מגע פיזי). זאת לאחר שהפסיקה הכירה בכך שגם מגע עקיף (לא רק נגיעה או הכאה) באמצעות חפץ או חומר (למשל יריקה), עשוי להיות פגיעה בגוף לביסוס תקיפה.

משמעות הפסיקה: תקיפה אינה מוגבלת לפגיעה גופנית אלימה, אלא כוללת גם מגע פיזי לא רצוי, הפוגע בכבוד האדם, באוטונומיה על גופו ובתחושת ביטחונו האישי

מספר תיק: ת"א 2550-07-21

ס' ו־ב' ז"ל היו נשואים זה לזה. ולהם ארבעה ילדים, התובע והנתבעים. המנוחים היו בעלים של דירה בת"א. בינואר 1995 ערכו המנוחים צוואה הדדית שבה נאמר כי לאחר אריכות ימים של אחד מהם יעבור רכושו לבן הזוג השני. עוד ציוו ההורים כי: "במידה ושנינו נלך חו"ס לעולמנו הרינו מצווים את הדירה לילדים בחלקים שווים", וכן הוסיפו: "שכל עוד אחד מאיתנו בחיים רשאים אנו לעשות בנכסינו וברכושנו כרצוננו, לשנות דבר צוואה זו, להוסיף עליה או לגרוע ממנה או לבטלה כליל, אבל כל זמן שלא נשנה דבר בצוואה זו היא תעמוד בתוקפה".

האב נפטר ב־2002 ואילו האם האריכה ימים אחריו, ונפטרה ב־2021. האם, שזכתה במלוא עיזבונו של בעלה מכוח צו קיום צוואה, ערכה ב־2020 צוואה חדשה שנחתמה בפני שני עדים מבני משפחתה, שבה נקבעו לילדים אחוזי חלוקה שונים בדירה. בנוסף, הוענקה לתובע זכות שימוש בלעדית בדירה למשך 10 שנים.

התובע הגיש בקשה למתן צו קיום צוואת 2020 אך אחיו הנתבעים התנגדו, והגישו בקשה ליתן צו קיום צוואה משנת 1995. המתנגדים לצוואת 2020 טענו כי האם המנוחה לא הייתה כשירה להבחין בטיבה של צוואה, כי התובע השפיע עליה השפעה בלתי הוגנת ואף היה מעורב בצוואה.

ביהמ"ש מינה מומחה לבחינת כשירותה של המנוחה בעת עריכת הצוואה, וזה קבע על בסיס מסמכים רפואיים כי החל מ־2019 חלה ירידה קוגניטיבית משמעותית במצבה של המנוחה וכי הסבירות הגבוהה יותר היא שהמנוחה לא הייתה בעלת כשירות משפטית במועד עריכת הצוואה.

על בסיס חוות דעת המומחה, קבעה השופטת סגלית אופק כי דין הצוואה להתבטל, ודחתה את עדות התובע, שלפיה אימו המנוחה הייתה אישה אסרטיבית, פיקחית ודעתנית גם במועד עריכת הצוואה. עוד נקבע, כי ההתרשמות הישירה של עדי הצוואה שהמנוחה הבינה על מה היא חותמת אינה גוברת או מקעקעת את מסקנת המומחה.

בנוסף נקבע, כי הייתה מערכת יחסים של תלות של המנוחה בתובע שהתגורר באותו יישוב של המנוחה, סייע בידה בעניינים יומיומיים, ושלט הלכה למעשה בכספיה, ומשכך חלה גם השפעה בלתי הוגנת על האם לערוך את הצוואה.

משמעות הפסיקה: אם עדים לכשירות צוואה הם בני משפחה, ואינם אנשי רפואה, המשקל הראייתי שיש להעניק לעדויותיהם אל מול עדות מומחה רפואי הוא נמוך

מספר תיק: ת"ע 50970-06-21

התובעים, בני זוג, הזמינו מארקיע חבילת נופש לפראג לתאריכים 28.7.25 עד 1.8.25 לארבעה נוסעים, בעלות כוללת של כ־13.8 אלף שקל. החבילה כללה טיסות ומלון בדרוג 5 כוכבים. בתביעה, על סך 25,425 שקל, דרשו פיצויים בגין עיכוב במסירת כבודה ואי התאמה בדרוג המלון.

ביום הטיסה היה כאוס גדול בשדה התעופה עקב תקלה תפעולית טכנית שהובילה להשבתת תהליך הצ'ק אין והפסקת שינוע הכבודה במסוע. לטענת התובעים, עם הנחיתה בשדה"ת בפראג התחוור להם כי שתי מזוודות לא הגיעו. לטענתם, רק ביום 30.7.2025 הן אותרו ונמסרו להם באותו היום בשעת לילה מאוחרת, לקראת סיום החופשה.

בשל העיכוב, נאלצו לרכוש ציוד, ביגוד ותרופות על חשבונם ותוכניותיהם נפגעו. בנוסף לטענתם, המלון שסופק להם לא ענה להבטחות של ארקיע כי מדובר במלון חמישה כוכבים. בין היתר, החדר לא היה נקי, המצעים היו מוכתמים ומלאי שערות, המקרר לא עבד, ארוחת הבוקר הייתה דלה ועוד.

מנגד טענה ארקיע כי הכבודה נמסרה לתובעים למוחרת ההגעה לפראג מחברת השליחויות (ביום 29.7.2025), כי הסיבה לעיכוב היא ביטחון שדה"ת - שאינה קשורה לחברה, וכי משהתקבלו האישורים לשחרור המזוודה פעלה להטיסה באותו היום. עוד נטען, שהרכישות שבוצעו חורגות מצרכים בסיסיים והכרחיים לטיול, וכי לחברה אין שליטה על איכות המלון. לתובעים הוצעה מחווה שירותית לפיצוי בסך 200 יורו, שנדחתה על ידם.

הרשמת הבכירה רולא חמאתי קיבלה חלקית את התביעה. נקבע, כי לפי חוק התובלה האווירית חלה אחריות ישירה של המוביל לאיחור במסירת הכבודה. הרשמת דחתה את טענת החברה, כי מרגע תיוג הכבודה בעמדת הצ'ק אין והעברתה לשינוע במסוע אין לה עוד כל שליטה על תהליך השינוע, ואחריות זו מועברת לעובדי רשות שדות התעופה.

עוד נקבע, כי סכום הקבלות שהציגו התובעים לרכישות שבוצעו נראה סביר משמדובר במשפחה בת ארבע נפשות ולכן על ארקיע לפצותם בסך 5,800 שקל (סך של 2,300 שקל בגין החזר הוצאות, סך של 2,500 שקל בגין עוגמת נפש, סך של 1,000 שקל בגין הנזק). עם זאת נקבע, כי התובעים לא הוכיחו כי דרגת המלון שפורסמה אינה תואמת למדרג זה במדינת היעד.

משמעות הפסיקה: לחברת תעופה המוכרת חבילות נופש אחריות רחבה לכבודת הלקוח, מרגע מסירתה לנציג המוביל בשדה"ת ועד להשבתה לידי הנוסע

מספר תיק: ת"ק 13014-10-25