מתכננים לראות פריחה בשבת? הנה שלושה מסלולים שלא הכרתם

אם יש דבר אחד שארץ ישראל התברכה בו בתקופה הזאת יותר מפריחות - זה המלצות על פריחות. בטלוויזיה, בעיתונים, בפייסבוק, באינסטגרם, במייל - נדמה שעל כל כלנית שצצה יש עשרה מדריכים שיסבירו לכם איך להגיע עד אליה באפס מאמץ.

● קריאה אחרונה: מסלולי מים מיוחדים, רגע לפני שהם מתייבשים שוב

אבל מה עם מי שכן רוצה להתאמץ קצת? מה עם מי שרוצה להרגיש את מרבדי הפריחות דרך השריר הארבע־ראשי בעליות ודרך הברכיים בירידות? מה עם מי שאוהבים להצביע בתחילת היום על הר ולהבטיח לחבריהם המבוהלים שהיום עוד נגיע לפסגה?

בדיוק בשבילם ליקטנו שלושה מסלולים שיביאו אתכם לפריחות - בדרך אחרת.

לפני שנתחיל הנה כמה הערות:

● רמת הפירוט שתופיע כאן לא מספיקה, אז פתחו מפה וודאו שאתם מבינים לאן הולכים לפני שאתם מגיעים לשטח.

● הכלניות והרקפות הן מה שמוציא אותנו מהמיטה, אבל הפריחות שתראו הן הרבה מעבר להן. לא נמנה כאן את כל הפרחים בדרך, ואת רובם תצטרכו לגלות בעצמכם. זה חלק מהכיף.

● תזמון זה הכול בחיים, על אחת כמה וכמה כשמדובר בפריחות. שבוע לפה או לשם - והצומח יכול להשתנות לגמרי. אז כמו שאסור להאמין להבטחת תשואה, כך גם אסור להאמין להבטחת פריחה. אבל דבר אחד כן אפשר להבטיח: הטבע הישראלי יפהפה, עם פריחה או בלעדיה.

פרחים ופסלים בין שמשון הגיבור לא"ד גורדון: הר תנופה ויער צרעה

איפה זה? השפלה והרי ירושלים
מה לשים בווייז? חאן כפר אוריה
אורך מסלול: 15 ק"מ
על המסלול: מגיעים לכפר אוריה, מתרשמים מהחאן ומתחילים לעלות. אחרי שיוצאים מהמושב, מתחברים לשביל בסימון שחור ואיתו יורדים למטה. את הכלניות יהיה קשה לפספס, אבל מה שכן קל לפספס הוא סחלב שהתחיל לפרוח במופעים יחסית נדירים. פקחו עיניים.

הולכים עם השחור עד שמגיעים למרגלות הר תנופה, ומשם בוחרים את הדרך שתיקח אותנו לפסגה. לרציניים שמוכנים לסחוב פק"ל קפה או תה - זה בדיוק הזמן לשלוף אותו. משם ממשיכים בשביל המסומן בכחול לכיוון דרך הפסלים - ופוקחים שבע עיניים בתקווה לצוד צבעונים שגם הם כבר מפגינים נוכחות צנועה.

פוגשים את השביל השחור, הולכים שמאלה (מזרחה), מתחברים לדרך הפסלים הירוקה וממשיכים במגמה מזרחה - עד שמגיעים לציון של קבר שמשון ומנוח אביו (ספק רב אם הגיבור המקראי אכן קבור שם). משם נמשיך למצפה צרעה ונחזור בשביל המסומן באדום עד שנתחבר שוב לדרך הפסלים שמסומנת בירוק.

נמשיך מערבה עד שנגיע לעוד תצפית מדהימה, הפעם בחלק המערבי של יער צרעה. נרד בזהירות בשביל הכחול, וכשנעבור את גבעת שמש ניפרד ממנו ונלך צפונה לחורבת כפר שורק ולשרידי המבנים שלה. משם נמשיך צפונה עד שניכנס שוב לכפר אוריה, נטפס טיפוס אחרון להיום - ואז נגיע אל הרכב.

פרטי טריוויה להרשים את החבר'ה: מי זה אוריה ולמה מגיע לו כפר? שם המושב ניתן לו בעקבות הדמיון לשם של ח'רבת כפרוריה הסמוכה, שמשמעות שמה הערבי היא חורבת כפיר האריות. איזה כפיר? על פי מסורת מקומית, מדובר באותו אריה ששמשון שיסע בדרכו להוריו בתמנה.

החאן שאיתו אנחנו מתחילים ומסיימים את הטיול נבנה ב־1875 כחווה חקלאית של אגודה נוצרית מיפו, וב־1909 הוא והאדמות נקנו עבור אגודת ביאליסטוק שבפולין. בהמשך הוזמנו לחווה חלוצים מאנשי העלייה השנייה, בהם יצחק טבנקין וא"ד גורדון, שמחדרו בחאן כתב סדרת מכתבים ידועה לרחל המשוררת טרם צאתו לקונגרס הציוני בווינה.

אל מקום שבו רואים רחוק רואים שקוף: כוכב יאיר וסלעית

איפה זה? השרון והשומרון
מה לשים בווייז? שמורת מצפה ספיר
אורך מסלול: 17 ק"מ
על המסלול: ממקום החניה מתחילים ללכת בשביל המסומן ירוק ומהר מאוד מתחילים לראות את פריחות הרקפות והכלניות. ממשיכים על השביל האדום, ולפני שהוא מתעקל מזרחה (ימינה), רואים מצד ימין מרבדי כלניות בשלושה צבעים. כעת השביל האדום מגיע לנחל יבש ופונה מזרחה. הנחל היבש הזה נראה מאוד לא מרשים - אבל תופתעו לדעת שהמונים פוקדים אותו בכל סוף שבוע. וגם אתם מכירים אותו היטב. פרטים נוספים בהמשך.

נמשיך על האדום, נחצה את הנחל - ונתחיל לטפס. כשהאדום פוגש את הירוק, נבחר את הירוק ונלך מדרום לצור נתן. משם נרד ונגיע לשביל השחור. נפנה מזרחה (שמאלה) ונלך עם השחור עד מפגש שבילים שחור־כחול־ירוק. נלך עם הירוק לנחל סלעית ונעלה איתו עד לאחת התצפיות המרהיבות בארץ.

בגובה 263 מטר מעל פני הים מצפה הדר - שהוקם לזכרו של הדר גולדין ז"ל - מציע תצפיות יוצאות דופן גם למזרח וגם למערב (מחיפה עד אשדוד). אחרי שתצביעו בידענות של מצביא על יישובים כאלה ואחרים, אפשר להתחיל את הדרך חזרה. מומלץ מהמצפה לרדת בשביל הכחול ובדרך ליהנות מהליכה בסוג של אחו ירוק וציורי. אחרי הירידה בשביל הכחול פונים דרומה (שמאלה) לסינגל הגבים - ואם יתמזל מזלכם עוד תזכו לראות קצת מים שנקוו בסלעים.

ממשיכים על השחור עד שהוא מגיע לסימון ירוק. עולים על הסימון הירוק, עוצרים בבאר ובמאגר המים העתיקים של חורבת מזרע'ה - ומתחברים לשביל האדום. משם חוזרים לרכב באותה הדרך שבה הלכנו בהתחלה.

פרטי טריוויה להרשים את החבר'ה: אז מהו הנחל היבש שפגשנו? מתברר שזה לא אחר מנחל אלכסנדר המפורסם. זה? נחל אלכסנדר? איך יכול להיות? ובכן, אנחנו פגשנו את הנחל בחלק ההררי שלו. כאן מדובר בנחל אכזב בעל מבנה סלעי שגורם לחלחול רב של המים אל מתחת לפני השטח. רק בהמשך מוזרמים אליו מים משני יובלים עיקריים: נחל תאנים (שפוגש את הנחל בין המושבים עולש ובורגתא) ונחל שכם (שפוגש אותו ליד מצפור ויקר הידוע כתחנת מעבר לשקנאים בעונת הנדידה). מימי הנחל יפים מרחוק אבל הם סובלים מבעיות זיהום חריפות שנובעות מהזרמת שפכים לא מטוהרים.

את ראשו של הגלבוע מישהו צבע אדום: נחל יצפור, הר ברקן ועמק המעיינות

איפה זה? הגלבוע ועמק המעיינות
מה לשים בווייז? נחל יצפור - חניון סוף מסלול (לשים לב שמנווטים לחלק התחתון של הנחל). החניה היא כ־250 מטר מזרחית לנקודה המסומנת בווייז, ברחבת כורכר לצד הכביש
אורך מסלול: 25 ק"מ
על המסלול: הוראה אחת לפני שאתם יוצאים לדרך - הכניסו לתיק בגד ים. אל תשאלו שאלות.

ועכשיו לטיול. הגענו לחניה, ראינו סימון שבילים אדום במעבר של מנע בקר (המתקן עם הצינורות שלנו אין בעיה לחצות אבל משתק את הפרות מפחד) והתחלנו ללכת לנחל יצפור. בתחילת המסלול נראה כלניות, אך כשניכנס לנחל הן יתחלפו בפריחות אחרות? השוס הוא אולי הרדופנין הציצית. נכון, זה נשמע כמו שם שהומצא לטובת פארודיה על מדריכי טיולים, אבל אם תצליחו לאתר אותו - תראו בעצמכם כמה הוא מרשים. הדגש כאן הוא על ה"אם", כי הנחל לא משופע בהרדופנינים. אז תהיו חדים.

הטיפוס בנחל לא מאוד תלול ולא מאוד אתגרי, אם כי פה ושם יש מעט יתדות בסלע. כשמתחילים להגביה הרקפות מצטרפות לפריחה, וכשהנוף נפתח נפרסים מרבדים של כלניות אדומות ולבנות. ביציאה מהנחל הולכים לעבר שביל מסומן כחול שהולך על צלע הגלבוע, ושם לחניון האירוסים (שעדיין לא פורחים) ולהר ברקן. מהר ברקן יורדים בשביל האדום, עד שהוא פוגש את הכחול. במפגש הולכים עם הכחול מזרחה (ימינה) ואז מתחברים לירוק - והולכים איתו עד צומת מעלה גלבוע.

ואיך אומרת המימרה הידועה? בגד ים שנארז במערכה הראשונה, חייב להישלף במערכה השלישית. זה מוביל אותנו לרחצה בחוף הירוק של נחל האסי המפורסם. אחר כך נחזור לכניסה של הגן הלאומי ונלך לעין שוקק (אפשר לטבול גם כאן). משם נלך בשביל עמק המעיינות עד עין מודע, נמשיך ונגיע לסוג של צומת: שביל המעיינות ייקח אותנו דרומה, אך אנחנו ניקח את השביל ההולך צפונה. הוא יתחבר בסוף עם השביל האדום שממנו התחלנו - וייקח אותנו חזרה לרכב.

 הר הגלבוע. תביאו בגד ים / צילום: יובל אינהורן

פרטי טריוויה להרשים את החבר'ה: נחל יצפור - על שום מה? בתקופת השופטים שבטי ישראל - בהובלת השופט גדעון בן יואש - עמדו להילחם במדיין, עמלק ובני קדם שחנו בעמק יזרעאל מצפון לגבעת המורה (ההר שצמוד לעפולה של ימינו).

המחנה הישראלי מנה 32 אלף לוחמים, וגדעון קיבל הוראה מלמעלה לצמצם את הסד"כ.. וזה היה המבחן הראשון: "קְרָא נָא בְּאׇזְנֵי הָעָם לֵאמֹר מִי יָרֵא וְחָרֵד יָשֹׁב וְיִצְפֹּר מֵהַר הַגִּלְעָד" (שופטים ז', 3). הבנתם את הפסוק? לא? לא נורא, אתם לא לבד. המפרשים בעצמם חלוקים על המשמעות המילולית של המילה "יצפור". דעת הרוב היא שהפועל הזה, שמופיע במקרא רק כאן, נגזר מאותו השורש שהניב לנו את המילה הארמית "צפרא", בוקר. ואז אפשר להבין את הפסוק כך: מי שפוחד מהמלחמה, ילך בבוקר השכם (ולמה דווקא להר גלעד? את זה נשאיר הפעם בצריך עיון).

יהא הפירוש אשר יהא, המבחן כנראה עבד: מתוך 32 אלף לוחמים עזבו לא פחות מ־22 אלף. ואז גדעון ערך את "מבחן השתייה" המפורסם שהשאיר רק 300 לוחמים. בסופו של דבר ניצחנו, המדיינים גורשו - והיום אנחנו זוכים לחפש הרדופנין בנחל בעל שם אניגמטי.