אמ;לק
הטלטלה במחירי הנפט נוכח המלחמה באיראן לא משקפת מחסור אמיתי אלא פחד ואי־ודאות - וגם אינטרסים, כך מסביר ד"ר עילי רטיג מאוניברסיטת בר־אילן וחוקר בכיר במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים. לפי הניתוח שלו, השוק מוצף, המאגרים העולמיים מלאים, וטראמפ שומר כלים להורדת מחירים אם יידרש. הנפט אינו מניע את המלחמה, אך משמש מנוף לחץ אסטרטגי. נפילת המשטר בטהרן? תהליך שייקח שנים להערכתו.
עילי רטיג, השבוע, לראשונה מזה 4 שנים, חצה מחיר הנפט את הרף של 100 דולר לחבית - והסיבה היא כמובן המלחמה. האם מחיר כזה והלחץ שהוא מייצר על טראמפ, מבשרים את סיומה?
"מחירי הנפט הם מאוד תנודתיים כרגע כי הם מבוססים בעיקר על פחד ואי וודאות ולא על מחסור אמיתי בשוק. כך, מחיר הנפט יכול לעלות מעל 100 דולר בבוקר ואז לצנוח שוב ל-80 דולר בערב, בעקבות הצהרה כזו או אחרת של טראמפ.
"בפועל השוק כרגע מוצף בנפט. מדינות מילאו מאגרי חירום חודשים רבים לפני המלחמה. לאמריקאים יש מאגרים שמספיקים ל-200 יום. הסינים, שחצי מהנפט המפרצי הולך אליהם, אוגרים נפט רוסי ואיראני בזול מאז יוני 2025. לכן ההנחה היא שגם להם יש מאגרים ל-200 יום קדימה לפחות. אז טראמפ ויועציו לא טרודים במיוחד מהתנודתיות הזו כי היא לא משקפת את המציאות. בשלב זה הם רק מוציאים מדי פעם הצהרה כדי להרגיע את השווקים".
● היזמת מאחורי הנפקת סמארט-שוטר: "החיילים קוראים לנו פרוט נינג'ה"
● המהלך ההיסטורי לבלימת מחיר הנפט יוצא לדרך. האם הוא יעבוד?
● המומחה שבטוח: לטראמפ יש טעות אחת עיקרית
זה יוצר מצב בו סוחרי נפט - Oil traders - מבולבלים מאוד וטרודים מהשאלה לאן המחירים ילכו?
"זה ממש פרדוקס מרתק. סוחרים ממולחים אומרים: אם מיצרי הורמוז ממשיכים להיות סגורים, מחירי הנפט יעלו ל-150 דולר; אבל אם הם יעלו ל-150, טראמפ יסיים את המלחמה מהר, ואז לא תהיה עלייה. המסקנה היא - לא כדאי להשקיע בנפט כי ממילא המחירים לא יישארו גבוהים, אבל כשהסוחרים לא משקיעים, המחירים לא עולים וטראמפ ממשיך את המלחמה. אתה רואה סוחרי נפט מתווכחים ביניהם אם בעוד שבועיים הוא יהיה ב-60 דולר או ב-150 - עד כדי כך רחב טווח הניחושים".
בוא נחזור קצת אחורה כדי להבין איך בכלל הגענו למצב הזה - ונתחיל מהבסיס: האם נפט עדיין באמת מניע את העולם?
"בגדול כן, אבל השיח הציבורי נוטה ללכת לשתי נקודות קיצון. אחת אומרת שהנפט נמצא מאחורי הכול, ולכן כל מלחמה בעשור האחרון ניתנת להסבר דרכו. השנייה אומרת שנפט הוא מוצר שתכף ייעלם מן העולם: אנחנו הרי בתוך מהפכה של אנרגיות מתחדשות, עוברים לפאנלים סולאריים וטורבינות רוח, ועוד מעט לא נצטרך את כל הנפט הזה. האמת, כמו תמיד, נמצאת איפשהו באמצע".
תסביר.
"אנחנו נוטים לבלבל בין המושגים אנרגיה וחשמל. חשמל מייצג רק 20% מעולם האנרגיה. פאנלים סולאריים, טורבינות רוח, סכרים הידרו-אלקטריים ואנרגיית גלים - כל אלה יודעים לעשות דבר אחד: להפיק חשמל. גם אם תיאורטית כל החשמל שלנו יופק מאנרגיות מתחדשות, מדובר רק ב-20% מצורכי האנרגיה העולמיים. המעבר לאנרגיות המתחדשות אינו משפיע באופן ישיר על צריכת הנפט משום שמעט מאוד מדינות עדיין משתמשות בנפט לצורכי חשמל. הן משתמשות בפחם וגז טבעי. היום אנחנו צורכים כ-102 מיליון חביות נפט ביום; ב-2040 נגיע ל-94 מיליון. זה יפה, אבל אנחנו עדיין תלויים מאוד בנפט".
אז נפט עדיין מסובב את העולם. למה הוא משמש?
"לכול. נפט הוא דם החיים של הכלכלה המודרנית. אין שום דבר בחדר שסביבך שנפט לא מעורב בו - פלסטיק וגומי, הניילון בבגדים, מוצרי ניקיון. לכן חשוב להבין שלושה דברים: אין לנו דרך להיפטר מהתלות בנפט בזמן הקרוב; מהפכת האנרגיות המתחדשות לא נוגעת בו; והנפט יהיה הדלק המאובן האחרון שנצליח להיפרד ממנו".
"הנפט הוא מנוף לחץ לסיום המלחמה"
אז נפט, כפי שניסחת זאת, הוא "דם החיים של הכלכלה". השאלה היא אם הוא מניע גם את המלחמה הנוכחית?
"אי אפשר להגיד שנפט הוא הגורם למלחמה, אלא מרכיב בה. איראן שולטת על מיצרי הורמוז שדרכם זורמים כ־20% מהנפט העולמי. אם היא תסיים את המערכה הזאת כשהיא עושת דברה של ארה"ב, בדומה למצב בוונצואלה, אז חברות נפט אמריקאיות יוכלו להיכנס לאיראן וליהנות מהמחצבים שלה. עוד תועלת שעשויה לצמוח מכך לארה"ב היא שליטה על נתיבי השיט במפרץ ושימוש בהם כטבעת חנק על סין (שלא תוכל לייבא חומרי בסיס, וגם נפט - ה"ו).
"אבל בעיניי יש פה עניין עמוק יותר: ארה"ב רואה את איראן כבר 47 שנה כקוץ בישבן. היא רצחה אמריקאים רבים לאורך השנים, שולחת זרועות טרור לכל העולם ולאחרונה הפכה לחלק מהציר עם סין".
אבל בניגוד למשבר האנרגיה של שנות השבעים, הפעם חלוקת הנפט העולמית מבוזרת הרבה יותר. ארה"ב כבר לא תלויה בנפט הערבי, ולמעשה יש כיום יותר נפט בעולם מכפי שהוא בכלל צריך.
"כן, העולם שונה מאוד בהשוואה לשנות השבעים. לכל מדינה יש כיום מאגרים אסטרטגיים, ויש בורסה עולמית לנפט. אם לפני 15 שנה ארה"ב הייתה יבואנית הנפט מספר אחת, הרי שהיום - בזכות מהפכת פצלי השמן (חילוץ נפט מתוך סלעים באמצעות קידוח - ה"ו) - היא גם מפיקת הנפט וגם יצואנית הגז הטבעי המובילה בעולם. כשמחירי הנפט עולים, זה פחות משפיע עליה באופן ישיר. יש לה מספיק נפט משלה, ולצדה קנדה ומקסיקו שמספקות לה כמויות נאות. אליהן נוספה כעת ונצואלה".
כשמחירי הנפט עולים האמריקאים מרגישים זאת בכיס. טראמפ צריך להיות מודאג או לאו דווקא? לכאורה יש לו מספיק נפט כדי להציף את השוק ולהוריד את המחיר.
"העם האמריקאי רגיש מאוד למחירי הדלק. למעשה, יש אפילו מיתוס שלפיו כשמחירי הדלק גבוהים אז הנשיא מפסיד בחירות, ואם הם נמוכים הוא מנצח. בנובמבר יש בחירות אמצע, אבל המצב הזה עוד לא אמור להטריד את טראמפ, כי לארה"ב עדיין יש המון כלים שיכולים להוריד את המחיר בשוק המקומי, והיא עוד לא השתמשה באף אחד מהם: היא יכולה להגן על מכליות שיעברו דרך מיצרי הורמוז, לשחרר נפט מהמאגרים האסטרטגיים שלה ואפילו לסבסד מחירי דלק מקומיים. טראמפ כרגע לא רואה צורך בכך כי הוא אומר לעצמו: המלחמה תסתיים בתוך חודש, ואז נשחרר את הנפט האיראני לשוק, כמו שעשינו עם וונצואלה - והמחירים יתרסקו ל־50 דולר לחבית".
"אבל בינתיים להרבה מדינות יש אינטרס לייצר פאניקה שמעלה מחירים, בתקווה שזה ילחץ על ארה"ב לסיים את המלחמה. סין למשל הפסיקה יצוא של תזקיקי נפט - לא כי אלה חסרים לה, אלא כי עצם ההודעה על כך גרמה למחירים לעלות. המרוויחה העיקרית מכך כרגע היא רוסיה".
תסביר איך רוסיה מרוויחה מהמצב.
"הודו וסין מעדיפות לקנות נפט זמין מרוסיה כדי לא לרוקן את המלאים האסטרטגיים שלהן מהר מדי. זה משתלם להן גם אם המחיר ממנה גבוה יותר כעת. האוניות שלה נמצאות כבר בים וממתינות חודשיים שירכשו את הנפט שלהן, שנמצא תחת סנקציות. אז בטווח הקצר רוסיה מרוויחה, אבל לא בטוח שתרוויח בטווח הארוך. אם איראן תהפוך לנאמנה לארה"ב, זה רע לרוסיה. צבאית טהרן מסייעת למוסקבה בכטב"מים למלחמה באוקראינה, וכלכלית - אם חברות נפט אמריקאיות ייכנסו לאיראן ויוציאו את הנפט והגז, המחירים יתרסקו ורוסיה תפסיד".
"המשטר ייפול? אולי בעוד חמש-עשר שנים"
איראן שולטת במיצרי הורמוז, שדרכם עוברת מדי יום 20% מצריכת הנפט העולמית. האם זה יכול להפוך לגורם לחץ בידיה כדי להביא לסיום המלחמה?
"על זה בדיוק היא בונה. זה היה האיום האולטימטיבי שלה לאורך השנים: אם תתקפו אותי, אני אחסום את מיצרי הורמוז ואתחיל לפגוע ביכולת של מדינות סביבי לייצא נפט. אני מעלה את מחירי הנפט, יוצרת נזק לטווח ארוך, וזה מייצר לחץ גדול - גם אם לא על ארה"ב עצמה, אז על בעלות הברית שלה, כמו סעודיה, שבתורן ילחצו לחדול מן המלחמה.
"בואו נזכור: כשמחירי הנפט עולים, הכול מתייקר, גם דברים שלכאורה אינם קשורים ישירות, כי השינוע, האריזה, הייצור - בכולם כאמור נפט מעורב. לכן אם המחירים נשארים גבוהים לאורך זמן נוצרת אינפלציה. אם קורה משהו במדינה שמפיקה נפט - מלחמה, חסימת נתיבי יצוא - זו בעיה של כולם. זה לא משנה אם אני קונה ממנה נפט או לא".
אם כך, אולי הסיפור הגדול הוא לא הנפט עצמו, אלא היכולת להשתמש בו כדי להחליש את היריבה הגדולה של ארה"ב, סין, יבואנית הנפט הגדולה בעולם והלקוחה המרכזית של איראן.
"זה יכול להיות בגדר אפקט צד. סין נראית ענקית אבל היא פגיעה מאוד. 90% מתושביה חיים על החוף המזרחי, והיא תלויה כמעט לחלוטין ביבוא ימי. קל מאוד להרעיב את סין בעזרת מצור ימי. אם ארה"ב תשלוט במיצרי הורמוז ובנתיבי הנפט, זו כבר התחלה. ארה"ב רוצה לשלוט במעברים הימיים, ושהיריבות שלה ידעו שברגע שהן יוצאות נגד בעלות בריתה - היא לא תהסס לחסום הכול".
כמה זמן להערכתך המלחמה תימשך?
"קשה לי לומר. אנחנו מדמיינים סיום של מלחמות כמו אזרחים שנכנסים לבסטיליה ומניפים דגל, אבל רוב הדיקטטורות נופלות אחרת: המשטר מתחלף בקצינים זוטרים יותר, שהם יותר זהירים, פחות יעילים וגם פחות יהירים. ואז גם אותם מפילים, שוב ושוב, עד שבשלב מסוים עולים קצינים שאומרים: אנחנו משתלטים פה לשלוש־ארבע שנים ואז נצא לבחירות. התהליך הזה אורך חמש־עשר שנים. אז תוצאות ארוכות טווח נראה אולי רק ב-2030".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
