איציק כהן / צילום: נטלי שור
ענת אגמון היא בעלת תואר שני בכורמות וייננות מהפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית. מעורבת במיזם היין "צ'ירז" ומבעלות השליטה בגלובס
מושב רמות נפתלי, המצוי בגליל העליון במבואות החרמון, על גבול לבנון, שאך השבוע הוארך זמן ההתרעה בו מאפס ל-15 שניות, הוא ישוב קטנטן, שברגיל חיים בו כ-550 תושבים. כשיש הוראת פינוי, או בימי מלחמה מתוחים, צרובי שיגורים, יצחק (איציק) כהן, מייסד ויינן יקב רמות נפתלי, נותר בו כמעט לבדו. "אני לא הולך מפה. זה הבית שלי, הכרם שלי, היקב שלי, החיים שלי. לאן אלך?", הוא שואל כמעט בתימהון.
● אורנה לב נותנת שיעור בהתמדה, דיוק ותשוקה לעשייה
● בר ליבנה לקח את הכרם המשפחתי ולא הפסיק לנסות עד שהוציא ממנו את היין הכי טוב שאפשר
איציק נולד ב-1949 בראש פינה. כשהיה בן 13, אביו, שרצה להיות חקלאי, העביר את המשפחה מקריית שמונה לרמות נפתלי, אז מושב שיתופי כושל שעסק בעיקר בחקלאות תפוחים, כחלק מגרעין התיישבות שני שנועד להציל את המושב. המהלך הצליח מעל המשוער, והיום רמות נפתלי מגדל ענבי יין בעמק קדש שבינו לבין המושב השכן דישון, ומעורב עמוקות בתעשיית היין האיכותי בישראל - גם כאחד מ-8 בעלי המניות ביקבי רמת הגולן.
עם כרם אחד בפינה: כוונה טובה, ביצוע לוקה בחסר
"כחלק מהכנת תשתית קליטה לפרנסה לעולים, ההסתדרות הציונית נטעה ברחבי עמק קדש מטעי תפוחים, ולידם כרם אחד, פינתי. הכוונה הייתה טובה, אבל הביצוע, בכל הקשור לכרם, היה לוקה בחסר. הגפנים לא טופלו כהלכה ולא עוצבו, הזנים היו שגויים. כשהבינו את הטעות, ההסתדרות נטעה כרם נוסף, של קברנה סוביניון, שהפרי שלו יועד לכרמל מזרחי. הם הספיקו ליהנות משנת יבול אחת בלבד לפני ששמעון מלר הציע למושב להצטרף לאגודה השיתופית שהקימה את יקבי רמת הגולן, ולטעת עוד כרמים בטרואר המצוין שלנו", מספר איציק.
העיסוק המשפחתי בבחירת מיקום הכרמים ובנטיעת הגפנים השפיע על איציק הצעיר מאוד. למעשה, זה מה שהפך אותו לאיש חקלאות בגופו ובנשמתו, חלק מתבנית נוף מולדתו. לאחר שכיהן כמזכיר וכגזבר המושב, הוא מילא תפקידי מפתח בתעשייה החקלאית, היה מנהל החטיבה החקלאית בתנועת המושבים, וב-1988 אף מונה למנכ"ל יקב רמת הגולן.
כשפציעת גב לא אפשרה לו להמשיך בתפקיד, איציק החליט להגשים חלום. יחד עם קבוצת חברים הוא חשב להקים יקב עצמאי, לעשות שימוש בענבים המשובחים של עמק קדש ולהתחבר עם יקבים קטנים נוספים לכוח משמעותי שיתמוך בתיירות היין האזורית.
הראשון לבקבק ברברה: "שאלתי מה הייחוד שלי"
ב-2003, לאחר לימודים במכללת תל חי וניסיון מוצלח לייצר יין בסככה בחצר האחורית של הבית, איציק ביקש מאביו לוותר על לול התרנגולות הישן שעמד שם. את מקומו של הלול, 420 מ"ר, הקדיש הבן הממשיך ליקב מצויד במיטב המכשור העולמי, שיכול לקלוט 70 טון ענבים ולהפיק 50 אלף בקבוקים, ולצדו מרכז מבקרים מושקע.
בין הבית והלול איציק נטע חצי דונם ברברה: "יצאתי עם תרצה זהבי, מדריכת הכרמים המופלאה, לסיור לימודי בפיימונטה. התאהבתי בנופים, במטבח ובזנים נביולו וברברה. כשהקמתי את היקב שאלתי את עצמי מה יכול להיות הייחוד שלי. הצלחתי להביא לארץ את הברברה, זן שעד אז לא היה פה. הייתי הראשון בארץ לבקבק ברברה, ועד היום אני גאה בה מאוד. הכרם הקטן הזה הוא שלי. אני מטפל בו מ-א' ועד ת'. זה תענוג גדול".
איציק היה הראשון לבקבק מלבק זני, ואחרי שאשתו שיוויונה טעמה פטי וורדו מחבית והתאהבה, גם פטי וורדו זני: "זה בדרך כלל יין שמשמש לבלנד, הוא מוסיף צבע ומרקם עדין. שיוויונה אמרה לי: תערבב מה שאתה רוצה, חבית אחת אתה משאיר לי", איציק נזכר. "המזל שלי היה שהיא גם התאהבה ביין. נסענו יחד להרבה מקומות, נאפה, ספרד, סיציליה, פורטוגל, מכל מקום כזה אני חוזר עם רעיונות מעניינים".
"כל עוד אני לא משאיר אחריי חובות, אני מרוצה"
עמק קדש הינו מובלעת מוגנת מרוח בין הרי נפתלי שמקבלת משקעים מועטים יחסית ובה אדמת טרה רוסה מנוקזת היטב עקב השיפוע. קור הלילה נכלא בין ההרים ויוצר מיקרו אקלים עם ערפילי בוקר ושמש רכה שמביאה להבשלה עם חמיצות טובה גם כשטמפרטורות הקיץ הישראלי גבוהות.
בחלקו הדרומי של עמק קדש נטעה המשפחה כרמים של זנים מיוחדים, שמתאימים לאקלים, כמו ברברה מפיימונטה באיטליה, מלבק מבורדו שהתאזרח בארגנטינה ובצ'ילה, ושיראז אוסטרלי. כמו כן נטועים פה זני בורדו הפופולריים קברנה סוביניון, מרלו ופטי וורדו.
הכרם נותן יבול מצומצם של 800-1200 ק"ג לדונם, הבציר ידני, ונעשה בלילה על מנת לשמור את הפרי הקר במצבו הטוב ביותר. לאחר מיון וקראשר הענבים עוברים השריה קרה של יומיים על הקליפות לפני שהם תוססים במיכלי נירוסטה בטמפרטורה מבוקרת.
"ליקב שלי יש עודף יכולת ייצור, ואני משתמש בו כיקב שירות", איציק אומר. "מייצרים אצלי ייננים קטנים, וזה מאפשר מפגש מענין של מגדלים ויצרנים. ככה יצא שהכרתי את עמית טולדו". טולדו, יינן מוכשר מאין כמוהו, שעזב את הארץ וחי באי היווני סמותראקי, מייצר את היין שלו ברמות נפתלי. למפגש איתו הייתה השפעה על הייננות של איציק. "יום אחד עמית בא אלי והציע שנעשה יין בסגנון שמפניה. הוא בלי שמרים, אני עם, עשינו 500 בקבוקים כל אחד. יצא פנטסטי. אני כל כך מפחד שיגמר לי היין הזה".
ומה הלאה? "הבנות שלי ובני זוגן עוזרים ביקב במשך העונה ומשתתפים איתי במכירות ובירידים. אני מדבר על המשכיות גם עם הנכדים ומקווה שמישהו מהם יקח. אני לא כופה. זה היה החלום שלי ואני מאושר שהגשמתי אותו בצורה כל כך טובה. כל עוד אני לא משאיר להם חובות, אני מרוצה".
שנות המלחמה היו קשות מאוד, "אבל בסבבים הקודמים ראינו התגייסות של חברות ואנשים פרטיים לתמוך בנו, יקבי קו העימות והעסקים הקטנים. בסבב הזה המצב שונה. אולי כולם עייפים".