לפני כמה שנים, בשוק האומנות הישראלי היו מי שהעריכו שבגזרת המכירות, ימיהם היפים של ענקים כמו ראובן רובין ונחום גוטמן כמעט מאחוריהם. ההיגיון היה פשוט: "כשדיברנו על מגמות בשוק האומנות, צפינו שכמו שקורה הרבה, נוכח העובדה שאנשים הולכים לעולמם, הצעירים יתחילו לאסוף דברים יותר רלוונטיים לדור שלהם, והביקוש ליצירות של אומנים ותיקים ירד", אומר אמיתי חזן, מנכ"ל תירוש, בית המכירות הפומביות הגדול בישראל. בפועל, לדבריו, קרה ההפך - האומנות הארצישראלית הוותיקה חזרה לקדמת הבמה. "זה התחיל בקורונה וביתר שאת בתקופת המלחמה", הוא אומר. "האומנים המוכרים והמוערכים, שחשבנו שקצת יאבדו ביקוש, פתאום התרוממו בצורה ניכרת".
● מחשבות על בית ומשמעות העמל: האירוע שחושף מה מעסיק את האומנים בישראל בימים סוערים
● פיפ"א מחקה יצירת אומנות והדגימה מה עושים היום בשביל כסף
את תירוש ייסדו דב חזן, אביו של אמיתי, יחד עם מיקי תירוש, האח של אשתו אורנה. קיים מאות מכירות מאז שנוסד ב-1992, ובמשך שנים היה הגוף היחיד שמוכר עבור האפוטרופוס הכללי - משרד המשפטים, את כל עיזבונות המדינה ומתנות שמקבלים אנשי ציבור. בעוד פחות משבועיים (28.6) תיערך החגיגה השנתית של תירוש, המכירה הפומבית שבמרכזה שלושה אוספים פרטיים ונדירים: אוסף ג'וזף וגרדה ברנדר מאוסטרליה, אוסף רובין ופייגי צימרמן ואוסף נתן קפלן משיקגו. חלק מהעבודות נרכשו בשנות ה־20 וה־30 של המאה הקודמת. "השנים האלה נחשבות לתור הזהב של האומנות הישראלית", אומר חזן. "יש מעט מאוד עבודות כאלה, ולכן הן מאוד מבוקשות".
לדבריו, העלייה בביקוש קשורה גם למציאות הישראלית של השנים האחרונות. "יש איזו קורלציה למה שקורה. בזמנים קשים אנשים הולכים למקומות בטוחים, גם באומנות. אנשים רוצים לחזור למקורות. זה נותן נחמה ונוסטלגיה שאי אפשר למצוא במקומות אחרים".
היצירות הכי יקרות - בשנתיים האחרונות
ממעבר על המכירות של השנים האחרונות, חזן מגלה כי ארבע מתוך חמש היצירות הכי יקרות שנמכרו היו ממש בשנה וחצי־שנתיים האחרונות. עם אלה נמנות "רחוב בלפור, תל אביב" של ראובן רובין, שנמכרה ב־354 אלף דולר; "יחיעם" של יוסף זריצקי, שנמכרה ב־354 אלף דולר; ו־Imaginaire של מרדכי ארדון, שנמכרה ב־236 אלף דולר. לצדן נמכר "מסגד חסן בק" של נחום גוטמן ב־177 אלף דולר. המכירה היקרה ביותר בתולדות תירוש נותרה "שיח־מוניס" של ראובן רובין, שנמכרה ב־540 אלף דולר בשנת 2011 מאוסף גבי ועמי בראון.
לדברי חזן, רוב העניין מתרכז ביצירות המוקדמות של האומנים. "יש יצירות שנמכרות ב־40-50 אלף דולר, לרוב יצירות משנות ה־20, מאוד מבוקשות", הוא אומר. לדבריו, אותן עבודות מוקדמות הרבה פעמים נהנות מפערי מחיר משמעותיים לעומת יצירות מאוחרות יותר של אותם אומנים, "והסיבה היא שאלו יצירות שקשה מאוד להשיג".
חזן מדגיש כי "הפרמטר הכי חשוב הוא מי האומן. יצירה פחות מוצלחת של פיקאסו, נניח, יכולה להימכר ב־20 מיליון דולר, בעוד שיצירה מדהימה ויפהפייה של אומן לא ידוע כנראה לא תעלה על 2,000 דולר".
הפקטור שגורם לאספנים לשלם הרבה יותר
מלבד זהות האומן, בעולם האומנות יש עוד פקטורים, חלקם עשויים להישמע כמו גחמה למי שאינו מתמצא, המשפיעים מאוד על מחיר יצירה. פקטור כזה הוא הפרובננס (Provenance, היסטוריית הבעלות על היצירה). אספנים מוכנים לשלם פרמיה ענקית, שעולה בהרבה על השווי המוערך של יצירה, עבור אחת שהחזיקו בה בעבר דמויות בולטות בתרבות. זה נכון למשל לגבי האוסף שצבר בחייו דיוויד בואי, שכלל יצירות מגוונות כמעט כמו בואי עצמו, מפרנסיס בייקון ועד רובנס. או אוסף הפניקס, שנחשב לאוסף האומנות הפרטי החשוב בישראל.
"חלק מהעניין זה אם היצירה הוצגה בתערוכות חשובות ומופיעה בספרים חשובים, וגם מי החזיק אותה", אומר חזן. "אבל בטח ובטח אם היצירה מגיעה מאוסף חשוב. לדוגמה, אוסף הפריטים והתכשיטים של אליזבת טיילור, ששווה בערך 20 מיליון דולר, נמכר ב־140 מיליון דולר, רק בגלל הייחוס של הפריטים". זה נכון גם לגבי האוסף של בואי ושל משפחת רוקפלר".
גם בישראל האפקט הזה מורגש היטב. "לפני בערך עשר שנים מכרנו ציור של אומן בשם מרדכי לבנון. רוב הציורים שלו נמכרים ב-700-800 דולר בממוצע, אבל את הציור שאני מדבר עליו קיבלה גולדה מאיר במתנה ליום ההולדת מחברי הקבינט בזמן שהייתה ראש הממשלה, ולכן הציור הזה נמכר ב־16 אלף דולר".
"יש גם מקרים שבהם השיוך לאוסף מסוים משפיע על מכירה שלמה", מוסיף חזן. אחת הדוגמאות הבולטות, לדבריו, הייתה מכירת אוסף האומנות של אי.די.בי בשנת 2014, לאחר קריסת הקבוצה שבשליטת נוחי דנקנר. "האוסף יצא למכירה כחלק מהסדר החוב", הוא מספר. "בדרך כלל על אוסף אומנות אנחנו עובדים בערך חצי שנה. פה, בגלל האילוצים של בית המשפט, נאלצנו למכור את האוסף תוך שבוע".
למרות לוח הזמנים החריג, המכירה זכתה לחשיפה יוצאת דופן. "היכולת לפרסם את השם של דנקנר ואי.די.בי שינתה את התמונה", הוא אומר. "ברגע שהודענו על זה לתקשורת, תוך 3 שעות היו כאן מכל ערוצי החדשות המוכרים. כולם באו לסקר".
התוצאה עלתה על כל הציפיות שלו: "כל היצירות במכירה הזאת נמכרו הרבה מעל מחירי ההערכה. לדוגמה, יצירה של זריצקי שהערכנו ב־50 אלף דולר נמכרה ב־140 אלף. יצירה של לאה ניקל שהערכנו ב־40 אלף דולר נמכרה ב־88 אלף דולר. היו יצירות שנמכרו פי ארבעה ופי חמישה מההערכות".
"באותה מכירה נשברו שיאי מחירים של אומנים כמו לאה ניקל, רפי לביא וזריצקי", הוא מעיד. "בחלק מהמקרים אלה עדיין מחירי השיא עד היום".
הסיפור הזכור ביותר מבחינתו קשור לקונה שלא הכיר את האומן כלל. "הגיע לקוח חדש שקנה יצירה של ניר הוד. היצירה הוערכה ב־10,000 דולר והוא קנה אותה ב־44 אלף דולר", הוא נזכר. כשאנשי תירוש שאלו מה משך אותו ליצירה הזו מכולן, התשובה הפתיעה אותם. "הוא הכריז שהוא בכלל לא אוסף אומנות ולא ידע מי זה ניר הוד. הוא אמר: 'רציתי מזכרת מהאוסף של דנקנר'".
"גם כשזה אומן מבוקש, לא כל יצירה תיכנס"
ספר קצת מאחורי הקלעים, עד שמגיעים לרגע המכירה.
"יש הרבה עבודת מחקר מקדימה. בכל שבוע פונים אלינו מאות אנשים שרוצים למכור, מיצירה אחת ועד אוספים שלמים של 100, 200 ו־300 יצירות. מה שנמצא בקטלוג הוא בערך 1% מתוך כל היצירות שהוצעו לנו בשנה האחרונה. רוב מה שבקטלוג שלנו זה הבסט של הבסט של האומנות הישראלית. אומנים חשובים ומבוקשים שנמצאים במוזיאונים, הטופ 60 או 70 הכי חשובים".
וכדי ללקט בפינצטה, אנשי תירוש עובדים מול מוזיאונים, אוצרים וחוקרי אומנות בארץ ובעולם. "בעבודות של ראובן רובין אנחנו עובדים מול מוזיאון רובין בתל אביב, בעבודות של נחום גוטמן מול המוזיאון שלו, וכן הלאה", מסביר חזן. "הרבה פעמים שואלים אותנו מה עושים בין מכירה למכירה, ובעצם שם נמצאת רוב העבודה".
איך מתקבלת ההחלטה מה ייכנס בסוף למכירה?
"גם כשמדובר באומן מבוקש, לא כל יצירה תגיע בהכרח לקטלוג. יש יצירות של אומנים כמו ברגנר או ינקו שלא נכנסו למכירה כי הן לא נחשבות ההיילייט שלהם. לרבים מהם יש תקופות שנחשבות יותר טובות ויותר חשובות, ויש אחרות שנחשבות קצת פחות".
יש גם יצירות או אומנים שהאמנתם בהם למרות שהיו פחות מוכרים או מבוקשים?
"בוודאי, המכירות הפומביות של תירוש הן קצת בנצ’מרק לשוק. יש מי שמדמה אותן למה שקורה בבורסה עבור מניות מסוימות. השוק מחכה לראות מה היו התוצאות של רובין, מה היו התוצאות של סימון ומה היו התוצאות של כל מיני אומנים. רואים אם המחירים עולים או יורדים. זה משפיע על הגלריות, על האומנים, על אספנים".
דוגמה בולטת מבחינתו היא האומנית המוערכת זויה צ'רקסקי, שעוסקת הרבה בשאלות של זהות ותרבות יהודית וישראלית. "המחירים שלה עלו בערך פי ארבעה בחמש השנים האחרונות", הוא מפרט. "הייתה יצירה שלה שהתחילה בעשרת אלפים דולר ונמכרה פה ב־57 אלף, ושנה אחר כך יצירה אחרת שלה נמכרה ב־82 אלף דולר. היא התחילה להציג יותר בחו"ל וההתעניינות הבינלאומית בעבודות שלה גברה".
חזן סבור שלתהליך הזה יש משמעות דווקא בתקופה הנוכחית. "מאז 7 באוקטובר, אומנים ישראליים שקבעו להציג תערוכות ברחבי העולם ספגו ביטולים. הפסיקו להזמין אומנים מישראל, שפעם היו מוזמנים בקביעות".
לצד זאת, הוא מזהה תנועת נגד: "אם בהתחלה ראינו איזו התגייסות של יהודים מהעולם, בשנה האחרונה יש התעוררות כללית מאוד גדולה", הוא אומר. "הם רואים שהשוק כאן מתחזק ויש צמיחה גם של האומנים העכשוויים, אבל גם של אומני הנוסטלגיה".
"משמח שמתחיל להיות פה ייצוג הולם לאומניות"
כשהוא ממפה את המצב הנוכחי בענף, חזן מזהה גם פערי ענק בין גברים לנשים במחירי מכירה. "לפני 3 שנים עשיתי מחקר על פערי המחירים האדירים בין יצירות של אומנים גברים לנשים", הוא מספר. "הפערים בשוק הבינלאומי הם אדירים ברמה מקוממת".
לדבריו, יותר מ-90% מכלל היצירות שנמכרות מדי שנה בשוק הבינלאומי הן של גברים. "החלק של יצירות נשיות הוא רק 6%-8% משוק האומנות", הוא מעיד. "מבין 100 היצירות הכי יקרות שנמכרו ב־2024 במכירות פומביות, הייתה יצירה אחת בלבד של אישה".
חלק גדול מהפער, לדבריו, נובע מסיבות היסטוריות. "רוב היצירות בשוק הבינלאומי הן של אומנים כמו פיקאסו, ואן גוך, מונה, שציירו לפני 100, 120 ו־150 שנה", הוא אומר. "נשים לא היו כל כך בולטות אז. לא היו טייסות, לא רואות חשבון ולא עורכות דין".
עם זאת, חזן אופטימי בעיקר בחזית המקומית: "באומנות העכשווית רואים היפוך מגמה. ברשימת האומנים העכשוויים הכי מצליחים בשדה האומנות הישראלית, יש כ־50% נשים".
לדבריו, ארבע מתוך חמש היצירות היקרות ביותר של אומנים חיים שנמכרו בעשור האחרון הן של נשים: זויה צ’רקסקי, סיגלית לנדאו, מיכל רובנר ועילית אזולאי. "מאוד משמח שלפחות פה מתחיל להיות ייצוג הולם לאומניות", הוא מוסיף.
הלקוח קבע תקרה - ואז הקבוצה הבקיעה גול
ועוד עניין עם שוק האומנות - מי שמניע אותו הם אנשים. ולכן יהיה בו כל מיני סטיות תקן ו"ברבורים שחורים", שיפתיעו גם איש מקצוע מנוסה בתחום. לפעמים, גם אחרי מחקר ממושך וניסיון של שנים, קשה לצפות מה יגרום לאספן להרים את ההצעה שלו.
אחת הדוגמאות הזכורות לו קשורה לציור של יוחנן סימון, "דמויות בקיבוץ", שנמכר בתירוש בשנת 2023 ב־210 אלף דולר - אחד מתגי המחיר הגבוהים ביותר לאומן זה. "לרוב היצירות שלו נמכרות בין 20 ל־40 אלף דולר", מסביר חזן. "וקיבלנו יצירה שלו מחו"ל. יצירה מאוד טובה, שמנו אותה על הכריכה של הקטלוג".
אחד המתעניינים המרכזיים היה אספן ישראלי המתגורר בארה"ב, בעלים של קבוצת כדורגל בישראל. "הוא בחן את הציור ומאוד התעניין בו", נזכר חזן. "אבל אמר שהוא חושב שתג המחיר שפרסמנו, 90 אלף דולר, היה גבוה מדי. הסברתי לו שזו יצירה מאוד חשובה, ונדירה, שגם הופיעה בספר מאוד חשוב של האומן, ולכן תג המחיר יותר גבוה מיצירות אחרות". למרות זאת, האספן קבע לעצמו גבול ברור - עד מחיר של 120 אלף דולר.
ביום המכירה התקיים משחק חשוב של קבוצתו. "קרה לנו שבזמן שאנשים במשחק כדורגל, עם 20 אלף צופים באצטדיון והרבה רעש, הם לא שומעים את הטלפון", מספר חזן. "אז הצענו לו שמעבר לניסיון לתפוס אותו בטלפון, שישאיר הצעת מחיר".
אלא שהוא כן ענה. "שעתיים קודם הוא אמר לנו שהוא מוכן לקנות אותו עד 120 אלף דולר ולא יותר. בסוף הוא קנה אותו ב־210 אלף דולר".
במהלך המכירה התמודד האספן מול שלושה מתעניינים שהמשיכו להעלות את המחיר. והיה גורם נוסף, פחות צפוי. "בצירוף מקרים אדיר, הטלפון שלנו הגיע אליו שלוש דקות אחרי שנגמר המשחק", הוא מספר. "הקבוצה שלו הבקיעה גול בדקה ה־90 וניצחה במשחק הגורלי שבשבילו הוא הגיע לארץ. הלקוח העיד שמצב הרוח הטוב והאדרנלין השפיעו על הרכישה".
"זה פשוט לא ייאמן", מסכם חזן, "אבל גורמים כמו מצב רוח או השפעות מהסביבה על אנשים בזמן מכרז פומבי, יכולים לעשות את כל ההבדל".
