הכותב הוא די ג'יי, מפיק מוזיקלי בינלאומי (Vooz Brothers) ובעלים של חברת מוזיקה לאירועים בארץ ובחו״ל
איביזה. אי לא גדול במיוחד בספרד, 79 ק"מ מזרחית לוולנסיה, הוא לתרבות הקלאבינג מה שהוליווד היא לתעשיית הסרטים. עבור התיירים, זה גן עדן. עבור הבליינים, זו מכה. כשנוחתים באי, אי אפשר לפספס את הדי ג'ייז הגדולים בעולם על שלטי חוצות, לצד פרסומות של מקדונלד'ס או של קוקה קולה.
7 ימים בשבוע של מסיבות נון סטופ, במועדונים המובילים בעולם, עם מערכות הסאונד והתאורה המשוכללות ביותר, עיצובים מוטרפים, רקדניות וחווית בילוי שהיא חוד החנית העולמי. לא סתם בטופ חמש ברשימה היוקרתית של Dj Magazine של מועדוני העולם לשנת 2025, נכללים 3 מועדונים מהאי: UNVRS בפסגה; במקום השלישי Ushuaïa, עם מסיבות ענק תחת כיפת השמיים, ורביעי Hï Ibiza שנפתח ב-2017.
● מנכ"ל בית המכירות תירוש: "אמנות ארצישראלית הפכה לנכס מבוקש"
● 100 שנה לגאון המוזיקלי שלימד תעשייה שלמה לצאת מאזור הנוחות
כמובן שאנשי הכסף הגדול נוהרים בהמוניהם. בשנים האחרונות נצפו באי לאונרדו דיקפריו, כריסטיאנו רונלדו, קנדל ג'נר, ג'ף בזוס ואשתו, מארק צוקרברג ועוד ועוד. אילון מאסק, הטריליונר הטרי מהשבוע שעבר, מגיע לגיחות קצרות במטוסו הפרטי ונצפה לא פעם במסיבות סגורות של בכירי תעשיית הטק והקריפטו שנערכות בנכסים פרטיים, הרחק מעיני הפפראצי.
נסיך סעודי סיפר בראיון טלווזיוני שהקסם בלילה בכלל, ובאיביזה בפרט, הוא שבמסיבה - כולם שווים. לא יודעים מי אתה, כולם מבלים, רוקדים ושותים ביחד. פעם זה היה ככה. אבל אז נכנסו מתחמי ה-VIP, השולחנות ושירותי הבקבוקים, שבהם המבלים קונים בקבוקי אלכוהול ולא משקאות בודדים, וזוכים לדילוג מהיר על התור ולשירות צמוד. עכשיו גם איביזה היא מקום שבו רק הכסף קובע. אם פעם האי דיבר חופש, היום הוא מדבר כסף - וכסף גדול, כשעל כל מסיבה גדולה נשפכים מאות אלפי אירו.
השנה הדי ג'יי האגדי בוב סינקלייר ויתר על איביזה כי בעיניו תרבות השפע הזו דוחקת החוצה את הבליינים האמיתיים, שבשבילם הוא מנגן, ולא בשביל רוכשי בקבוקים באלפי אירו. צביעות? קצת, אבל יש בה מן האמת.
התיירות מייצרת 84% מהתמ"ג של האי
קצת נתונים: באיביזה מתגוררים קצת יותר מ-160 אלף איש, מתוכם כשליש תושבי חוץ. תרבות הבילוי באי היא המנוע הכלכלי המרכזי, וכ-80% מהתושבים מתפרנסים באופן ישיר או עקיף מתיירות, אירוח ובילוי. כלכלת האי מוגדרת כחד-תרבותית (Monoculture), שכן התיירות מייצרת 84% מהתמ"ג שלו. 35% מתושבי איביזה, מתפרנסים ומתקיימים ספציפית מתרבות חיי הלילה (מועדוני ענק, הפקות חוץ, ביץ קלאבים וגם מסיבות פרטיות מפנקות וכיו"ב).
מנובמבר עד אפריל האי מנומנם מאוד, אחוזי האבטלה גבוהים, ומחירי הנדל"ן והמחיה נסקו לרמות שרבים מהתושבים שעובדים במשרות רגילות (נגיד מורים או שוטרים) אינם מסוגלים לעמוד בהם יותר. המסעדות, המלונות ובעיקר המסיבות, הם הסיבה לעלייה המטורפת בביקושים לאיביזה בשנים האחרונות.
2026 אמורה לשבור את כל השיאים - מעל מיליון כרטיסי כניסה למועדונים, מעל 665 אלף מבקרים רק ביוני, עלייה בביקושים לטיסות לאי בכמעט 8% משנה שעברה - וזה לא הכול. מה סוד הקסם? איך אפשר לשלם לדי ג'ייז כמו דיוויד גטה, קלווין האריס או בלאק קופי שכר שנע בין 80 ל-400 אלף אירו לסט אחד, ועוד להרוויח?
רק מכרטיסי כניסה המועדונים הכניסו בערך 160 מיליון אירו ב-2025. קבוצת פאצ'ה דיווחה על הכנסות של כמעט 119 מיליון אירו ב-9 חודשים. מבחינה עסקית, הקבוצה כבר אינה "מועדון שמוכר כרטיסים", אלא חברת לייף סטייל שמוכרת מלונות, מסעדות, חוויות פרימיום וכמובן אירועים ומותגי מסיבות חזקים. החזית של פאצ'ה מול קבוצת The Night League (שמפעילה את Hï Ibiza, Ushuaïa ו-UNVRS) הוא אחד הקרבות העסקיים המעניינים ביותר בעולם הבילוי כיום.
"השוליים התקרבו למרכז, ולכן זה עולה יותר"
דן לייבל, לשעבר מנהל התוכן והשיווק המיתולוגי של מועדון הפורום בבאר שבע והיום שותף בליין המסיבות הדרומי Just Us, מנסה לעשות סדר. "המגמה בשנים האחרונות היא חוויה יותר 'מצטלמת', ומה שמצטלם טוב וסקסי זה אוכל. אז מקומות בילוי שמציעים שף ואוכל - זה מקום אחד שהעולם הלך אליו. הצד הנוסף שחיי הלילה הלכו אליו הם הפסטיבלים - קואצ'לה, פרימוורה שהיה ממש עכשיו, בארץ פסטיבלים כמו אימג'ן וג'נסיס. אנשים מתכננים שנה מראש את הפסטיבלים שהם יבלו בהם בקיץ, וזה פוגע קצת בבילוי במועדונים בחורף. מפה הגיע מועדון כמו היוניברס באיביזה - פחות רלוונטי מי מנגן בו ומה התוכן, כי החוויה היא פסטיבלית".
לייבל מספר על מאבק באיביזה בין הרצון לשמור על אותנטיות לבין הצד העסקי, שרק רוצה לשווק החוצה ולהגדיל מכירות. "כל הדי ג'יי והליינים נלחמים בשימוש בטלפונים במסיבות. כי יש רצון לחזור לבסיס, לחוויה של הרגע ולא למה שיוצא ברשתות. וזה דיסוננס - מהיח"צ מעלים קמפיינים וקידום ממומן שיכולים להגיע ל-100 אלף אירו למסיבה, בזמן שהדי ג'ייז רוצים את החוויה וההתמסרות למוזיקה שהביאה את איביזה עד הלום".
לייבל מסביר כי "למרות הגידול והתמסחרות, יש באיביזה הרבה מאוד תוכן. אמנים כמו מונולינק או סאטורי שמשלבים לייב ותקלוט היו מנגנים לקהל היפי יחף והיינו מביאים אותם לארץ בכמה אלפי אירו, היום עולים 40 ו-50 אלף אירו לסט. ברגע שאביבית מאופקים אומרת שהיא מתה על מונולינק, מבינים שהשוליים התקרבו למרכז, ולכן זה גם עולה יותר".
על השוק בישראל הוא אומר: "בארץ הכל מושפע מהמלחמה והמצב בעייתי. בכל מיני מקומות בת"א נותנים במה לכל מיני די ג'ייז שיכולים להביא קצת קהל ועל הדרך באים לתקלט. זה לא הדבר האמיתי, וזה מודל שאני לא מתחבר אליו. איביזה מאוד התייקרה אבל היא לא תהפוך לווגאס או דובאי, שם באמת הכול פלסטיק, מלאכותי".
אז באיביזה עדיין יש נשמה, היא רק עולה יותר. הרבה יותר.
