1 תורי ענק מחוץ לבתי הקולנוע, אתרי רכישת כרטיסים שקורסים תחת העומס וזעם ברשת על מחסור - המחזות האלה מוכרים מניסיונות להשיג כרטיס להופעה של כוכב פופ או להשקת אייפון. אבל הפעם האירוע הוא "האודיסיאה", האפוס הקולנועי החדש של כריסטופר נולאן, והסרט ההוליוודי הראשון שצולם במלואו במצלמות איימקס.
● העיבוד החדש לפסגת הפחד חושף את החרדות של הבורגנות
● 100 שנה לגאון המוזיקלי שלימד תעשייה שלמה לצאת מאזור הנוחות
בתעשייה כבר חשבו שלא יראו יותר מראות כאלה. הביקוש כה קיצוני, עד שבשוק השחור ובאתרי יד שנייה נחטפים כרטיסים במחיר של פי עשרה מהערך המקורי. הקולנוע, המדיום שכולם קברו לטובת הנוחות העצלה של הסטרימינג הביתי, מייצר פתאום שוק שמזכיר ספסרות של גמר ליגת האלופות.
המוני מעריצים מוכנים לכוון שעונים מעוררים להקרנות שנערכות ב-3 לפנות בוקר ולשלם מאות דולרים עבור הזכות לראות סרט על המסך הגדול ביותר שניתן, בפורמט האנלוגי האיכותי ביותר, ביום הבכורה. ומכל זה עולה השאלה: האם התזזיתיות הזו מעידה על שינוי עמוק ודרמטי בתרבות הקולנוע, והאם זה שינוי טוב או מסוכן?
2 במרכז הטירוף הזה עומד נולאן, שמיצב את עצמו כבמאי הבלוקבסטרים המוביל בהוליווד, וגם כמחנך הגדול של חוויית הצפייה האנלוגית בטכנולוגיות חדישות. מאז שהטמיע מצלמות איימקס בקולנוע ההוליוודי ב-2008, עם "האביר האפל", נולאן אילף דור שלם של חובבי קולנוע. הוא לימד אותם לדבר במונחי רזולוציות, עדשות וסוגי פילם, והפך את הפורמט הרחב מפרט טכני יבש לחוויה דתית כמעט.
ב"האודיסיאה" נולאן עושה צעד קדימה. באתר הסרט הצופים יכולים לבחון את ההבדלים בפורמטי ההקרנה. הקליפים של כוכבי הסרט מאט דיימון, טום הולנד ואן האת'וויי שהופצו ברשתות מדברים כולם על איימקס, 70 מ"מ, כפורמט הנכון לצפות בו בסרט. כלומר, אצל נולאן המדיום הפך לגיבור הראשי. המעריצים רוצים לקבל את הדימוי הטהור והעוצמתי ביותר, בפורמט שמעניק תחושת אקסקלוסיביות וסטטוס, ללא קשר כמעט למה שקורה בסרט.
3 המקרה הזה הוא רק קצה הקרחון של תופעה מבנית עמוקה, המבשרת על מותו של מעמד הביניים בקולנוע והמעבר לכלכלת קיצוניות. השנה כ-16% מהכרטיסים שנמכרו בארה"ב היו לאולמות פרימיום, והמגמה בעלייה מתמדת. האנומליה הכלכלית מתחדדת כשמבינים שמתוך כ-40 אלף מסכים בארה"ב, איימקס מהווים בקושי 400 אולמות (ורק 1,800 בעולם כולו). כלומר: אחוז אחד בודד של מסכים פיזיים מצליח לגרוף למעלה מ-5% מסך כל ההכנסות השנתיות של הקופות. בסופי שבוע של בכורות ענק, המסכים של איימקס לבדם אחראים לכרבע (!) מכלל הכנסות הסרט. כך, הנכונות של הצופה לצאת מהבית בשביל "סתם קולנוע" בקניון עם מסך בינוני הולכת ויורדת.
חוויית הצפייה התפצלה לשניים: צפייה עצלה בסטרימינג, או התמסרות טוטאלית ויקרה. בדיוק בנקודה הזו נכנס האלמנט שנולאן פיצח, שבעולם השיווק מכנים "אומץ מותגי". בנוף תרבותי מוצף באלגוריתמים, הניסיון לפנות לכולם ולייצר מוצר ניטרלי ובטוח הוא הדרך המהירה ביותר להיעלם. נולאן הבין מה שמותגי ענק מחוץ לתעשייה (כמו אפל בתקופות מסוימות, או מותגי אופנה עילית נחשקים) גילו מזמן: הקהל מאס במוצרים שחותרים למכנה משותף מדומיין. הצרכן של המאה ה-21 מחפש זהות מובחנת, עמוד שדרה רעיוני ואסתטיקה בלתי מתפשרת, והוא מוכן לשלם ביוקר כדי להפוך את האקט הצרכני שלו לאקט של השתתפות אקטיבית בתרבות. השגת הכרטיס הנכון, באחוז הבודד של האולמות שיכולים לספק את החוויה הזו, הפכה מפעולה טכנית להצהרה אולטימטיבית. היא קובעת: "אני בין מביני העניין שלא מתפשרים על פחות מהדבר האמיתי".
4 באותה נשימה נחשף כי חברת איימקס עצמה, על כל חבילת הפטנטים שלה ואולמות הענק, מונחת רשמית על המדף. למה למכור חברה עם נתחי שוק חסרי תקדים ותחזיות הכנסה שוברות שיאים? התשובה נעוצה בתקרת הזכוכית הפיננסית של העולם הישן. איימקס, עם כל הזוהר האופף אותה, היא חברה קטנה יחסית בוול סטריט, עם שווי שוק שנע סביב שני מיליארד דולר בלבד. המודל העסקי שלה מבוסס על רישוי של טכנולוגיה ושותפויות עם אולפנים ויוצרים, ויוצר תלות מוחלטת ביציבות הכלכלית של רשתות הקולנוע המסורתיות, בעלות האולמות.
מבחינת השוק, אלה אותן מפלצות נדל"ן שסוחבות חובות כבדים ממשבר הקורונה. באיימקס הבינו שאי אפשר לבנות צמיחה ארוכת טווח רק על הגב של ה"אודיסיאה" התורנית, ובוחרים למכור בשיא כוחה, כי כחברה עצמאית אין לאן לגדול יותר.
5 עבור ענקיות הטכנולוגיה, לרכוש את איימקס זה כסף קטן. לחלקן זה עשוי להעניק לגיטימציה אמנותית ולמשוך טאלנטים. במאי על כמו נולאן או טרנטינו הביעו שוב ושוב סלידה מהרעיון שהיצירות האפיות שלהם ייבלעו בשירות סטרימינג. בעידן שבו הצפה של תוכן בינוני בסטרימינג כבר לא מייצרת נאמנות, איימקס עשויה לספק את ההילה היוקרתית. מנגד, איימקס רחוקה מעסקי הליבה של אותם תאגידים.
הוליווד באודיסאה משלה. מסע מפרך ומסוכן למצוא את דרכה אל הרווחיות והרלוונטיות. הטירוף סביב סרטו החדש של נולאן מוכיח שהתשוקה האנושית לחוויה התרבותית חיה ובועטת. העובדה שאיימקס ניצבת בדיוק על המדף מוכיחה שהמודל הכלכלי הישן קרס. איימקס עלולה להפוך לצעצוע של תאגיד טכנולוגיה. היא מזכירה לנו מה עלולים לאבד, רגע לפני שהמפתחות למסך הגדול בעולם עוברים למי שמנהל את המסכים הקטנים שיש לנו ביד.
