בעקבות הילכת דין שבח את בר

בתחילת הדרך היו ברשויות המס כאלו שנטו לראות בתכנון המס של שבח את בר מעין תכנון מס פלילי לכאורה. אחד מפקידי השומה שנתקל בתכנון במסגרת משרדו, תמה כיצד ניתן לחסוך %100 מהמס החל, מבלי שיימצא לכך סעיף פטור מפורש בחוק.

התמיהה שיקפה את התסכול של רשויות המס מכל תכנון המס שנבע מהכלל החשבונאי הסותר את היגיון רצף המס. אולם לזכותן של רשויות המס ייאמר, כי אף הליך פלילי לא נפתח בהקשר זה, לא לפני ולא אחרי הילכת שבח את בר. נסיונות תקיפה במס שבח

א. מלאי פוסל סעיף 70

היו בתחילה שטענו, כי הצגה של הקרקע כמלאי פוסלת את החברה מהיותה איגוד מקרקעין, ומאחר שהעברה של הקרקע בפטור תלויה בכך שהאיגוד הקולט יהיה איגוד מקרקעין, הרי שאין תנאי זה מתקיים. לפיכך הוצאו שומות על פי סעיף 70 לחוק, בטענה שאין הוא חל על חברה בעלת מלאי שהיא חברה רגילה ואיננה איגוד מקרקעין. בעמדה זו של נציבות מס הכנסה חל כרסום, ולאחרונה אפילו נסיגה מוחלטת, לאחר שפורסם חוזר הקובע מפורשות, כי חברה בעלת מלאי היא איגוד מקרקעין, וכי אין להוציאה מגדר איגוד מקרקעין, אף אם נכסיה היחידים הם מלאי מקרקעין.

לעמדה זו קמו הרבה קטגורים מהסקטור הפרטי, שטענו כי לפי החוזר יוצא שרוב החברות היזמיות בנדל"ן, שחלקן ציבוריות ואשר יותר מ-%95 מנכסיהן מקרקעין, יהפכו על ידי כך לאיגודי מקרקעין.

ב. הרמת מסך

תוצאה זו מנוגדת גם לשכל הישר, שבה נחשבה החזקה עקיפה בקרקע משום עילה להרמת מסך והשקפה על המניות כאילו היו הקרקע עצמה. גישה זו של הרמת מסך המבוססת על שורה של פסקי דין, היתה מקובלת גם על חברי חברות קבלניות שרכשו מניות באיגודי מקרקעין, ואשר לפי היגיון זה יכלו לזקוף את הקרקע (ולא את המניות שרכשו) כחלק מנכסיהן.

ג. טופס 50 על מניות

כתוצאה מגישה זו של הרמת מסך, נוצרה גם הלכה, לפיה חברות קבלניות שקנו מניות איגודי מקרקעין והציגו את הקרקע של חברת הבת כחלק מנכסיהן (בניגוד להשקעה במניות), קיבלו מרשויות המס בעת מכירת המניות טפסי 50, כאילו מכרו מקרקעין.