"ריכוזיות יתר בניהול מערכות מים ושפכים עלולה לגרום לאובדן שליטה"

החידושים הטכנולוגיים האחרונים בתחום הממברנות, והוזלת מחירן, מאפשרים חשיבה מחודשת בתכנון משקי המים העולמיים, שעד כה התאפיינו בריכוזיות רבה, ולעבור לשקול גם גישה מבוזרת יותר. זוהי מסקנת צוות בינלאומי, במימון קרן רוקפלר, שהתכנס בעיירה בלאג'יו, איטליה, במטרה לדון בעתידו של משק המים העולמי, המתמודד בשנים האחרונות עם תופעות של גידול ניכר באוכלוסיה, עם תהליכי עיור מהירים ועם התדלדלות מקורות המים, שגורמת כבר כיום לסבל רב לרבים.

מארגני הכנס הצהירו שמטרתם היא דיון וסיעור מוחות בנושאי שילוב טכנולוגיות טיפול חדישות במים ובשפכים, והשלכותיהן לגבי ביזור מערכות הטיפול. את הצוות ריכז פרופ' פרנסיס די ג'יאנו מאוניברסיטת צפון קרוליינה בארה"ב.

הצוות הבינלאומי, שכלל מומחי מים מכל העולם, ובהם פרופ' נח גליל מהפקולטה להנדסה אזרחית בטכניון, הדגיש שבעבר שלטה בתכנון משקי המים העולמיים גישה, הדוגלת בריכוזיות בשל שיקולי עלות, שיקולי זמינות ובעיקר בשל אמינות מערכות הטיפול. זאת, מתוך אמונה שיש לרכז את הטיפול בידי גורם אחד מיומן ומוסמך, בעוד שמערכת מבוזרת עלולה להוציא את הטיפול מכלל שליטה.

כיום, בעיקר בעקבות התפתחות טכנולוגית הממברנות, המשמשת להתפלת מי ים ולטיהור קולחים, שינו רבים את הגישה ועתה הם גורסים שריכוזיות יתר בניהול מערכות מים ושפכים, עלולה לגרום לבעיות חמורות עד כדי אובדן שליטה. הדבר נכון במיוחד לגבי מדינות מתקדמות ומתפתחות בהן נוצרו ערי ענק (מגה סיטי) המתקשות לטפל בתשתיות בפריסה כה רחבה.

במסמך שפרסם הצוות בתום ימי הדיונים נכתב, שיישומים של טיפול במים על בסיס ממברנות תופסים תאוצה בזכות עלויות יורדות ושיפורים ניכרים בביצועיהן. כיום נחשבים התהליכים הממברנליים לעמידים, פשוטים להפעלה וזמנים, הם חסכוניים במקום, דורשים תמיכה טכנית מצומצמת ומסוגלים להרחיק מהמים מגוון רחב של מזהמים. יתרונות אלה הופכים את הממברנות לאמצעי לשמירה על הבריאות, ומאפשרים שימוש חוזר במים לשתייה ולשימושים נוספים. אין להתפלא על כך, שאחת ממסקנות הצוות הייתה שיש להאיץ עוד יותר את הפיתוח ואת היישום של טכנולוגית הממברנות.

החוקרים ציינו גם חידושים נוספים, ביניהם טיפול ביולוגי בשפכים באמצעים ביולוגיים שונים, טכנולוגיות שהן פשוטות להפעלה, חסכוניות באנרגיה, והמפיקות כמות קטנה של חומרים עודפים שיש לסלק אותם.

מסקנת הצוות היא, שהטכנולוגיה המודרנית מאפשרת לבחור פתרונות שונים, אותם יש לקבל אחרי השוואה אובייקטיבית בין החלופות השונות ובין גישות התכנון השונות ולנוע בין גישה מבוזרת לגישה ריכוזית.

לדעת גליל, בין הפרויקטים הראויים לבחינת חלופות בין גישה ריכוזית למבוזרת: פרויקטים להתפלת מים מליחים, המקטינים את התלות של הצרכנים במערכות מים מרכזיות. יחד עם זאת מדגיש גליל, שבמדינה צפופה כמו ישראל רצוי לקיים גם תשתית של מערכת אספקת מים מרכזית, לצורכי הגברת אמינות האספקה, בעיקר בישובים שבהם אספקת מים עצמית מבוזרת.

תחום נוסף אליו חדרו הממברנות הוא טיפול במים אפורים, באמצעות התפלת מי כיורים, אמבטיות ומקלחות, ושימוש בהם לשטיפת אסלות או השקיית גינות נוי. גליל מציין, שמחקר בנושא זה מתקיים כיום במעונות הסטודנטים של הטכניון. המחקר בודק שימוש חזור במים לשטיפת אסלות ובשלב שני להשקיה.

לדעת גליל, תחום נוסף שיש לשקול לגביו את הפתרון המיטבי הוא טיפול בשפכי ישובים בודדים. כאן ממליץ גליל לשאול מספר שאלות: האם הקולחים דרושים למטרת השבה אזורית, או להשבה מקומיות לגינון, החייאת נחלים ופיתוח אתרים ירוקים למטרות נופש.

בשלב השני הוא ממליץ לבחון את השאלה האם להקים רשתות עירוניות להובלת שפכים גולמיים אל אתר טיפול אזורי מרכזי גדול אחד, כדוגמת השפד"ן, או לשקול הקמת מתקני טיפול מבוזרים בפרברים העירוניים. לדעת גליל, בתחום זה קיימות שלוש חלופות, איסוף השפכים מכל חלקי העיר והזרמתם למתקן טיהור גדול אחד; הקמת מתקני טיהור פרבריים ואיסוף הקולחים המטוהרים למטרות השבה אזוריות. לדעת גליל, מערכות אלה זולות להקמה ולתחזוקה, ובטוחות יותר מבחינה סביבתית בהשוואה לרשתות לאיסוף ולהובלת שפכים גולמיים. בהעדר השבה אזורית הוא ממליץ לתכנן מערכות טיהור והשבה מקומיות במקום מערכות מרכזיות.

את המסמך סיים הצוות בקריאה לקובעי המדיניות, מפתחים, מתכננים, וספקי טכנולוגיה לפעול להשגת פתרונות בני קיימא בתחום המים, שכן הטכנולוגיה הנדרשת לשם כך כבר עומדת לרשותם.