רק לא עבודה זולה בבנייה

קשה לדעת אם ומתי יתחדש תהליך השלום עם הפלשתינים, אם וכאשר תושלם ההינתקות מעזה. גורמים שונים כבר קוראים לחידוש ההעסקה ההמונית של פלשתינים בישראל, כחלק מתהליך השלום. יש גורמים המעוניינים בהעסקת פלשתינים מתוך התחשבות בקשייה של פלשתין. גורמים אחרים מעוניינים בהפיכת ארץ ישראל השלמה למדינה דו-לאומית, תהליך שיואץ עם ערבוב האוכלוסיות. ויש גורמים המעוניינים לעשות כסף מהעסקת עבודה זולה.

במשרד האוצר סבורים, ובצדק, שיש למנוע העסקת פלשתינים בישראל. עמדת האוצר צריכה לעניין במיוחד את ענף הבנייה - הענף הבולט בהעסקת עובדים זרים וזולים, בין אם הם באים מפלשתין ובין אם הם באים מסין, מרומניה או מארצות אחרות.

העסקת פועלי בניין פלשתינים, לאחר צמצום עבודת הזרים שבאו מעבר לים, היא פגיעה ישירה בסיכויי התעסוקה של מובטלים ישראליים, שאין להם סיכוי להיקלט בענף אחר - בין אם יעברו אימוני כושר במסגרת תוכנית ויסקונסין ובין אם לאו. למרבה האירוניה, העסקת ערבים שיבואו מעבר לחומה הקרויה גדר, תפגע בראש וראשונה באחיהם הערבים, אזרחי ישראל. אבל ברור שהיא תפגע גם במובטלים יהודים, שגם הם יכולים להשיג עבודה, אם בכלל - רק בענף הבנייה.

הבעיה חריפה במיוחד עכשיו, כאשר ברור שתנופה מחודשת בענף הבנייה תיתכן רק אם תהיה נטישה רבתי של יישובי יהודה ושומרון היהודיים - דבר שאינו נראה באופק. ובהקשר זה, למרות הבנייה הדווקאית במאחזים שונים, גם בהתנחלויות עצמן לא צפויה תנופה. הביקוש המקומי למבנים אינו צפוי לגדול במידה רבה בתחומי הקו הירוק. אמנם, פה ושם מנסים להבהיל את הלקוחות הפוטנציאליים: ריבית המשכנתאות תעלה! הדולר יעלה! היהודים הטובים מן התפוצות ילחצו על הביקוש! תגבר התחרות על ההיצע הזעום לרגל התמעטות הבנייה!

אפילו אם יש ממש באזהרות אלו, אין בהן כדי לגרום למהפכה בהיקף הבנייה. יהודים זרים קונים דירות ביישובים שונים, במימדים צנועים יחסית. אמנם, מחירי הדירות הללו אינם צנועים, אבל הם מבטאים רק באופן חלקי ביקוש מוגבר לעבודה בבנייה. הם מבטאים גם ערכי קרקע, ערכי חומרים ואבזרים מיובאים וכיוצא בכך. והביקוש לדירות פאר מצד עשירים מקומיים? חלק מהם מפנה את הדירות הקודמות כדי לעבור לחדשות ובכל גדל ההיצע במסגרת המלאי הקיים.

ובמה שנוגע לסתם בני אדם, לפני נתוני אגף המידע במשרד הבינוי והשיכון, כבר ב-2003 חיו כ-50% מתושבי ישראל בצפיפות פחותה מנפש אחת לחדר, ועוד 44% חיו בצפיפות של נפש אחת עד שתי נפשות לחדר. המצב היה טוב עוד יותר במגזר היהודי, שבו חיו בצפיפות הנמוכה מעל 55% ממשקי הבית. ומה על 4.5% מהיהודים ו-6.6% מהערבים שחיו בצפיפות של שתי נפשות או יותר לחדר? קשה להניח שמצבם השתפר מאוד בשנתיים האחרונות, ומכל מקום, מהפכה בהיקף הבנייה למגורים לא תוכל להישען עליהם.

היא לא תוכל להישען גם על העולים ארצה, לפחות אם תימשך המגמה הקיימת: כ-20 אלף עולים בכל 2004, כ-4,000 עולים ברבעון הראשון של 2005. וזאת בלי לקזז את מספר היורדים המתקרב, כנראה, למספר העולים. מהפכה אינה צפויה גם בבנייה לעסקים ובניית מבני ציבור. הדיבורים על המלחמה בפשיעה אינם באים לידי ביטוי בהקמת בתי-סוהר והדיבורים על המהפכה בחינוך אינם באים לידי ביטוי בהקמת הרבה כיתות חדשות.

גם בתשתיות מרובים הדיבורים על המעשים, כפי שמעידים התקציבים העלובים והמכרזים המתמשכים. לכן, אם שיווק המלט ירד משיא של 6.2 מיליון טונות ב-1995 ל-3.7 מיליון טונות ב-2004, אין לומר שהגענו בשנה שעברה לנקודת השפל. ברבע הראשון של 2005 הגיע שיווק המלט ל-848 אלף טונות לעומת 899 אלף טונות ברבע האחרון של 2004.

נוכח הנתונים הללו כדאי לחזור לנושא התעסוקה. מספר המועסקים בענף הבנייה יורד בהתמדה, אף שלא בקצב המתחייב מירידת היקף הבנייה עצמו. כנראה שיש עדיין אבטלה סמויה בענף, בעיקר בקרב העצמאיים שבו. מכל מקום, דווקא בהעסקת ישראלים בענף חלה עלייה - באחוזים ובמספרים מוחלטים. בסוף 2004 הועסקו בענף 196 אלף איש ובכלל זה 132 אלף ישראלים. בשנת 2000 הועסקו בבנייה רק 116 אלף ישראלים, כשהתעסוקה כולה בענף הגיעה ל-236 אלף.

מיותר להגיד שתהליך קליטת ישראלים בענף הוא תהליך בריא הראוי לעידוד - גם עידוד ממשלתי במימון ההכשרה המקצועית ובהשלמת השכר בתקופת החניכות של העובד. לכן, יש לדרוש מן הפלשתינאים לפתור את בעיית כוח האדם שלהם בגבולות פלשתין - בין הגבולות הזמניים הנוכחיים ובין הגבולות שיסומנו כתוצאה מתהליך השלום. הפלשתינאים יוכלו להסתייע במדינות העולם, המסייעות להם עד עתה בעיקר בדיבורים ולא בהשקעות ובפיתוח.