לא צריך קומיסרים לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות

בסוף חודש אוקטובר 2005, בשיאו של מהלך בזק בכנסת, אושר בקריאה שלישית חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות. חוק זה, ביוזמת הח"כ לשעבר שאול יהלום, נכון וחיוני במהותו, מבקש להקנות, ובצדק, שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות בכל הקשור לנגישות למבנים, לתשתיות, לסביבה ולשרות. לאחר יישום החוק, הנגישות לאנשים עם מוגבלויות תהיה דומה ושווה לנגישות של אנשים שאינם מוגבלים.

בלהט החקיקה, שקודמה בסערה ונתמכה ע"י עמותות ושדולות נכים, התקבל חוק, שפרקים ממנו, הקשורים ליישום, לפיקוח ולאכיפה, מיותרים ואף מזיקים. בטווח הקצר תיגרם אנדרלמוסיה ונזק למערכת התכנון והבנייה, ולטווח הארוך גרוע מכך - נזק לאינטרס הישיר של אנשים עם מוגבלויות.

בישראל, כמו בעולם, בניינים, תשתיות וסביבה מתוכננים בעיקר ע"י אדריכלים ומהנדסים. הם הנושאים בנטל החובה לקיום חוקי הבנייה, התקנות והתקנים, כולל אלו של נגישות, זאת עוד לפני יישום החוק שוויון זכיות הנוכחי.

החוק החדש מגדיר מומחה חדש במערכת התכנון, "מורשה נגישות", שמתפקידו לתת חוות דעת (אישור) בנוגע לתוכניות הבנייה. בהעדר חוות דעת חיובית, מוסדות התכנון לא יאשרו את תוכניות הבנייה ורישיונות העסק.

תפקידו זה של "מורשה נגישות" הוא ייחודי לישראל, ואין דומה לו בעולם. בעוד תפקידו וסמכויותיו של המורשה החדש מוגדרים בחוק, הרי השכלתו, ניסיונו וכישוריו, נקבעו בקריטריונים שנערכו בשיתוף פעולה בין "נציבות נגישות ארצית", עמותות הנכים ורשם המהנדסים והאדריכלים.

הקריטריונים שנקבעו הם כה חמורים, שעד לרגע זה נמצאו פחות מחמישה יחידי סגולה, היכולים להירשם כ"מורשה נגישות".

מורשי נגישות בודדים אלה אמורים, לאחר בדיקת תוכניות ודין דברים עם המתכננים, לתת חוות דעת לעשרות אלפי בקשות לבנייה ורישיונות עסק המוגשות לאשור מידי שנה במדינת ישראל.

המחוקק הקנה למשרדי הממשלה פרק זמן של שנה לפעול ליישם את החוק, באמצעות תיקון תקנות והכשרת כוח אדם מקצועי מתאים (מורשים לנגישות). במידה והחוק היה נכנס לתוקף במועדו, באוקטובר השנה, היתה נוצרת אנדרלמוסיה מחרידה בתהליכי רישוי הבנייה ורישוי עסקים, עד לכדי חסימתו המוחלטת של המנגנון, הידוע זה כבר באיטיותו.

לפיכך, אין כל אפשרות להפעיל את החוק ללא הכשרת מאות מורשים לנגישות, שיתנו חוות דעת לעשרות אלפי בקשות בשנה. לצורך זה, רשם המהנדסים, או לחילופין רשם נגישות (דבר חדש), מקדם תוכניות לימודים אקדמיות, שיאפשרו הכשרת מורשים לנגישות, ומדובר בפרק זמן של שנים. מורשים אלה, לאחר הכשרתם, יהיו חסרי ניסיון לחלוטין, ותעבורנה עוד שנים עד שיהפכו לבעלי ניסיון. הפיתרון היחידי לטווח הקצר הוא רישום אדריכלים מנוסים, לאחר הכשרה קצרה, כמורשים לנגישות.

בל נשכח, שמאז קום המדינה הטיפול בנגישות אנשים עם מוגבלויות נעשה כחלק מתכנון הבניינים, התשתיות והסביבה ע"י האדריכלים המתכננים, שפעלו על סמך חוקי הבנייה הקיימים. אדריכלים הם המומחים האמיתיים בנושאי הנגישות, המהווים את העיקר וליבת התכנון.

אדריכלים בעלי ניסיון יוכלו ללמוד את החוק החדש והתקנות ולתכנן על פיהם, תוך הקפדה על שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות, תוך זמן קצר. התכנון והבנייה בארץ עברו לאחרונה שתי רפורמות מקיפות. האחת - המעבר משיטת מיגון במקלטים למרחבים מוגנים. השנייה - רפורמת מבנה אחיד להגשת תוכניות. החיקוק והתקנות במקרים אלו רחבי היקף בהרבה יחסית לחוק הנגישות, ולא נדרשו בחוק "מורשים" למיגון או למבנה אחיד לתוכניות. האדריכלים הכשירו עצמם תוך זמן קצר והם עומדים בדרישות החוק. כך רצוי שיחול גם בנושא חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות.

הנגישות היא הכשרה בסיסית וראיה תכנונית, שיש להחדירה במוסדות ללימוד אדריכלות והנדסה. יש לחנך את הדור המתהווה של המתכננים לתכנון שווה זכויות. זהו הפתרון ארוך הטווח והנכון לנגישות. מינוי קומיסרים, הקרויים מורשי נגישות, שישגיחו על האדריכלים והמהנדסים - זהו פיתרון לקוי, הצורך זמן ומשאבים, שלא יניב את התוצאות המצופות, ובטווח הארוך יפגע באינטרסים האמיתיים של אנשים עם מוגבלויות.

הכותב הוא יו"ר עמותת האדריכלים המאוחדים בישראל.