בשנים האחרונות נושא הגז הטבעי הוא אחד החמים והמעניינים במשק האנרגיה בארץ. יתרונות הגז הטבעי כל כך גדולים, שמספר רב של חברות במשק היו מאוד שמחות להתחבר אליו ולחסוך מיליוני דולרים בעלויות אנרגיה לשנה. מלבד החיסכון הכלכלי, לשימוש בגז טבעי יתרונות אקולוגיים משמעותיים לעומת השימוש במזוט, המבוסס על נפט. עד כמה משמעותי עבור החברות המעבר לגז טבעי? במשפט אחד: עלות השימוש בגז טבעי ליחידת אנרגיה עולה כמחצית מעלות השימוש בנפט, במחירים הנוכחיים.
גז טבעי הוא תערובת גזים שמורכבת בעיקר ממתאן CH4. הגז נוצר בדומה לנפט ומופק משדות תת-קרקעיים, ומשם הוא מועבר בצינורות בלחץ גבוה לאתרי הטיפול. משם, בצינורות למתקני האחסנה או עד הצרכנים הסופיים. כל הצנרת של הולכת הגז וחלוקתו היא תת-קרקעית, ורק מתקנים מעטים הם עיליים. בשל כך, קצב החיבור של חברות במשק, וכן תחנות הכוח השונות של חברת החשמל, תלוי לחלוטין בקצב הנחת צינורות הגז על ידי חברת נתיבי גז הממשלתית. באשר לה, לא מעט גורמים בענף מציינים בעדינות כי היא לא בדיוק עומדת בלוחות הזמנים.
באופן טבעי, חברת החשמל היא הצרכן הגדול ביותר של גז טבעי, כאשר כיום שתי תחנות כוח - באשקלון ורידינג, כבר מחוברות לצינור הגז. עד סוף 2008 צפויות גם תחנות גזר וחגית שבמרכז הארץ להיות מחוברות.
למדינת ישראל יש כיום שני מקורות גז טבעי - המאגר של ים תטיס מול חופי אשקלון, וגז המסופק ממצרים. קיים גם ספק פוטנציאלי נוסף שבשלב זה ישראל לא רוכשת ממנו גז - חברת בריטיש גז שלה מאגר מול חופי עזה.
חיפושי הגז הטבעי אינם דבר פשוט ובטח לא זול. חיפושי גז בעלויות של עשרות מיליוני דולרים ללא תוצאות, אינם תופעה נדירה, בדומה לתהליך חיפושי הנפט. בשנת 2000 גילתה שותפות ים תטיס מקבוצת דלק (באמצעות החברות הבנות אבנר ודלק קידוחים) מאגר גז טבעי בהיקף של 32 מיליארד מ"ק (32BCM) מול חופי אשקלון. החל משנת 2004 החברה מספקת את הגז הטבעי לחברת החשמל בעיקר, וגם לחברות פרטיות כגון בית הזיקוק באשדוד, מפעלי נייר חדרה ותחנת הכוח הפרטית של דלק באשקלון. עלויות ההקמה של המאגר הסתכמו בכ-400 מיליון דולר, וייתכנו עלויות נוספות בעתיד. עם זאת, אין ספק שההשקעה השתלמה לקבוצת דלק, ובגדול. החברה חתמה על חוזים למכירת 24 BCM לשנים הקרובות מול לקוחותיה השונים, כאשר החוזה המהותי הוא מול חברת חשמל לפי מחיר של כ-90 מיליון דולר ל-BCM (2.47 דולר למיליון יחידות אנרגיה, BTU). בנוסף, מוכרת ים תטיס לחברת חשמל גם גז נוסף במחיר ספוט הגבוה משמעותית ממחיר החוזה, כאשר לחברת החשמל צורך בכך בשעות השיא. נכון ל-31 בדצמבר 2007 נשארו במאגר 24 BCM, ולהערכת החברה יספיק מאגר הגז, בעל הפוטנציאל של מיליארדי דולרים נוספים, עד שנת 2015.
לאור המחסור בגז תוצרת כחול-לבן, חתמו חברת החשמל ומספר חברות פרטיות הסכמים עם ספקית הגז המצרי EMG, המוחזקת על ידי חברת אמפל בשיעור של 12.5%. למצרים עתודות גז רבות, ולכן חתמה חברת החשמל עם EMG על חוזה ל-15 שנה. EMG החלה רק לאחרונה להזרים גז לישראל, וכבר החלו בעיות הנובעות מרצונה של ממשלת מצרים להעלות את התעריפים גם לחוזים שכבר נחתמו, לאור עליית מחירי הגז בעולם. לפי שעה, לא ידוע כיצד תוכרע סוגיה זו.
אנרגיה המופקת באמצעות גז טבעי היא כאמור "ירוקה" יותר וזולה יותר, אבל אילו חברות שמעוניינות גם יכולות להיות מחוברות למערכת הגז הטבעי? בדוגמאות הבאות נתעלם מחברת החשמל, ונתייחס רק לחברות הציבוריות שניתן להיחשף אליהן בבורסה.
כל צרכניות האנרגיה הכבדות היו שמחות להתחבר למערכת הגז הטבעי. עם זאת, רק חברות שמתוכננת לקום בשטחן תחנת כוח שתוכל להפיק מהגז את האנרגיה הדרושה, בין אם זו תחנת כוח לשימוש עצמי ובין אם תחנה למכירת חשמל לחיצוניים, יזכו בשלב זה להיות מחוברות למערכת הגז.
נייר חדרה אדישה להתייקרות הנפט
גז טבעי כבר זורם בבית הזיקוק של פז באשדוד ובתחנת הכוח של דלק באשקלון, וחוסך לחברות הללו עשרות מיליוני שקלים בהוצאות אנרגיה. החברה התעשייתית היחידה שחוברה עד עתה לגז הטבעי היא מפעלי נייר חדרה, שהחלה להשתמש בגז ברבעון האחרון של 2007. בעת הפעלת המערכת, העריכה החברה כי החיסכון בעלויות האנרגיה יתרום לרווח הנקי כ-25 מיליון שקל - סכום מאוד משמעותי עבורה. במונחי שווי, מדובר להערכתנו בתוספת של 250-300 מיליון שקל, שהם כ- 20% משווי החברה.
כיום, למעשה, החיסכון הרבה יותר גדול, שכן מחירי האנרגיה עלו בצורה חדה מתחילת 2008. ואולם הוצאות האנרגיה של נייר חדרה נשארו קבועות, לאור ההסכם ארוך הטווח שלה עם ים תטיס. כך, אחת הבעיות הגדולות ביותר איתן מתמודדות חברות הנייר בעולם, מרכיב עלות הפקת האנרגיה, אינה משפיעה כלל על נייר חדרה.
לכי"ל זול יותר לייצר דשנים
מעבר לגז טבעי הוא פיתרון מצוין לעלויות האנרגיה של כי"ל, שהיוו כמעט 8% מהכנסותיה ב-2007. בתחילת 2008 הודיעה החברה על חתימת חוזה עם ים תטיס, לרכישת גז בהיקף של 2 מיליארד מ"ק במשך חמש שנים. בסוף 2008 יגיעו צינורות הגז לים המלח, כך שב-2009 החברה תיהנה לא רק מהעלייה החדה במחירי הדשנים, אלא גם מחיסכון משמעותי בעלויות האנרגיה. החברה מעריכה כי לאחר השלמה מלאה של ההסבה לגז, ניתן יהיה לחסוך כ-100 מיליון דולר בשנה - חיסכון נאה של כשליש מעלויות האנרגיה של החברה. בנוסף, בכי"ל רואים חשיבות גדולה לתרומתו של המעבר לגז לאיכות הסביבה, לאור הקטנת הפליטות מארובות הייצור.
חברות נוספות צפויות להתחבר למערכת הגז לאחר שתושלם הנחת מערכת הצינורות: בז"ן - צרכנית האנרגיה השנייה בגודלה בארץ אחרי חברת החשמל; דוראד אנרגיה שבבעלות דורי הנדסה, הצפויה להקים את תחנת הכוח הפרטית הגדולה ביותר בארץ; נשר, המוחזקת על ידי כלל תעשיות; מכתשים אגן; שיכון ובינוי, אשר רכשה לאחרונה את תחנת הכוח IPM בבאר טוביה; אינטל, המעוניינת להקים תחנת כוח; וחיפה כימיקלים, שצפויה להקים תחנת כוח במישור רותם. חלק מהחברות כבר חתמו חוזים ארוכי טווח לאספקת גז עם ים תטיס ו-EMG, וייתכן כי מספר החברות עוד יגדל.
מה צופן העתיד לשוק הגז בישראל
בישראל אין מספיק גז טבעי לשנים רבות, והסתמכות על ספק גז טבעי יחיד (EMG) בוודאי שאינה פתרון יציב. בשנת 2004 הביקוש לגז טבעי הסתכם ב-1.2 BCM, וב-2008 הביקוש כבר צפוי להגיע לכ-4BCM . בשנת 2015 הצפי הוא שהביקוש יגיע לכ-9 BCM, ובשנת 2025 לכ-12 BCM. לאור זאת, אין ספק שהמדינה צריכה לאתר פתרונות נוספים למצוקת הגז.
קבוצת דלק (30%), בשותפות עם חברת נובל אנרג'י (33%) וישראמקו (27%), מחפשות גז טבעי בלא מעט אתרים מול חופי ישראל. בשנים האחרונות גילתה השותפות מאגר גז פוטנציאלי בקידוח תמר מול חופי חיפה, בהיקף שלפי הערכות שונות יכול להגיע ל-80 BCM (פי 2.5 מהכמות בים תטיס). מבדיקות שנעשו עולה כי סיכויי ההצלחה במאגר הם כ-30%, סיכוי שנחשב לגבוה יחסית. לאחר מספר דחיות, התחלת הקידוח מתוכננת לסוף השנה, ועלותו, שהלכה וגדלה, נאמדת כיום בכ-140 מיליון דולר. במידה שהקידוח ייכשל, ההשקעה כולה תרד לטמיון, אך אם הקידוח יצליח, במחיר הגז הטבעי כיום מדובר בהכנסות של הרבה מעל 10 מיליארד דולר. נכון שיהיו עלויות פיתוח גבוהות, אבל עדיין שווי המאגר יהיה עצום, כך שכל מי שסומך על המזל של תשובה מוזמן להשקיע בקבוצת דלק או בחברות הבנות: דלק אנרגיה, דלק קידוחים ואבנר. לחילופין, ניתן גם להשקיע בישראמקו.
מדינת ישראל לא ממתינה לראות מה יעלה בגורל קידוח תמר, וכבר פועלת לקדם את הפתרון הבא - גז נוזלי (LNG). מדובר בגז אשר עבר הליך דחיסה וקירור לטמפרטורה של מינוס 162, על מנת שניתן יהיה להובילו מארצות ההפקה ועד לארצות הצריכה. הממשלה צפויה בקרוב לפרסם מכרז לתכנון, מימון, הקמה והפעלה של מתקן לקבלת גז טבעי נוזלי, לאספקת גז ולמכירתו לגורמים פרטיים למשך 20-30 שנה. התהליך אמנם יקר, ארוך (הגז אמור להיות משווק בשנת 2015) ומייגע, אך כנראה גם מאוד רווחי. זו הסיבה שאנו שומעים כל הזמן בתקשורת כי הגופים הגדולים ביותר במשק - אי.די.בי (באמצעות כלל תעשיות הממקדת מאמצים רבים בתחום האנרגיה הירוקה), החברה לישראל, דלק (שלה יש יתרון מסוים בכך שכבר יש לה מתקן שניתן לאחסן בו את הגז הנוזלי - מתקן ים תטיס), ועוד גופים ישראליים ובינלאומיים גדולים, מתעניינים בפרויקט.
טוב שיש גז טבעי. טוב לכל המעורבות בענף, בין אם הן אלה שמצאו אותו, אלו שרוצות למכור אותו או אלה שמשתמשות בו. לא פחות חשוב - זה טוב גם לאיכות הסביבה. כשחברות ציבוריות, דוגמת אלו שהוזכרו בכתבה, מוצאות דרכים להתייעל ולהביא לגידול ברווחים, זה טוב לכולנו. על אחת כמה וכמה, כאשר החיסכון הכלכלי שלהן חוסך גם בכמות המזהמים הנפלטים לאוויר ולקרקע. והרי לנו מצב של win-win אמיתי. *
הכתבה נכתבה על ידי לימור גרובר, מנהלת מחלקת המחקר בפסגות ונעם פינקו המשתייך למחלקה זו.