הפסימיות של חזקיהו השתלמה: כרית הביטחון של הבנקים בישראל - הלימות ההון - נמצאת בשיא היסטורי

ציור הכריכה של גיליון השבועון הכלכלי "האקונומיסט" מהשבוע שעבר, מבטא טוב מכל את המשבר. נראה שם אדם העומד על שפת מצוק ומשקיף מטה אל התהום בחשש. איור קולע בשבוע שבו בנקים קורסים בזה אחר זה בארצות הברית ובאירופה. בישראל, הנזק בינתיים הוא רק בנגזרת השנייה של המשבר, דרך החשיפה של הבנקים בארץ למוסדות פיננסיים קורסים.

הבנקים בישראל נכנסים למשבר ולהאטה הנלווית לו במצב אופטימלי, כאשר היקף החובות הבעייתיים שלהם נמוך מאי פעם. חשוב מכך, כרית הביטחון של הבנקים, הלימות ההון, נמצאת כיום בשיא היסטורי. זה ממש לא הישג טריוויאלי, והוא נובע במישרין ממדיניות בנק ישראל.

הלימות ההון היא אחד מאותם מושגים בנקאיים מופשטים שמשמעותם לא ברורה די צורכה. הדרך הטובה ביותר להסביר את חשיבותו היא אולי באמצעות שימוש בדימוי של אבן הראשה, אותה אבן הנמצאת במרכז הקשת ומחזיקה אותה. ללא הלימות הון מספקת אין אשראי בנקאי, אין כרית ביטחון לימים קשים ואין יציבות. הלימות ההון מהווה חסם בפני מינוף מופרז ומאלצת את הבנקים לשמרנות.

לפני כמעט שנה בוועידת "גלובס" לעסקים נשא המפקח על הבנקים, רוני חזקיהו, נאום אפוקליפטי. בעוד התחושה הכללית הייתה שהמשבר נמצא תחת שליטה, וכלכלנים התווכחו האם היציאה ממנו תירשם ברבעון הראשון של 2009, או דווקא בשני, חזקיהו היה פסימי מאוד. "ענני סערה מתקדרים מעל הים", אמר. "אני לא שותף לתחושת האופטימיות. המשבר עדיין לא הגיע לשיאו. כל הגופים המוסדיים בעולם קנו איגרות חוב מגובות נכסים. ייתכן כי אין דרך אחרת אלא למחוק את הדרוש מחיקה".

איים ולחץ, הפציר וביקש

אבל חזקיהו לא רק אמר אלא גם עשה. הוא לא נרדם בשמירה כפי שנטען לאחרונה, אלא נקט צעדי מנע שקטים. מאז כניסתו לתפקיד המפקח בינואר 2007 הוא זיהה את הלימות ההון הנמוכה במערכת הבנקאית כנקודת תורפה, ופעל לשפר אותה. הבנקים מצידם לא הסתירו את חוסר התלהבותם, הלימות הון גבוהה פוגעת בצמיחת תיק האשראי, מצמצמת את יכולתו של הבנק לחלק דיבידנדים ומקטינה את התשואה על ההון.

"למרות שהתשואה על ההון משתפרת, הלימות ההון הממוצעת נותרה יציבה. בשלב הזה של מחזור העסקים היינו מצפים למספר גבוה יותר שיתמוך באפשרות כי בעתיד תהיה הרעה מחזורית במצב הכלכלי, אך ישנה היענות חלקית בלבד במערכת", אמר לנו חזקיהו כמה חודשים קודם לכן בתסכול.

חזקיהו איים ולחץ, הפציר וביקש, הפעיל לחץ פיסי מתון על דירקטוריונים והנהלות ולבסוף השיג את מבוקשו. בזה אחר זה התיישרו הבנקים והכריזו על אימוץ היעד של 12% הלימות הון עד סוף 2009. במחצית 2008, כבר נמצאו כל הבנקים, אפילו פועלים ודיסקונט, עם הלימות הון של מעל 11%, כאשר הלימות ההון הממוצעת עומדת על 11.62%, בהשוואה ל-10.86% בסוף 2006. היעד של 12% בסוף 2009 נראה בר השגה אפילו לפני המועד שנקבע.

ועוד נקודה. במשבר הקודם נקט המפקח דאז, יצחק טל, שורה של צעדים: העלאת הלימות ההון המינימלית מ-8% ל-9%, החמרת מגבלות לווה בודד/ קבוצת לווים, ואיסור לא פורמלי על חלוקת דיבידנדים. במשבר הנוכחי מגבלת לווים כבר קיימת ונאכפת, הלימות ההון עולה לפי המתווה והשאלה היא האם השלב הבא של חזקיהו יהיה הוצאת הנחייה לא פורמלית לבנקים לעצור לעת עתה את חלוקת הדיבידנדים, כדי לשמור על בסיס הון רחב ככל הניתן?