תנו כבוד טכנולוגי לפורנו

גם גופים אחרים שמנתחים פופולריות, כמו Alexa, הגיעו פחות או יותר לאותה המסקנה. קראתי את זה, ונפלתי מהכיסא. כשקמתי, הבנתי שבעצם אין הרבה על מה להתפלא. אפילו אני, בעוונותיי, מוצא את עצמי, כבר לא מעט זמן, חורש את הפרופילים של חבריי המקוונים ובודק מה הם עשו, עושים ויעשו עם עצמם, הרבה יותר ממה שאני חורש את החמוקיים של הבחורות המנותחות ובודק מה הן עשו, עושות ויעשו עם עצמן.

זה לא דבר של מה בכך. תעשיית הפורנו המקוונת תמיד הייתה החלוץ שלפני המחנה. לפחות מבחינה טכנולוגית היא בישרה, המציאה והטמיעה הרבה מאוד מהיישומים שעליהם מתבססת הרשת היום, כולל האתרים החברתיים. בזכות הפורנו התרחב הפס, מה שהכין את הקרקע למהפכת שיתוף הקבצים; בזכות הפורנו השתפרה פלאים איכות הווידיאו ברשת, מה שבישר את מהפכת ה-YouTube; בזכות הפורנו השתפרה משמעותית מערכת התשלומים המקוונת, מה שאפשר את הקמתם של אתרי המסחר המקוון; והכי חשוב: הפורנו, הוא ולא אחר, היה מה שמשך מיליונים אל הרשת, עם כל הכבוד לאתרי החדשות.

אז לפחות מבחינה טכנולוגית, תנו כבוד לפורנו. אבל האם התעשייה עשתה את שלה?

עושה רושם שכן. אתרי הרשתות החברתיות נטלו את ההובלה הטכנולוגית ולקחו אותה למקום אחר. אחרי שהפורנו המציא והטמיע את הדברים הגדולים, הם הסתפקו בדברים הקטנים והמציאו כל מיני יישומים מיותרים שעוזרים לך להציק לאחרים ולהם להציק לך.

אנה אנו באים ואיך אפשר להסביר את המהפך? בעלת הטור (המצוין, אם יורשה לי) ב"גרדיאן" הבריטי, מרי ריצ'ט, איבחנה, ולא בלי מידה רבה מאוד של צדק, שהרשתות החברתיות החליפו את הפורנו כבזבזני הזמן האולטימטיביים. פעם היינו יושבים במשרדים ומחביאים את אתרי הפורנו מתחת לאתרי החדשות, מעסיקים היו חוסמים לעובדים שלהם את הפורנו. היום אנחנו מבקשים חברות מכל מיני אנשים שלא אכפת לנו מהם, והמעסיקים חוסמים לנו את הפייסבוק. יפה דרשה. עוד טענה ריצ'ט (שהיא גם יפה, אם יורשה לי. יופי גיקי כזה) שהאינטרנט, כלומר אנחנו, מתבגרים.

כאן אני מבקש לחלוק עליה ולהציע תיאוריה משלי, שלפחות בעיני היא הרבה יותר טובה בלהסביר את השינוי. אני אומר: בואו נסתכל על כל האינטרנט הזה כממלא חסרים. כשאנחנו התחברנו לרשת, לפני קצת יותר מעשור, מה ש(בין השאר) היה חסר בעולם שלנו הייתה גישה קלה נקייה ומהוגנת יחסית לתכנים קשים, מטונפים וא-מוסריים.

אנחנו הרי לא אנשים שיילכו לשבת באולמות הקרנה מצחינים בתחנה המרכזית או יתקשרו לשיחות מין. האינטרנט עשה בשבילנו את העבודה הזו מצוין. אבל הזמן עבר, כמו שהזמן יודע לעשות, והאינטרנט שינה את העולם. המין הפך זמין מאי פעם, ולא היה דבר מלוכלך מספיק בשביל לא להשיג אותו.

אלא שבטבע כמו בטבע, כשדבר אחד מתמלא דבר אחד חסר. מה נחסר מאתנו? בדיוק - קצת אינטראקציה אנושית. הפכנו (לא אני, החברה האנושית המקוונת כולה) להיות יצורים היושבים בדד מול מסך. הילדים כבר לא יצאו לשחק בחצר, חברים כבר לא היו שורקים מלמטה. היה לנו פורנו כל צרכינו, אבל לא היה לנו עם מי לדבר.

את החסך הזה בדיוק מילאו הרשתות החברתיות. רצינו למצוא חברים חדשים, אבל עדיין בלי לקום מהכיסא. פייסבוק, מייספייס וכל האלה לא המציאו נישה, כמו שהם אוהבים לומר על עצמם: הם רק מילאו את הצורך.

וחוץ מזה, בואו נודה על האמת: אחד ממוקדי המשיכה הגדולים של הרשתות החברתיות גם הוא החיפוש הבלתי נדלה אחרי מין, אבל מין אמיתי, בין שני בני אדם, עם זיעה ונוזלי גוף וכל הסיפור. אז אתם יודעים מה, אולי בכל זאת התבגרנו.