ניצחון לאילנה רובינא על בנק מזרחי: לא תפונה מדירת מגוריה

ביהמ"ש קבע כי רובינא היא דיירת מוגנת בדירתה בת"א, על אף שזכויותיה הקנייניות בדירה אינן ברורות ; נקבע כי רובינא לא קיבלה הסבר ראוי כשחתמה על ויתור על היותה דיירת מוגנת בשטר המשכנתא

ניצחון לזמרת אילנה רובינא (73), בתם של שחקנית התיאטרון חנה רובינא והמשורר אלכסנדר פן המנוחים, על בנק מזרחי-טפחות . בית המשפט המחוזי בתל-אביב קיבל את בקשתה של רובינא וקבע כי היא דיירת מוגנת בדירת מגוריה בתל-אביב, על אף שזכויותיה הקנייניות בדירה אינן ברורות. המשמעות היא כי רובינא לא תפונה מדירתה או שתקבל דיור חלופי במקרה של מימוש המשכנתא בשל חוסר יכולת לפרוע את החוב.

הדירה היתה בבעלות של רובינא עד 1997, אז הועברה הבעלות לבעלה הרביעי, איש העסקים רפי ויזר (שב-2005 התאבד בדירתם בלונדון). שנתיים קודם היא רשמה משכנתא לטובת בנק מזרחי-טפחות, להבטחת אשראי שקיבל ויזר. בעת העברת הבעלות, התחייב ויזר למלא אחר תנאי הסכם המשכנתא.

בשטר המשכנתא נכלל סעיף בו בהם מוותרת רובינא על היותה דיירת מוגנת בדירה לפי חוק הגנת הדייר ועל זכאותה לדיור חלופי בעת מימוש המשכנתא בהתאם לחוק ההוצאה לפועל. ב-2005 פתח בנק מזרחי בהליכי מימוש המשכנתא, אחרי שרובינא לא פרעה את חוב בסך כ-1.22 מיליון שקל של בעלה, והוצא נגדה צו פינוי.

רובינא מתקיימת כיום מקצבת ביטוח לאומי ותגמולים עבור השמעת שיריה בסך כ-10,000 שקל בשנה. באמצעות עו"ד אריה חגאג טענה רובינא כי מעולם לא הוסברה לה משמעות החתימה על סעיפי הוויתור האמורים. כן כפרה בגובה החוב, ולבקשתה הוצא צו זמני נגד פינויה. הבנק טען כי אין חשיבות למה שרובינא הבינה, משום שאין לה זכויות בדירה. לטענתו, על רובינא להוכיח כי בעלה המנוח לא ידע והבין על מה הוא חותם.

דייר מוגן

סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל קובע כי ניתן לפנות חייב מדירת מגוריו אם "הוכח שיהיה לחייב ולבני משפחתו הגרים עימו מקום מגורים סביר, או שהועמד לרשותם סידור חלוף". סעיף 33 לחוק הגנת הדייר קובע כי במקרה כזה יהפוך הלווה לדייר מוגן של רוכש הדירה. הסעיפים נועדו ליצור מנגנון יעיל ומהיר לגביית חובות, ובמקביל למנוע את קריסתם הכלכלית של חייבים והפיכתם לנטל על החברה. אלא שבטופס המשכנתא הסטנדרטי של כל הבנקים מופיעות הצהרות ויתור של הלווה על הגנות אלה.

העליון פסק בעבר כי אין די באיזכור טכני של מספרי הסעיפים בהסכם, ועל המלווה להסביר היטב לנוטלי משכנתא את העובדה שאם לא יעמדו בתשלומים - ייתכן שימצאו עצמם בלא קורת גג. הלכה זו ניתנה בעניין מלווה חוץ-בנקאי, אך בתי המשפט המחוזיים החילו אותה גם על הבנקים.

מהות הוויתור

השופט ד"ר עמירם בנימיני קבע כי רובינא לא יוצגה בחתימת המשכנתא על-ידי עורך דין ולא קיבלה כל הסבר על מהות הוויתור, מה גם שהתנייה לא נוסחה בצורה ברורה דיה. לדבריו, "האדם הסביר, שאיננו משפטן - גם אם יטרח לקרוא את כל תנאי המשכנתא המשתרעים על לא פחות מ-11 עמודים צפופים - לא יידע מהן ההגנות הנזכרות", ולא יבין שהן מעניקות לו זכות דיור במקרה של מימוש המשכנתא, כך שהוא לא ימצא עצמו בלא קורת גג.

אולם מאחר שהדירה בבעלות בעלה של רובינא, השאלה היא האם הבעל ויתר על ההגנות. מאחר שהבעל נפטר, אין דרך כיום להשיב על כך. השופט קבע כי "נטל הראיה בעניין זה מוטל על שכם הבנק: ויתור על ההגנות הקבועות בחוק הוא החריג לכלל, ומי שמבקש להוכיח כי התקיימו התנאים לתחולת חריג זה - עליו הראיה". אלא שהבנק - ציין השופט - לא העיד את פרקליטו של הבעל, לא ניסח כראוי את תניית הוויתור ולא החתים את ויזר (ואת רובינא) על מסמך בו הוא מאשר שהובהרה לו מהות הויתור על ההגנות. (ה"פ 156/07).