לקחו ועונשו של הג'ונגל הפרוע

לתת אשראי זה קל, הבעיה היא לקבל אותו בחזרה. שנים טענו בבנקים כי חברות הביטוח לא יודעות לטפל באשראי, שלתת אשראי זה מקצוע ולא חלטורה. בא המקרה במנורה והוכיח את זה בדרך הקשה. האירועים שהתפרסמו לאחרונה במנורה מצביעים על האופן הבעייתי בו התנהלה החברה,

בבעלותו של מנחם גורביץ' ובניהולו של ארי קלמן, עד לפני כמה שנים. ואם לדייק, אזי על האופן הבעייתי בו התנהל בעצם כל ענף הביטוח עד לפני כמה שנים ספורות. זמנו של הג'ונגל הפרוע אמנם עבר והחברות הופכות לאט לאט לתאגידים מסודרים אך הן עדיין משלמות שכר לימוד על העבר.

עד השנים האחרונות, עוד לפני שהפכו לתאגידי ענק ששולטים בכל החסכונות הפנסיוניים של הציבור, פעלו חברות הביטוח כמוכות אמוק להגדלת המכירות. המנטרה היתה למכור בכל מחיר, כשזרוע השיווק היו סוכני הביטוח ובעבורם נוצרו במיוחד נהלים גמישים. אותה תרבות ארגונית קלוקלת ששיגרה את הסוכן לטיול בלפלנד אם מכר פוליסות מעל מיליון שקל גם אפשרה לו בקריצה לקבל ככל שיחפוץ. וגם הלוואות ללקוחותיו מכספי החברה.

אז מה קרה כאן? סוכן ביטוח חזק כופף את מנורה לתת ללקוחות הלוואות לא ראויות. החברה נתנה והפסידה את כספה בשיעור דיפולט אבסורדי וקיצוני של 45%. רק לשם השוואה, באשראי חוץ-בנקאי, שיעור דיפולט של 2.5% נחשב גבוה מאוד.

אז איך לקרוא למה שקרה במנורה? חובבנות, רשלנות, כל תיאור נכון. מנורה טעתה ושילמה את המחיר בהפסד של 62 מיליון שקל.

העניין הוא שמנורה לא לבד, מעילות והתחכמויות תמיד היו ותמיד יהיו, בשוק החוץ-בנקאי וגם בבנקים. השאלה היא אם הופקו הלקחים ובכל מקרה לכל חברות הביטוח ובתי ההשקעות יש עוד כברת דרך ארוכה לעשות בטרם ההתנהלות שלהן תהיה שקופה וראויה ובסטנדרטים סבירים. ועוד עניין קטן, לא מיותר לשאול איפה היה הרגולטור עד היום?איפה הביקורות שלו, הנהלים והיכן האכיפה? *