מה אפשר ללמוד מהרווחים של גולדמן זאקס ומההפסדים של סיטיגרופ?

לפני שנה, הגורל של העולם ושל הבנקים היה כרוך זה בזה בצורה נוראה. משבר בנקאי גרם להלם החריף והפתאומי ביותר לכלכלה העולמית מאז מלחמת העולם השנייה. חייבים להציל את הבנקים, הסכימו למעשה כולם, כדי שהכלכלה לא תגלוש לשפל כלכלי שני.

האם המתאם הזה בין הבנקאות לכלכלה העולמית עדיין קיים? ההרגשה הכללית היא שלא. בעוד שהפסדי הבנקים בשנה שעברה גררו את הכלכלה למצולות, ההערכה כעת היא שהרווחים שלהם מונעים הבראה כלכלית.

הרבה טינה

העיתונים ברחבי העולם הכריזו על הרווחיים המדהימים של ג'י פי מורגן וגולדמן זאקס בכותרות ענק. הטינה הפופוליסטית כלפי הבנקים, מימין ומשמאל, היא גבוהה.

הנתונים הרבעוניים העדכניים בהחלט מרשימים. ג'יי.פי מורגן הרוויח 3.6 מיליארד דולר, הכי הרבה עוד מלפני שהמשבר פרץ ב-2007. גולדמן הרוויח 3.2 מיליארד דולר, קרוב לשיא של כל הזמנים. שניהם הביסו את הציפיות מהם.

אבל הבונוסים זכו לתשומת לב רבה יותר. גולדמן זאקס, עדיין הבנק הנערץ ומושא הקנאה של וול סטריט, הקציב השנה 16.7 מיליארד דולר לתשלום בונוסים לעובדיו. מול נתוני האבטלה והסנטימנט הצרכני הדובי, זה מעורר קנאה.

בשילוב עם הסיוע שגולדמן והבנקים האחרים קיבלו מהממשל בשיא המשבר בשנה שעברה, זה מעורר זעם. לגולדמן במיוחד יש בעיה של יחסי ציבור. "דיונון ערפדי", הכינוי שהדביק לבנק המגזין "רולינג סטון", ממשיך ללוות אותו.

אינטרסים שלובים

אבל איך משפיע מצבו של המגזר הפיננסי על המשקיעים? כאן התמונה מסובכת יותר. בעוד שכמה בנקים היו "ווינרים" גדולים במשבר, בנקים אחרים עדיין נראים שקועים בצרות. סיטיגרופ ובנק אוף אמריקה דיווחו בשבוע שעבר על הפסדים, וג'יי.פי מורגן מסר שהוא חושש מהפסדים מוגברים על אשראי צרכני.

בנקים מסחריים קטנים יותר יתקשו לבלוע הפסדים כאלו. ישנה גם הבעיה הגוברת של הנדל"ן המסחרי, שמהווה 21% ממאזני כל הבנקים, שבו ההפסדים כמעט ודאיים. קריסה מחודשת של בנקים עלולה לדחוף את הכלכלה האמריקנית והעולמית חזרה אל מיתון.

זאת הסיבה שהאינטרסים של הבנקים ושל הכלכלה כולה נשארים שלובים. הממשלות ממשיכות לסייע לבנקים באמצעות הלוואות בריביות נמוכות מאוד ודיכוי התנודתיות בשווקים. זה מקל על החיים של כל הבנקים.

רווחים בטוחים, בינתיים

איך צריכים המשקיעים לפעול? התחזית לטווח הארוך היא גרועה. בנקודה מסוימת, הסיוע הממשלתי חייב להיפסק, והרבה חישובים יצטרכו להשתנות. אבל ייתכן שהטווח הקצר יהיה שונה.

לפי מדדי פוטס"י, המגזר הפיננסי מהווה כעת 22.7% משווי כל השווקים במדינות המפותחות, לעומת שפל של 15.2% במארס השנה, כאשר המגזר נראה כמו לפני הלאמה סיטונית. אבל השיעור הזה עמד על 25% במשך רוב העשור ואף עלה ל-28% בשיא בועת האשראי. כלומר, הבנקים עדיין אינם נסחרים בתמחור יתר קיצוני.

יש אפילו כאלה שצופים שהבנקים יעקפו את השוק הכללי בטווח הקרוב. הסיוע הממשלתי עדיין אינו ניתן לצמצום, ולכן רווחי הבנקים יהיו בטוחים מרווחי חברות אחרות. משקיעים מוסדיים רבים עדיין לא חזרו להשקיע במניות פיננסיות. יחד, המניות הפיננסיות יוכלו להמשיך לעלות.

אבל כל זה מתייחס למגזר הפיננסי בכללותו. מה לגבי הווינרים שלו, בהובלת גולדמן?

לפי Global Wealth Allocation מלונדון, ההון העצמי של גולדמן (נכסים מינוס התחייבויות במאזן) הוכפל ויותר מאז סוף 2006, בעוד שההון העצמי של החברות האחרות בארה"ב נשאר ללא שינוי. שווי השוק של גולדמן עלה ביותר מ-140% מהשפל של נובמבר 2008, בעוד ששווי כל השוק האמריקני עלה בכ-40% מלבד מאז.

המשמעות: למראית עין, הביצועים של גולדמן באים במידת מה על חשבון הכלכלה הרחבה יותר. אבל תקופת ביצועי היתר של גולדמן באה במקביל לפרישתם מהשוק של כמעט כל המתחרים הגדולים של גולדמן. חברות מרוויחות יותר כשיש להן פחות מתחרים.

מנצלים את מעמדם

בהיגיון קר, נראה שהשורדים במשבר של השנה שעברה עושים את מה שהם קיבלו כסף כדי לעשות - מנצלים את מעמדם המונופוליסטי החדש. מכאן, שהמשקיעים צריכים לקנות את מניותיהם. אין השקעה טובה יותר מאשר מניה של מונופול.

מסקנה שנייה: ממשלות, בשם טובת הציבור, צריכות לרסן את אותו כוח מונופוליסטי. גם חסידי השוק החופשי צריכים להסכים לכך בלית ברירה. אם לממשלות יהיה את האומץ לעשות את זה, ואם כן, איך הן יעשו את זה - אלה השאלות המהותיות. אך אם ההתערבות שלהן לא תבוא בהקדם, ביצועי היתר של החברות הפיננסיות עוד יימשכו, למרות הפסדי האשראי המצטברים.