מה ידעו בדירקטוריון הפועלים?

‎‎בהנחה, שעדיין אין לה אישוש רשמי כלשהו, שהעסקאות שביצע בנק הפועלים, הנבדקות במסגרת החקירה המתנהלת נגד דני דנקנר, לא כללו הפרה של הנחיות או תקנות ישירות שלפיהן מתנהל הבנק - שאלת הוכחתה של עבירת הפרת האמונים בתאגיד היא שאלה משפטית סבוכה. על אחת כמה וכמה סבוכה הוכחת עבירה זו בנוגע לחברי דירקטוריון אחרים, שהיו או שלא היו מודעים לאותן עסקאות כושלות.

חקירת משטרה יכולה להתבסס, באופן טבעי, על כל אחד מהסעיפים הפליליים הרבים הפזורים בספר החוקים. אלא שיצירת קונסטרוקציה משפטית רעועה, שענפיה יושבים אך בקושי רב זה על גבו של זה, הולכת ומרחיקה את החוקרים מהליבה הטבעית של המשפט הפלילי, המושתת על "עקרון החוקיות" החותר להפרדה ברורה ומובהקת בין המותר לבין הפלילי.

במקרה של דירקטוריון הבנק, מצטרפת שורה של נסיבות ההופכת את המשימה לקשה ביותר עבור החוקרים: עליהם להוכיח הן את מודעותם בפועל לעסקאות שרקח הדירקטוריון עם בעלי העניין, והן את מחשבתם הפלילית בעניין זה - דהיינו, את ידיעתם כי מדובר בעסקאות שאינן כשרות.

חוקרי יאח"ה העוסקים בחקירה בפרשת דנקנר יוכלו למצוא עניין בפסק דין העוסק בדנקנר אחר - שמואל דנקנר, שניתן בבית המשפט המחוזי בירושלים לפני חודש וחצי. באותו פסק דין נקבע, בפרשת קרטל הגז, כי רק מנהל פעיל נושא בסמכויות פעולה אפקטיביות בתחום ניהולה של החברה, וכי דירקטור שאיננו מודע להפרת החוק על-ידי החברה איננו יכול להיחשב "מנהל פעיל".

על העובדה שבנק הפועלים ביצע שורה של עסקאות כושלות, חלקן עם בעלי עניין, אין מחלוקת של ממש. השאלה מתי עסקאות כושלות הופכות פליליות תלויה בהפרתן של הוראות חוק קונקרטיות; השאלה האם ניתן לקשור לכך את חברי הדירקטוריון האחרים - כחשודים, ולא כעדים גרידא - נראית לפי שעה מעבר להישג-ידם גם של המוכשרים שבחוקרים.