עד מתי עורך דין נחשב "צעיר"

עורך דין צעיר פנה אליי לא מזמן. "ימי חול, חגים, אני כמעט שלא רואה אור יום", סיפר. "אין סיכוי שאצא מהמשרד אם הדברים לא מושלמים, ומבחינת הבוס שלי אין 'חצי מושלם'. הוא לא צועק, אך מצהיר שאם משימות לא מתבצעות כראוי, אין לו צורך בי, שכן הוא יכול לבצען בעצמו".

למרות הקושי הכרוך בציפיות הגבוהות של הבוס, עורך הדין הצעיר ציין כי קשיחותו היא לא מה שמפריע לו. הוא יודע שלא יוכל לשנותו (במיוחד על רקע היותו יוצא צבא וכריש נדל"ן מנוסה), המוטיבציה שלו להצליח בעבודתו גבוהה, ו"על אף שאין לי חיים, אני בסך-הכול מרוצה", סיפר.

אולם עם דבר אחד הוא לא מצליח להתמודד: עם עורך הדין שחולק עמו חדר במשרד. לשניהם מספר שנות ותק כעורכי דין זהה (חמש), אך בעוד שעורך הדין שלנו מועסק במשרד מזה 3 שנים - חברו לחדר עובד בו מתחילת הקריירה שלו. ולטענתו, את השנתיים שחסרות לו הוא מרגיש היטב יום-יום.

"לא כוחות"

כשהוא התחיל לעבוד במשרד, הונחתו עליו כל המשימות השחורות שחברוֹ לחדר טיפל בהן עד לאותו יום. תחילה זה נראה לו הגיוני ומתבקש, אך הוא לא שיער שמצב זה ימשיך וישתמר.

מאחר שמדובר במשרד קטן יחסית, לא הגיע אחריו עובד חדש שיקבל במקומו את הנטל. כשלמולו ניצבות ציפיותיו הבלתי מתפשרות של הבוס הגדול, הוא חסר אונים: "יוצא שהבחור השני זוכה לעשות את כל מה שמעניין ומוערך, מסיים את יום העבודה בשעות אנושיות, ואני פשוט ממשיך לדדות אחריו כמו פועל שחור".

הטבות לוותיקים - טקס תרבותי

אין דבר כזה "ארגון שוויוני". ארגון שמצהיר על עצמו ככזה הוא ארגון שזורק סיסמאות ריקות לאוויר ומזלזל באינטליגנציה של עובדיו. בעולמנו ההיררכי, לגיטימי שעובדים ותיקים או בכירים ייהנו מהטבות שהצעירים או הזוטרים יכולים רק לחלום עליהן. לא רק בונוסים ומכוניות יוקרה, אלא יחס מיוחד כסמכויות, חופש בחירה, פטור ממשימות "שחורות" וכיו"ב.

נורמות כאלה מוטמעות בארגון, משתמרות ומהוות טקסים ארגוניים שמחזקים את ערכי התרבות הארגונית. הטקסים הללו משדרים לכלל העובדים מסר של מה מוערך ומה לא, ואמורים להניע את הזוטרים לשאוף להתקדם ולהשקיע כדי לזכות גם הם בהטבות.

זה אולי לא הוגן במאת האחוזים, אך מה שהוגן מצד אחד - בדרך-כלל לא הוגן מן הצד השני.

יחס מועדף זול מבונוס שמן

הטבות לבכירים הן גם דרך לא רעה להתמודד עם תקציב דל. במקום לתגמל בכסף, אפשר להביע הערכה ולצ'פר בסמכויות מיוחדות.

כל אחד ישמח אם ייקחו ממנו משימה שהוא מבצע מתוך הכרח. אפשרות טובה אף יותר היא לתגמל שניים במכה אחת - זוטר ובכיר: לקדם עובד טוב להיות עוזר לבכיר, בעוד שלבכיר ניתן החופש לבחור אילו משימות יעביר לו מבין שלל משימותיו.

פעולה כזאת, מלבד היותה תגמול נאה לבכיר, עושה סדר במערך הכוחות בארגון, מכבדת את שני הצדדים ומוכיחה לזוטר שהוא בדרך הנכונה - הדרך קדימה.

כל זה, לצערי, לא קיים במקרה המתואר.

גבול ההרס של חוסר השוויון

לעורך הדין שבא אליי, למרבה הצער, אין תקווה ואין אונים. אני בטוחה שהמעסיק מודע למצב אך נוהג כעיוור, או שכיוצא צבא הוא מורגל להתנהלות היררכית קיצונית וחסרת רגישות.

במקום לדאוג לכך שהעובד הצעיר יזכה לזכויותיו בהדרגה, הוא מתעלם מהשקעתו ומחוסר האיזון בין שני עובדיו, לא מתגמלו כראוי, לא מציב למולו מודל מניע לחיקוי, ולא מבקרו בצורה עניינית.

במקום ללמדו שההשקעה משתלמת - הוא משדר לו מסר שההשקעה גוררת חובות ולא זכויות, וכלל לא מקדמת אותו להגיע, בזיעת-אפיו, לעמדה שבה הוא חושק. במילים אחרות, הוא משתמש בצורה מזלזלת ופוגענית ביכולתו לווסת את הברזים, ולא מנצל בחוכמה את היתרונות הטמונים בחוסר השוויון.

יום כיפור הוא זמן מצוין בשבילו - אם הוא קורא את דבריי - לערוך חשבון-נפש אמיתי, לחשוב על הדרך שעבר עובדו הצעיר, ולהתחיל לטפחו ולתגמלו באינספור דרכים שכבר גוללתי בפניכם בעבר.

פראייר זו בחירה

למען הגילוי הנאות, לבי איתו, אך אני מתאפקת שלא להפנות כלפיו אצבע מאשימה.

אני יודעת שעורכי דין, במיוחד צעירים, סובלים מחוסר איזון משווע בין העבודה לחיים הפרטיים, אך במקרה זה מדובר באדם שזהותו מוגדרת במידה רבה מדי על-ידי העיסוק שלו ("אין לי חיים"), בעוד שלאישיות שמחוץ לעבודה כמעט שלא נותר משקל.

הקולגות והמעסיקים שלו מודעים לכך, ומנצלים זאת. האבסורד הוא שמה שהופך אותו לאסקופה נדרסת בעיניהם הוא דווקא העובדה שהמשרד הוא המקום היחידי שבו הוא מרגיש נחוץ.

אף אחד לא צריך להיות עבד של קולגה בדרג זהה לשלו. כל אחד צריך לדעת לעמוד על שלו - לא באגרסיביות אך באסרטיביות. ואם אני לא טועה, אסרטיביות צריכה להיות מנת חלקו של עורך דין, לא?

1. אילו הטבות לבכירים לגיטימיות ואילו לא?
2. מה הייתם מציעים לעורך דין הצעיר לעשות?

יעל מהודר היא יועצת ארגונית בעלת תואר ראשון בעבודה סוציאלית ותואר שני בסוציולוגיה ארגונית. לקשר עמה יש לכתוב לכתובת דוא"ל Yaelmehoudar@gmail.com.
הדברים הכתובים במאמריה מבוססים על הניסיון והידע המקצועי הרב שצברה בתהליכי ייעוץ ארגוני ופיתוח מנהלים בחברות ובארגונים שונים בתחומי ההייטק והתעשייה, ובעבור אנשים פרטיים.
הדברים מיועדים להעשרת הידע בלבד, אינם מהווים תחליף לייעוץ מקצועי אישי המתאים למידותיו של כל אדם ואדם, ואין להסתמך עליהם ככאלה.