הודעה מהשבוע: הקטר נעצר

מדינת ההיי-טק שלנו מתייבשת, הרגולטור צריך לעודד מוסדיים להשקיע במניות קטנות

כשקראתי את המחקר שפרסמה IVC-Online השבוע, בו נכתב כי בשנת 2010 קרנות ההון סיכון הישראליות לא גייסו כסף, זה עשה לי רע. אני לא חסידת ההון סיכון, ואם לדייק, איני מאמינה במודל הקרנות, שבעיני הוא אטום ועמום, מבחינת הערכות שווי לחברות שזוכות להשקעה. למרות זאת, זה עשה לי רע.

אין להטיל ספק בחשיבות קרנות ההון סיכון ב-3 העשורים האחרונים בכל הקשור ליזמות, טכנולוגיה חדשנות ויחסי ציבור גלובליים לישראל.

אין ספק שאלמלא קרנות ההון סיכון ההיי-טק הישראלי, לא היה מוכתר לקטר המשק. ואין כל שמץ של ספק כי הצמיחה שבה התברכה ישראל ב-15 השנה שעברו, לא היתה, אלמלא השיווק הגלובלי של תעשיית ההיי-טק, על-ידי הקרנות.

לא ידוע כמה חברות סטארט-אפ פרטיות יש היום בישראל. יש אומרים 4,000, יש טוענים 1,000 ויש מי שסבור כי בשוק מסתובבות 300 חברות בשלות, שלהן מוצרים ממשיים. מה שבטוח - לכולן קשה לגייס ועם הדילול בהשקעות הון סיכון, סביר להניח שהכמות תרד ותלך.

התחנה האחרונה: אחד העם

בעצם, האופציה שנותרה לחברות שמבקשות לגייס הון היא הבורסה. השוק הציבורי, הגלוי והסחיר. אלא מה, גם שוק ההון המקומי לא זוכה בתקופה הנוכחית למי-יודע-מה עדנה. בעוד ש-5 חברות פרטיות השלימו מתחילת השנה הליך גיוס הון באמצעות הנפקה ראשונה לבורסה (IPO), שלשום נודע כי שתי חברות ביומד מקומיות - גרדיה מדיקל וטריג, שהתכוונו לצאת בהנפקה ראשונית, ביטלואת ההנפקות המתוכננות עקב "מצב השוק".

האם יצליחו לשרוד בלי מזומן? סביר להניח שלא. ונשאלת השאלה מי יממן את ה"קטרים" הבאים שימשכו קדימה את המשק הישראלי. מאיזה מקור יגייסו חברות מקומיות, שנחשבות טובות ויש להן חזון צמיחה, כספים למימון פעילות.

מחסומים בדרך הציבורית

בבורסה של תל-אביב נסחרות 759 חברות ציבוריות. 56 חברות נשמטו מהמסחר בארבע השנים האחרונות. כשאפשרות ההנפקה יורדת מהפרק, מה שנותר הוא גיוס באמצעות מיזוגים לחברות ריקות מתוכן שבקופתן הון. אפשר למצוא אותן ברשימת השימור. כ-44 חברות כאלו יש והן יכולות לספק את "סחורת הגיוס". לא כולם אוהבים את האופציה הזו, אבל היא בהחלט הגיונית ומאפשרת כניסה לשוק הציבורי ובעיקר מאפשרת לגייס הון.

דבר נוסף שצריך לעשות הוא להרחיב את היקף המסחר בחברות הקטנות שבבורסה של תל-אביב. הדבר יקרה, למשל, אם הרגולטור יאפשר למוסדיים להשקיע יותר בחברות צעירות. ההסתייגות מכך נובעת מהסיכון הטמון בהן לכאורה. אני מאמינה שהזירה הציבורית היא סביבה שמאפשרת בדיקת ערך של חברה, ובחינה גלויה של איכות ושווי פעילותה, ונטילת סיכונים מבוקרת, גם כשמדובר בחברות קטנות וצעירות יחסית.

יהיו שיגידו שכוחות השוק הובילו למצב הנוכחי, ולקושי לגייס בשוק הפרטי והציבורי. גם אם זה נכון, כדאי למנוע מראש אפשרות שמדינת ישראל תפתח פער ממדינות מפותחות בעולם. ישראל זקוקה לשוק חופשי משוכלל המעודד צמיחת יזמים, במיוחד אם היא רוצה להמשיך לשמור על מעמדה הכלכלי בעולם המערבי.

  • דבי קאופמן היא מחברת הספר "חלום של שוק" שמספר את סיפור בהתנפצות בועת ההיי-טק וראה אור בשנת 2003. סוחרת עצמאית בשוק ההון ועשויה להיות בעלת עניין במניות ובנושאים המוזכרים במאמריה