הצעה מגונה

קצת יותר מעשור לפני שדון קורליאנה התחיל להציע לאנשים "הצעות שאי אפשר לסרב להן", בדרמת הפשע הסנדק, המחזאי השוויצרי פרידריך דירנמאט הגיש אחת כזו ב"ביקור הגברת הזקנה". הצעה שערורייתית, מלאה בזדון ובתאוות נקם, אבל גם בכסף. המון כסף. כל-כך הרבה כסף עד שהדעת נאטמת והמוסר עולה על רכבת אקספרס שתיקח אותו הכי רחוק שאפשר מגילן הנידחת, שבה בקושי עוצרת המאספת. עיירה סימבולית עם דמויות סימבוליות ועם דילמה שלעולם לא מתיישנת: האם כסף יכול לקנות הכול? ואם כן, האם בכולנו חבוי דון קורליאונה?

זהו סיפורה של המיליארדרית קלייר זאכאנסיאן (גילה אלמגור), שחוזרת אל העיירה בזקנתה כדי לסגור חשבון ישן עם מי שהיה אהובה בנעוריה, אלפרד איל (יהורם גאון). אותו איל התכחש בנעוריהם להריונה של קלייר, הביא עדי שקר בפני בית המשפט, הלבין את פניה ברבים וצילק את נפשה. מאז הפכה קלייר לאישה קרה ומאוד עשירה, אבל את תחושת העלבון היא לא שכחה, וגם לא את גילן. היא שבה ובפיה הצעה: מיליארד דולר לעיירה ולתושביה בתמורה למותו של איל. בתחילה מסרבים התושבים להצעה בבוז. בהמשך זהו היצר שמשתלט.

מבין שלל הזוויות לפרש באמצעותן את הקלאסיקה שלכדה את האינסוף - מביקורת על תחלואי הקפיטליזם ועד לסגידה דתית למיתוס קדוש המעונה שמת למען טובת הכלל - הזווית החביבה עליי במחזה הזה היא דווקא זו המציגה את מגבלות הכוח. אותה שנייה שבה צופה המיליארדרית באהובה לשעבר השרוי על הקרקע, ומשהו בליבה זז. שיווי המשקל שלה מתערער, היא פגיעה היום כמו שהייתה בנעוריה ודבר לא יציל אותה מגורלה - לא אחת הפרוטזות שלה, אפילו לא מיליארד דולר.

אור, צל ווידיאו-ארט

זהו גלגולו הרביעי של המחזה על במות ישראל (הראשון גם כן היה בהבימה, ב-1959) וניכר שאילן רונן ביקש לייצר גלגול מפואר במיוחד. מדובר בהפקה מרשימה מאוד ובהצצה מעוררת תיאבון לפוטנציאל הגלום באולם רובינא המחודש. כך, אף שהתפאורה הבסיסית סטנדרטית למדי, רונן מצליח לייצר חגיגה ויזואלית באמצעות עבודה יפה עם אור, צל ווידיאו-ארט, שמעניקים כולם עומק בימתי כמו אינסופי. לכך יש להוסיף את תפיסת התאורה והתלבושות, שצובעת את הבמה בזהב ככל שההצגה מתקדמת ועמה גם חמדנותם של תושבי העיירה.

ועדיין, החוויה אינה נוגעת בשלמות, וזאת משום שאיכות הביצוע אינה מרוממת לגבהים של איכות ההפקה, ורחוקה מלסחוף. גילה אלמגור אמנם עושה את המצופה ממנה ומנפקת דמות מרובדת - עוצמתית ודמונית מחד, עם יסוד נפשי פגוע מאידך - אבל גם היא לא יכולה לבד. הצלע השנייה בטנגו הזה, יהורם גאון בתפקיד איל, בינונית למדי. גאון, שבמידה רבה הביא את עצמו לבמה, על שלל המניירות המוכרות, אינו מצליח לייצר דמות אמינה. כזו שתצליח לרגש, לעורר הזדהות ואמפתיה למר גורלה. רחוק מאוד מתפקידו הנהדר בדרמת הטלוויזיה "נבלות" למשל. שאר השחקנים עושים עבודה יעילה בסך הכול, מדב רייזר כראש העיר, דרך אהרון אלמוג כמורה ועד לאלכס אנסקי כשופט העליון לשעבר שהפך למשרתה של הגברת. אבל קשה לומר שמי מהם או מהאחרים מנפקים רגעים שטומנים בחובם קסם תיאטרלי גדול.

לסיכום, המחזה קנוני, האולם נהדר, ההפקה מרשימה, הביצוע פחות.

"ביקור הגברת הזקנה" מאת פרידריך דירנמאט, בימוי: אילן רונן, הבימה