עוד שנה עברה, ופרויקט שכר מנהלים נוסף של "גלובס" יוצא לדרך, בפעם ה-18. בניגוד למגמה שאפיינה את 2010, שאותה סיכמו המנהלים בחברות הציבוריות כשנת גאות נוספת עם שדרוג ריאלי ממוצע של כ-10% בעלות שכרם, המצב הלא פשוט בשווקים אשתקד יקשה על שבירת השיא ב-2011.
את 2010 סיכמו מנהלי החברות הבורסאיות עם עלות שכר שנתית ממוצעת של 2.83 מיליון שקל, המשקפת עלות שכר חודשית של 236 אלף שקל - מספר המשקף שכר גבוה פי 27 מהשכר הממוצע במשק.
מנתוני השכר ב-2010 ניתן לראות כי הגודל בהחלט קובע: הפער בנתוני השכר בקרב מנהלי 100 החברות הגדולות בתל אביב ביחס ל-2009 גדול יותר, ועומד על קרוב ל-15%, עם עלות שכר שנתית ממוצעת של לא פחות מ-6.85 מיליון שקל (571 אלף שקל בחודש). בקרב חברות המעו"ף נתון זה רושם עליית מדרגה נוספת, ומגיע לשכר ממוצע שנתי של כ-12 מיליון שקל, כמיליון שקל לחודש - זינוק של 30% ביחס ל-2009.
כאמור, המספרים הללו לא צפויים לחזור על עצמם ב-2011. החודשים האחרונים, ששילבו אירועים דרמטיים מבחינת שוק ההון, הן ברמה הגלובלית והן ברמה המקומית, באו קרוב לוודאי לידי ביטוי בתלוש שכר הבכירים בשנה החולפת, וצפויים להתבטא ביתר שאת בשנה הנוכחית, 2012.
השנה האחרונה הייתה אחת המורכבות והמאתגרות בזירה העולמית, וגדושה בדרמות פיננסיות, שהמרכזית שבהן נוגעת למשבר החובות התופחים באירופה, שאתו מתקשים ראשי האיחוד האירופי להתמודד. בעולם הגלובלי שבו אנו חיים, מתקשות מרבית החברות להתחמק מההשלכות של התמונה הפיננסית העגומה בעולם.
השפעות הרגולציה ותיקון 16
לצד ההאטה בפעילותן העסקית, נדרשות החברות המקומיות להתמודד עם מתקפה רגולטורית בלתי פוסקת, המתרחשת בד בבד עם שינויים בהרגלי הצריכה מאז פרצה המחאה החברתית בחודשי הקיץ. כל אלה חוברים יחד לפגיעה בפעילותן השוטפת של החברות, ונפגעות בולטות הן חברות הפיננסים (בנקים, חברות ביטוח, בתי השקעות), התקשורת והקמעונות, שבלטו בשנים קודמות בתשלומי שכר ומענקים נדיבים למנהליהן.
אלמנט מהותי נוסף שצפוי לפגוע בשכר הבכירים בשנים הבאות הוא תיקון 16 לחוק החברות, שבחודשים האחרונים כבר טרפד כמה מהסכמי ההעסקה הנדיבים במשק (בחברות גזית גלוב, הכשרת הישוב, סאני ועוד). תיקון 16, שנועד להגביל את כוחם של בעלי שליטה ובעלי העניין בחברות הציבוריות, קוצב את תקופת הסכם העסקתם לשלוש שנים, ובעיקר, דורש אישור רוב מקרב בעלי מניות המיעוט לתנאי ההעסקה.
כוחם של בעלי מניות המיעוט בא לידי ביטוי במקרים לא מעטים, שבהם נדרשו לאחרונה בעלי השליטה ומקורביהם להפחית את תנאי ההעסקה שאותם ביקשו לעצמם, או לחלופין, סיימו את תפקידיהם בחברה, בעקבות כישלונם להגיע להסכמות מול דעת המיעוט.
מי שהוביל את צמרת מקבלי השכר ב-2010 היה דוד עזריאלי, בעל השליטה בקבוצת הנדל"ן הנושאת את שמו, עם שכר בעלות כוללת של כ-25 מיליון שקל (עלות שכר חודשית של כ-2.1 מיליון שקל). עוד שניים שחצו רף העלות של 20 מיליון שקל היו ניר גלעד, מנכ"ל החברה לישראל, ועקיבא מוזס, מנכ"ל החברה הבת כיל. כל זאת, כשב-2010 רף הכניסה לרשימת 20 מקבלי השכר הגבוה עמד על 10 מיליון שקל.
הדוחות הכספיים הראשונים לסיכום שנת 2011, שפרסמו חברות בורסאיות עד כה, מבליטים בצמרת מקבלי השכר בכירים במערכת הבנקאית: דב קוטלר, מנכ"ל חברת כרטיסי האשראי ישראכרט, וחיים פריילכמן, מנכ"ל בנק אגוד, עם עלות שכר שנתית של כ-5 מיליון שקל כל אחד.
נושפים בעורפם יו"ר בנק אגוד, זאב אבלס, ואירית איזקסון, יו"ר ישראכרט, עם עלות שכר שנתית של כ-4 מיליון שקל כלא אחד, כשביניהם ניצבת אילנה קאופמן, מנכ"לית חברת האופנה גולף מקבוצת כלל תעשיות, עם עלות שכר דומה.
אז כן, השכר הממוצע של מנהלי החברות הציבוריות ב-2011 אולי לא ישבור שיאים, ואולי אף נמצא במגמת ירידה, אך למרות השנה המאתגרת בשווקים בחו"ל והקשיים בשוק המקומי, לא צריך לדאוג להם. הם עדיין מרוויחים היטב.
פרשנות / שי שלו: ריח של שינוי באוויר
כבר 17 שנים עוקב "גלובס" אחר השתוללות שכר המנהלים. שנים שבהן זינקה עלות השכר השנתית הממוצעת של מנהל חברה ציבורית הנסחרת בבורסה בת"א בשיעור של 134% - מ-1.21 מיליון שקל ב-1994 ל-2.83 מיליון שקל ב-2010.
במונחי עלות שכר חודשית מדובר ב-236 אלף שקל, מכובד לכל הדעות. אם מבודדים את שכרם של מנהלי 25 החברות הגדולות בבורסה המקומית, מתקבלים כבר מספרים מדהימים באמת: בשנת 2010 עמדה עלות השכר הממוצעת של מנהל בחברה הנסחרת במדד המעו"ף על מיליון שקל. בחודש.
מבט על ציר הזמן מלמד, כי כמעט לא הייתה שנה מאז תחילת המעקב, שבה לא רשם שכרם הממוצע של המנהלים בחברות הציבוריות עלייה, ובחלק מהשנים מדובר אף בזינוק דו-ספרתי.
במצב עניינים זה נדרשנו מדי שנה, בתאריך זה פחות או יותר, להוריד מהבוידעם את שק הקלישאות החבוטות אודות "תגמול שערורייתי", "שכר ללא עונש", וכמובן "היעדר הקשר בין שכר הבכירים לתוצאות שמספקות החברות המנוהלות על-ידם".
אבל בתחילת 2012, בפעם הראשונה, יש ריח של שינוי באוויר. אנחנו לא מדברים רק על ההאטה במשק, שפוגעת בתוצאות החברות הציבוריות וצפויה להכות ברכיב הבונוסים של המנהלים הבכירים ב-2011 וכנראה שגם בשנה הנוכחית. גורמים משמעותיים בהרבה להפחתה שאנו צופים בשכר הבכירים, הם שניים: המחאה החברתית שפרצה בקיץ האחרון; ותיקון 16 לחוק החברות, שנכנס לתוקף בשלהי השנה החולפת, ומעניק בידי בעלי מניות המיעוט את הכוח לאשר או לפסול את שכרם של בעלי השליטה בחברות הציבוריות.
המחאה נגד יוקר המחייה, שהוציאה רבבות ישראלים לרחובות, סימנה כמטרה גם את הטייקונים ובכירי המגזר העסקי. היא שמה את התנהלותם של אלו במרכז הדיון הציבורי, גם בכל הקשור לסכומי העתק שמשולמים כשכר להם ולמנהלי החברות שבשליטתם.
הורדת הפרופיל התקשורתי שגזרו על עצמם בעלי ההון הגדולים מאז פרוץ המחאה, צפויה לבוא לידי ביטוי גם בהפחתה משמעותית בתנאי ההעסקה הנדיבים, שבהם נהגו לתגמל מנהלים בחברות שבשליטתם, אשר נמנו דרך קבע עם צמרת בעלי השכר הגבוה במשק.
באשר לתיקון 16 לחוק החברות - תוצאותיו כבר נראות בשטח, והן צפויות לזעזע את טבלת שכר הבכירים החל מהשנה הנוכחית. התיקון, שאותו יזמה רשות ני"ע, נועד להגביל את כוחם של בעלי השליטה בחברות הציבוריות, ובין היתר קובע כי הרוב הנדרש לאישור הסכם העסקה של מי מהם, הוא יותר מ-50% מקרב בעלי מניות המיעוט.
מהסכמי העסקה של מנהלים-בעלי שליטה, שכבר הגיעו להצבעה באסיפות הכלליות, ניתן ללמוד כי רובם הגדול של בעלי החברות הציבוריות (שהם חלק משמעותי ממקבלי השכר הגבוה) יוכלו בעתיד רק לחלום על הסכמי ההעסקה המפנקים שאליהם התרגלו.
רבים מהם כבר נדרשו להפחתה משמעותית בשכרם, ואחרים אף נאלצו להתפטר משלא קיבלו את אישור האסיפה הכללית. חלקם ממשיכים לנהל ללא תמורה. תיקון 16 מסתמן כזה שיכניס בסופו של דבר קצת היגיון בשיגעון של שכר המנהלים, שיטמיע מנגנוני תגמול הגיוניים, מבוססי הצלחה - כאלו שיהיו מקובלים גם על בעלי מניות המיעוט, קרי הציבור.