האם משה קצב יזכה לקיצור עונש המאסר שלו בשליש?

‎תפנית בעמדת שב"ס: יאפשר טיפול שיקומי גם לעבריין מין המכחיש את מעשיו ■ טיפול כזה הוא שיקול מרכזי של ועדת השחרורים בהכרעה אם לקצר שליש מהעונש

‎‎האם נשיא המדינה לשעבר, משה קצב, שהורשע בשורת עבירות מין לרבות שני מעשי אונס - יוכל לזכות בכל זאת לקיצור שליש מעונשו? אפשרות לכך מתעוררת כעת בעקבות פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בנצרת, שממנו עולה כי שירות בתי הסוהר (שב"ס) אינו מתנגד עוד לכך שעבריין מין, הממשיך להכחיש את מעשיו ולטעון לחפותו, יזכה לטיפול שיקומי בין כותלי הכלא; טיפול שכזה הוא שיקול מרכזי ששוקלת ועדת השחרורים בבואה להכריע אם עבריין יזכה לקיצור שליש מהעונש הנגזר עליו.

‏קצב החל לרצות את 7 שנות המאסר שנגזרו עליו לפני כ-3 חודשים, באגף התורני בכלא מעשיהו. הוא ממשיך לטעון לחפותו ומכחיש שבוצעו על-ידו עבירות מין כלשהן.

בשל כך שררה עד עתה הערכה כי נוכח עמדתו זו, קצב לא יוכל לקבל טיפול שיקומי במהלך ריצוי מאסרו, וכי הדבר סותם כמעט לגמרי את הגולל על האפשרות שוועדת השחרורים תחליט לשחררו בתום ריצוי שני שלישים מתקופת המאסר.

‏ואולם, אתמול (ג') פסק הרכב בית המשפט לעניינים מינהליים בנצרת, שכלל את השופטים בנימין ארבל, שאהר אטרש ואשר קולה, בעתירתו של האסיר מוחמד בדארנה, המרצה מאז שנת 2002 עונש של 14 שנות מאסר בכלא צלמון בגין הרשעתו ב-3 מעשי אונס.

בשל העובדה שבדארנה ממשיך לטעון לחפותו, הגדירו אותו גורמי הטיפול בשב"ס כ"עבריין מין מכחיש", ולפיכך הוא לא שובץ בתוכנית טיפולית. לפי החלטת הגורמים המוסמכים בשב"ס, "הכחשת ביצוע העבירות יש בה משום חוסר נטילת אחריות ואי-גילוי תובנה באשר למהות וחומרת העבירות".

‏ועדת השחרורים דחתה את בקשתו של בדארנה לקיצור שליש מעונשו, כשהנימוק העיקרי להחלטתה היה העובדה שבדארנה לא עבר כל הליך טיפולי או שיקומי בין כותלי הכלא.

גישה זו זכתה בפברואר האחרון לגיבויו של בית המשפט העליון, שפסק בעניינו של עבריין מין אחר - עאטף זאהר, שביצע עבירות מין בחיילת שהיתה כפופה לו בעת ששימש כקצין בכיר בצה"ל.

בפסק דינם קבעו שופטי העליון כי "עבריין מין סדרתי, שאיננו מפנים את פליליות מעשיו ואת חומרתם, איננו מבין את האסון שהמיט על קורבנו, איננו מביע חרטה, איננו סבור כי הוא זקוק לשינוי דרכיו - איננו מסוג האסירים שכלל יש לשחררם שחרור מוקדם, אלא אם עומדים לזכותו טעמים נוגדים כבדי-משקל".

ואולם, בית המשפט העליון המליץ לשב"ס לבחון אפשרות לפתוח מסגרת טיפולית חליפית, המיועדת לעברייני מין מכחישים.

‏‎‎שיפור עמדות

‏כנגד החלטתה של ועדת השחרורים שלא לקצר את עונשו, הגיש בדארנה עתירה מינהלית. שופטי בית המשפט המחוזי דחו אמנם את העתירה נגד החלטת ועדת השחרורים וקבעו כי היא נשענת על הדין והפרקטיקה הקיימים, ואולם הם ביקשו משב"ס לבחון בשנית אפשרות להעניק לבדארנה טיפול בין כותלי הכלא.

בימים האחרונים השיב שב"ס כי בבחינה נוספת "נבחנה התאמתו של האסיר לטיפול, והנ"ל נמצא מתאים לטיפול בקבוצה פסיכו-חינוכית, שמתקיימת בבתי הכלא 'צלמון' ו'שיטה', או ב'חרמון'. התאמה זו הינה לאחר ראיון עם האסיר ולאחר שנשמעו עמדותיו בנוגע לעבירות המין שבהן הורשע, וחרף הכחשתו. לאור האמור, ניתן לשלב את האסיר בטיפול במסגרת שב"ס".

‏השופטים הגדירו הודעה זו "תפנית של ממש בעמדתו של שב"ס". לדבריהם, "זו הפעם הראשונה שניתנת הסכמתו ונכונותו להענקת טיפול לעבריין מין מכחיש בין כותלי הכלא. בכך נפתח השער בפני בדארנה לעבור טיפול - שאם יעלה יפה, על כל שלביו, יהיה בו משום שיפור עמדות של ממש לקראת דיון שייערך בוועדת השחרורים לאחר סיומו".

בעקבות החלטה זו נפתחה אפשרות שגם עברייני מין אחרים, הממשיכים להכחיש את אשמתם, יפנו לקבלת טיפול שיקומי בעת ריצוי עונשם, והדבר יעמוד לזכותם בעת דיון בקיצור עונשם בוועדת השחרורים. ‏‎‎‏(עת"א 32395/11/11).