האחים שהתחלקו בעשרה נכסים, התביעה ותשלום ה"קנס"

ארבעה אחים, שהיו שותפים בעשרה נכסי מקרקעין ששוויים נאמד בכ־500 מיליון שקל, ביקשו לפרק את השיתוף. בית המשפט לענייני משפחה מינה כונסי נכסים, ונחתמו הסכמי מכר למכירת זכויותיה של אחת האחיות לשלושת אחיה. ואולם בדיון לאישור המכירה על־ידי בית המשפט, התנגדו האחים הרוכשים לאישור הסכמי המכר, בטענה כי יש לברר קודם מה חבות המע"מ והיטלי ההשבחה. האחות המוכרת התנגדה לדחייה.

בית המשפט קיבל את עמדת הכונסים והמוכרת ואישר את הסכמי המכר בפברואר האחרון, וערעור שהגישו האחים על החלטה זו למחוזי נדחה באפריל. ואולם ההליכים המשפטיים של הדחייה נמשכו כשנה, במהלכה עוכב ביצוע המכר.

הרוכשים והכונסים הגישו בקשה לבית המשפט לענייני משפחה לאשר את הרכישה בתמורה למחיר שסוכם שנה קודם לכן, כ־251.5 מיליון שקל, תוך שיערוך (הערכת הנכסים מחדש, כולל ריבית והצמדה) חלקי בלבד של התמורה. הכונסים חישבו תוספת הפרשי הצמדה וריבית על 10% מתמורת המכר בלבד, בטענה כי על־פי הסכמי המכר נדרשו הרוכשים לשלם רק 10% במועד החתימה, והשאר עם אישור בית המשפט (אותו ראו במועד הערעור במחוזי).

הרוכשים מצידם טענו כי אין עליהם כל חובה לשלם תוספת הפרשי הצמדה וריבית, אך הסכימו לתוספת 10% על־מנת לקדם את ביצוע המכר.

מנגד, המוכרת טענה כי על הרוכשים לשלם ריבית פיגורים על כל התמורה בשל השימוש לרעה בהליכי משפט וניצול תקופת הערעור לצורך דחיית התשלום.

השופט תומר שלם קיבל (חלקית) את עמדת המוכרת וקבע כי יש לשערך את מלוא תמורת המכר מיום אישור הסכמי המכר ועד למועד התשלום בפועל, אך לא להטיל ריבית פיגורים. נקבע כי הרוכשים עיכבו את ביצוע התשלום, ועל כן נכון לקבוע שיערוך מלא ולא חלקי. עם זאת, נקבע כי השיערוך יחולק לשתי תקופות: על 10% מתמורת המכר ישלמו הרוכשים תוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד אישור ההסכמים ועד לתשלום בפועל; ועל 90% מהתמורה ישלמו תוספת ריבית שקלית (לא צמודה) ממועד דחיית הערעור במחוזי ועד לתשלום בפועל.

משמעות הפסיקה: עיכוב ביצוע פסק דין בהליכים משפטיים אינו פוטר משיערוך לתקופת הערעור. השיערוך איננו "קנס" אלא מנגנון שנועד לשמור על ערך הכסף. 

מספר תיק: תמ"ש 68109-03-23

שני שותפים עסקיים קיבלו שירותים משפטיים מעורך דין ונוטריון מומחה לתחום המיסוי, ועם הזמן נוצרו ביניהם יחסי ידידות ואמון, מעבר ליחסי עורך דין־לקוח. ואולם היחסים הללו התערערו והגיעו אל כותלי בית המשפט בתביעה בסך 2.8 מיליון שקל שהגיש עורך הדין נגד הלקוחות, בטענה כי לא שילמו את שכר־טרחתו כפי שהתחייבו.

לטענת עורך הדין, הנתבעים פנו אליו בחודש פברואר 2016 בבקשה כי יטפל עבורם בשומות מס רכישה אשר הוטלו עליהם בקשר עם פרויקט נדל"ן במושב גני עם, שצברו קנסות והוטלו בגינם עיקולים. אז, טען, הוסכם כי שכר־טרחתו ישולם לפי שעות, בתעריף שעתי של 1,100 שקל בצירוף מע"מ, בהתאם לרישום שהוא יערוך ובתום טיפולו בכל נושא. עוד הוסכם, לטענתו, כי ישולמו לו 15% דמי הצלחה.

לטענתו, עם השנים הפך משרדו למשרד תומך לכל עסקאות הנדל"ן אותן שקלו או ביצעו הנתבעים, בהיקף של אלפי שעות עבודה. ואולם, טען, האמון שנוצר בינו לבין הלקוחות נוצל על־ידם לרעה, והם לא שילמו לו עבור 2,200 שעות עבודה, שניתנו על פני יותר מחמש שנים.

שני הנתבעים הכחישו את החבות וטענו כי מדובר בתביעת סרק מופרכת שנועדה לכסות על שורת מעשים פליליים שבוצעו על־ידי עורך הדין, ולהוות בסיס לקיזוז אל מול כתב תביעה שהוגש נגדו בגין גניבה של כספים מחשבון נאמנות, בסכום זהה של 2.8 מיליון שקל.

השניים הוסיפו כי התובע הושעה ממקצוע עריכת הדין לאחר הרשעה בפלילים, כי לא היה כל הסכם בין הצדדים ובוודאי שלא הסכם שעתי, וכי הנתבעים העסיקו את התובע בשתי עסקאות נדל"ן בלבד, ושכר־הטרחה - בסך כ־199 אלף שקל - שולם במלואו.

השופט עוז ניר נאוי דחה את תביעת שכר־הטרחה, תוך שהוא מציין כי היא העלתה "תמיהות, בלשון המעטה", בין היתר בשל פער עצום בין השעות שנתבעו בכתב התביעה (2,200) לשעות שפורטו בתצהיר שהגיש התובע (4,900); שינוי הגרסאות של התובע; היעדרו של הסכם שכר־טרחה והיעדר בסיס כלשהו להסכם הנטען. "טענות התובע בסיכומיו וההסברים שנתן הם בכל הכבוד חסרי כל בסיס ראייתי ואינם סבירים בלשון המעטה", ציין השופט.

משמעות הפסיקה: ראוי שעורך דין יערוך הסכם כתוב בעניין שכר־טרחה עם לקוחותיו, ומחדל בעניין זה עלול לפעול לחובתו. 

מספר תיק: ת"א 30050-03-23

בני זוג רצו להקים בריכת שחייה במרפסת דירת הגג שלהם. מדובר בבניין חדש ברחוב הרוגי מלכות בתל אביב, שנבנה בהתאם להיתר בנייה משנת 2019 מכוח תמ"א 38. הבניין בן ארבע קומות שמעליהן דירות גג, וכולל 21 דירות בשני אגפים.

בריכת השחייה שהתבקשה היא בריכה לא מקורה בשטח של 10.5 מ"ר בעומק 1.1 מטר, בצמוד לקיר בגובה של 2.25 מטר המפריד בין מרפסת הדירה למרפסת דירת השכנים. כן התבקשו חדר מכונות בשטח של 2 מ"ר, החלפת ריצוף מרפסת הגג בריצוף דק מונע החלקה, הוספת מעקה בטיחות מזכוכית ומדרגות גישה חיצוניות מעל חדר המכונות.

בני הזוג קיבלו את אישור הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, תוך קבלת הקלות בתוכנית הבנייה המקורית ותוך דחיית התנגדות השכנים המתגוררים בדירה שמתחת לדירתם ובדירת הגג הסמוכה. כך הגיע הסכסוך לפתחה של ועדת הערר לתכנון ובנייה בתל אביב, והפעם השכנים דווקא הצליחו להדוף את רעיון הבריכה.

חברי הוועדה, היו"ר עו"ד שרון טל, האדריכלית ומתכננת הערים מרים ארז ונציג הציבור טל רשף, קיבלו את הערר וקבעו כי אין הצדקה תכנונית לאשר הקלה להקמת הבריכה המבוקשת. חברי הוועדה קיבלו בין היתר את טענות השכנים כי הבריכה תגרום להם מטרד משמעותי. בין היתר צוין כי כל מי שצפוי היה לעלות במדרגות לבריכה היה יכול להביט ישירות למרפסת השכנה, וכן כי חדר המכונות היה צפוי ליצור מטרד נוסף.

"שיקול מהותי נגד אישור הקלות מסוג זה נעוץ בהגשת בקשה להיתר לבריכה פרטית בבניין משותף, בנפרד מההיתר הכולל שניתן. זאת, במיוחד שעה שחלון ההזדמנויות לאישור הקלות הולך ונסגר, במיוחד בהתייחס לבניינים חדשים", קבעו חברי הוועדה, והוסיפו כי נדרשת תוכנית מפורשת לשם התרת ההקלות המיוחדות בבניינים החדשים.

משמעות הפסיקה: כדי להתיר הקמת בריכות בבניינים בדרך של הקלות בתוכנית בנייה, יש לקבוע מדיניות כוללת בנושא, תוך בחינת המטרדים הצפויים לשכנים. 

מספר תיק: תא/1149/1024, תא/1150/1024