גם יפה, גם חכמה: זו העונה של הנסיכה הסקנדינבית - סטוקהולם

זו העונה לבקר בסטוקהולם, עיר מיוחדת במינה, הבנויה על 14 איים שהתחבורה ביניהם מתנהלת בגשרים, בסירות ובמעבורות. על אף השינויים המואצים שהעיר עוברת בשניים האחרונות, היא עדיין נסיכה סקנדינבית מצודדת

סטוקהולם, תחילת הקיץ, השמש זורחת, ואני יושבת ליד החלון של ספינת הסיורים המודרכים, מהופנטת ממראה המים הנוצצים, המחזירים את קרני השמש כאילו פיזרו עליהם אלפי מראות זעירות, על רקע הצריחים והבניינים העתיקים. סביבי המולת התיירים העולים על הספינה ומחפשים מקום ישיבה בין שורות המושבים שניצבים זה מול זה כשביניהם חוצצים שולחנות צרים.

"היי, אפשר לשבת לידך?", התיירת החייכנית שעומדת לידי מצביעה על המושב הריק שמולי. "כן, בטח", אני מסמנת לה לשבת. "אני קייט", היא מציגה את עצמה. "מאוסטרליה. יש לנו מזל עם השמש הזאת. זה לא קורה תמיד בסטוקהולם, אפילו בקיץ". בתוך שניות אנחנו הופכות לחברות טובות, כאילו הכרנו כל חיינו. קולו של מדריך הספינה ברמקול קוטע את שטף השיחה כשהוא מודיע על תחילת ההפלגה, והספינה יוצאת לדרך בין 14 האיים שעליהם בנויה סטוקהולם.

בזמן שהספינה חולפת ליד הפארק המלכותי, מנופפים אלינו תושבי העיר שמנצלים את השמש לפיקניקים, חלקם בבגדי ים, משתכשכים במפרצונים הקטנים שלחופי הפארק. המדריך מסביר שהמים מאוד נקיים ומצוינים לשחייה, אבל אנחנו מסתכלות זו בזו בתימהון מוחלט. השמש אמנם זורחת, אבל עדיין קריר וטמפרטורת המים כ-15 מעלות. השבדים כנראה חושבים אחרת, משום שהם ממשיכים לנהוג כאילו הם בעיצומו של שרב כבד.

כבר לא עיר הומוגנית

זהו ביקורי השלישי בסטוקהולם. בשנים הקודמות לא הפסקתי להתפעל מהניקיון הסטרילי ששרר בכל מקום. המדרכות הבהיקו, וחדרי השירותים הציבוריים נראו כמו מקלחות מצוחצחות במלונות חמישה כוכבים. המקום שייצג בעיניי יותר מכול את האהבה השבדית לניקיון היו חדרי השירותים בתחנת הרכבת המרכזית שבבירה. אפילו כאן, במקום שבו עוברים המוני בני אדם, לא שרדה אף טיפת לכלוך. עובדת הניקיון קרצפה במרץ כל אסלה וכל תא, ולאחר שסיימה סבב אחד, החלה מיד סבב נוסף.

בביקור האחרון העיר הייתה כבר פחות נקייה. אולי צמצמו את מספרם של עובדי הניקיון, אולי יש סיבות אחרות. כמה שבדים שדיברתי איתם טענו שזה בגלל ריבוי המהגרים, שמביאים איתם מנהגים, תרבויות וסגנונות חיים אחרים.

שבדיה היא אחת המדינות בעלות מדיניות ההגירה היותר ליברליות בסקנדינביה. בעקבות גלי ההגירה והמדיניות קולטת הפליטים חל שינוי דמוגרפי, האוכלוסייה ההומוגנית שאפיינה את שבדיה בעבר התחלפה במגוון רחב של תרבויות. במרשם התושבים של 2010 נספרו 1.33 מיליון תושבים שאינם ילידי שבדיה, שהם יותר מ-14% מכלל התושבים. יותר מ-9% מהם נולדו בארצות שאינן שייכות לאיחוד האירופי, בעיקר עיראק, איראן, טורקיה וסומליה. יש גם לא מעט מהגרים ממדינות יוגוסלביה לשעבר, מגרמניה, מפולין ומארצות סקנדינביות שכנות.

עכשיו שומעים בליל שפות בכל פינה, ורבים מהשבדים מתחילים להיבהל. פה ושם נשמעים קולות המאשימים את הזרים בכל השינויים לרעה. זוהי עדיין אחת הערים היותר בטוחות בעולם, אבל לעומת המצב ששרר לפני כמה שנים נוכחותם של מטרידנים, כייסים ושאר גורמים לא רצויים ניכרת הרבה יותר. גם פקיד הקבלה במלון שבו התאכסנתי צייד אותי באזהרות ובהנחיות מפורשות בנוגע להתנהגות הרצויה לאחר שעות החשיכה - דבר שלא נתקלתי בו בעבר.

עיר על ארבעה איים

אחרי כשעתיים של שיטוטים אנחנו מתיישבות בבית קפה בכיכר Stortorget, הכיכר העתיקה ביותר בסטוקהולם. המקום מוקף בניינים צבעוניים מהמאה ה-18, ומלא מפה לפה בתיירים. אין כל זכר למרחץ הדמים שהתרחש בו לפני כ-490 שנה, בדיוק במקום שבו אנחנו יושבות. בנובמבר 1520 הוצאו כאן להורג תשעים איש מבני האצולה ומאנשי הכמורה של שבדיה, בפקודתו של מלך דנמרק, כריסטיאן השני, בגלל התנגדותם לאיחוד מדינות סקנדינביה. עד היום נוטרים השבדים טינה לדנים בגין אירועים אלה, על אף הזמן הרב שחלף, ולמרות יחסי השכנות הטובים בין מדינות סקנדינביה.

אחרי השיט אנחנו ממשיכות אל העיר העתיקה, המכונה גמלא סטן (Gamla Stan), שעל-פי עלוני ההדרכה שקיבלנו בלשכת התיירות המקומית השתמרה בדיוק כפי שהייתה בימי הביניים והרנסנס. הסמטאות הצרות מרוצפות האבן מתפתלות בין בניינים עתיקים בסגנונות הבארוק והרנסנס, שמורים להפליא. הסמטה הראשית רצופה חנויות קטנות המציעות עבודות יד, מגנטים מיוחדים, עתיקות, מזכרות "ויקינגיות", בובות שבדיות, מיניאטורות מכל הסוגים, קוסמטיקה, סבונים מיוחדים, חנות שמתמחה בטרולים ועוד.

גמלא סטן מתפרסת על-פני ארבעה איים: סטדסהולמן (Stadsholmen), רידרהולמן (Riddarholmen), הלגינדסהולמן (Helgeandsholmen) וסטרמסבורג (Stromsborg). האי סטדסהולמן הוא היחיד שמוכר לתיירים כעיר העתיקה, אבל בכל ארבעת האיים יש אתרים היסטוריים. העיר העתיקה היא מקום מושבם של הפרלמנט השבדי ושל ארמון המלוכה הרשמי, שבו נמצאות לשכותיהם של המלך ושל בני משפחת המלוכה. עם זאת, מקום המגורים הפרטי של משפחת המלוכה הנו ארמון דרוטנינגהולם שעל האי Lovon, מערבית לסטוקהולם.

במתחם ארמון המלוכה שבעיר העתיקה יש כמה מוזיאונים ואגפים הפתוחים לתיירים: הדירות המלכותיות, מוזיאון גוסטב השלישי לעתיקות, חדר האוצר המציג את כתרי משפחת המלוכה, הנשקייה ומוזיאון טרה קרונור המציג את תולדות הארמון.

בעיר העתיקה ממוקמות גם שלוש כנסיות חשובות, המספרות את ההיסטוריה הדתית של העיר. אחת מהן היא כנסיית Storkyrkan (מילולית: הכנסייה הגדולה). האטרקציות המרכזיות בה הן פסל סנט ג'ורג' והדרקון, וציור עתיק שבו*מתוארת סטוקהולם במאה ה-16. הכנסייה השנייה היא כנסיית Tyska Kyrkan (מילולית: הכנסייה הגרמנית) מהמאה ה-14, המעוצבת בסגנון הבארוק. היא נקראת כך משום שבעבר שימשה את הקהילה הגרמנית של סטוקהולם.

הכנסייה השלישית היא כנסיית רידרהולמנס הממוקמת על האי רידרהולמן (מילולית: אי האבירים). הכניסה לכנסייה זו בתשלום, משום שמ-1807 היא אינה מתפקדת עוד ככנסייה אלא כמעין מוזיאון. המבנה החרוטי השחור שלה והיותה אתר קבורה לבני האצולה השבדים הם מוקדי המשיכה העיקריים לתיירים. בכנסייה זו נקברו כל בני האצולה השבדים למעט המלכה כריסטינה, שגם בנושא זה בחרה להיות שונה מהמקובל.

כריסטינה זו בת המאה ה-17 הייתה מודל מוקדם לפמיניסטיות בנות זמננו: היא הייתה חזקה ומשכילה, סירבה להינשא וניהלה בעצמה את ענייני המדינה, ואף קיבלה החלטות נועזות בניגוד לדעת יועציה. היא ידעה לרכוב, להילחם, לקלל ולספר בדיחות גסות, והעדיפה שמלות קצרות ומכנסי גברים על-פני השמלות הארוכות של תקופתה.

היו לה מאהבים לא מעטים (יש הטוענים שגם מאהבות), והיא הבינה בפילוסופיה ובמדעים, ידעה שמונה שפות (בהן גם לטינית, יוונית, עברית וערבית), התכתבה עם מלומדים ועם פילוסופים ברחבי אירופה, ורנה דקארט, אחד הפילוסופים הידועים של התקופה, שימש לה מורה פרטי. לרוע מזלה של שבדיה ויתרה כריסטינה על כס המלכות ויצאה למסע ארוך באירופה, שבמסגרתו גם המירה את דתה מפרוטסטנטיות לקתוליות ונקברה בוותיקן - מה שנחשב לשערורייה לא קטנה באותם ימים. בשבדיה של היום כריסטינה הייתה חשה מן הסתם יותר בנוח - במדינה שבה 75% מחברי הממשלה הם נשים, שחופשת הלידה בה מהארוכות בעולם (ומיועדת לשני ההורים) ושפערי השכר בין גברים לנשים הם מהקטנים בעולם.

הטיטניק של המאה ה-17

מהעיר העתיקה אנחנו פונות אל האי דיורגארדן, שבעבר שימש כשטח הציד של בית המלוכה וכיום מציע שני אתרי חובה: מוזיאון Vasa ופארק סקאנסן. מוזיאון ואזה בנוי סביב אוניית המלחמה ואזה, שכמו הטיטניק בשעתה הייתה שיא הטכנולוגיה של זמנה, אך טבעה בהפלגת הבכורה שלה ב-10 באוגוסט 1628. מעריכים שכשלושים איש מבין 150 האנשים שהיו עליה טבעו, בהם חיילים, ספנים ובני משפחותיהם. האונייה נמשתה ב-1961, וכיום היא מוצגת בשלמותה במוזיאון המוקדש לה. לצדה מוצגים כלי נשק שהיו עליה, חפצים אישיים של האנשים שטבעו ועוד.

משם אנחנו ממשיכות לפארק סקאנסן - מוזיאון פתוח שבו מוצגים יותר מ-150 מבנים עתיקים (בתי חווה, מגורים ועוד), וביניהם מסתובבים שחקנים במלבושי התקופה העתיקה. במקום גם גן חיות פתוח, המאכלס בעלי חיים האופייניים לאזור. בנוסף מציע הפארק בתי מלאכה וסדנאות, ובקיץ נערכות הופעות. יש כאן גם אקווריום, שהכניסה אליו בתשלום נפרד.

ב-21:00 השמש מתחילה לשקוע ואנחנו חוזרות לכיוון העיר העתיקה, אל אכסניית Af Chapman, שהנה אחד האתרים המפורסמים בעיר. זוהי ספינה שהוסבה לאכסניה משום שאינה כשירה עוד להפלגות. קייט, שתלון כאן הלילה, מזמינה אותי לראות את האונייה מבפנים. בכל חדר ארבע עד שש מיטות קומתיים, והכול מבהיק מניקיון.

לפני שאני חוזרת למלון שלי, אנחנו עולות לסיפון העליון ומצלמות תמונות אחרונות בשקיעה. מולנו משתרעת העיר העתיקה, ומימין לסיפון, על רקע השמיים הצבועים בצבעי השקיעה, ניצב הארמון שכעת מואר באלפי מנורות קטנות. סביבנו עוגנות סירות וספינות, בתוך שלל הצבעים שיוצרות השתקפויות אורות העיר במים.