השוכר אומלל והמשכיר מאושר

היום (ד'), אחרי שיתפרסם דוח ההכנסות של משקי הבית בישראל וישלים את דוח ההוצאות שפרסמה אתמול (ג') הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שוב נופתע מהנתונים המצביעים על כך שכ-80% מהישראלים (ארבעת החמישונים התחתונים) חיים פה לכאורה במינוס, עם סל הוצאות חודשיות שעולה בהרבה על סך ההכנסות שהם מקבלים מדי חודש.

למה לכאורה? בעיקר בגלל מה שמכונה בלמ"ס "הוצאות הדיור", סעיף המנפח בלי שום פרופורציות את ההוצאה החודשית הממוצעת. על-פי הדוח שפורסם אתמול, כ-35% מסל ההוצאה החודשי של הישראלים - כמעט בכל עשירון שאותו נבחר - מופנה לדיור, עבור הוצאות כמו דמי שכירות והחזקת דירה (ארנונה, חשמל וכיוצ"ב).

הנתון המפחיד ביותר נמצא בעשירונים התחתונים, שם מתברר כי ההוצאה על דיור (2,962 שקל בחמישון התחתון ו-3,931 שקל בחמישון השני) עולה דה-פקטו על 100% מההכנסה של אותם ישראלים, הן ממשכורת והן מקצבאות שהם מקבלים מהמדינה.

אלא שלמרבה המזל - מה שמסביר איך אנחנו בכל זאת עדיין רואים מדי יום אנשים מושכים כסף מהכספומטים - האומללות כאן הרבה יותר נמוכה. "הוצאות דיור", במבחן הלמ"ס, נקבעות לפי שכר הדירה המוערך בדירה שבה גר אותו נסקר ("לו גר בשכירות בדירה דומה"). כלומר, מכיוון שכ-70% מהישראלים חיים בדירה משלהם (ועוד כ-5% גרים בדיירות-מוגנת, דמי-מפתח, או בדירה שסיפקה להם המדינה במחיר מסובסד), הם יכולים להחזיק את הראש מעל המים. מחיר השכירות התיאורטי של הלמ"ס לא באמת מעניין אותם. התמזל מזלם לקנות או לקבל דירה בימים שפויים יותר, גם אם חלקם נאלצים עדיין להתמודד עם אי-אלה ספיחי משכנתא.

זו הסיבה שמצוקת הדיור בישראל עדיין שקופה למדי. כולם מבינים שהוצאות הדיור גבוהות הרבה יותר מדי, ומודעים לכך שמחירי השכירות לא משאירים עודף להוצאות חיוניות אחרות כמו חינוך ותרבות. אבל האמת היא, שזו עדיין צרתם של מתי מעט (באופן יחסי).

לא צרתם של כל ה"דפוקים", שהכנסתם החודשית היא כמה אלפי שקלים למשק בית (יותר ממיליון משפחות בישראל מרוויחות פחות מ-10,000 שקל נטו לחודש), אלא צרתם של האומללים באמת, משהו כמו 200 אלף ישראלים. כלומר, פחות מ-10% ממשקי-הבית, שנאלצים לחיות בלי דירה בבעלותם ובלי שכר ראוי שישלם לפחות את עלות החזקת הדירה.

בעיית האוברדראפט התופח

בישראל חיים היום 2.2 מיליון משקי-בית, וליותר מ-1.5 מיליון מהם ישנה דירה בבעלותם. רבים מאותם בעלי דירות מתמודדים מדי חודש עם עלויות של 300-400 שקל, תשלומים עבור ארנונה וועד בית. אמנם לא פשוט, אבל עדיין נסבל גם אם המשכורת היא פחות מ-6,000 שקל למשק-בית (ממוצע השכר בארבעת העשירונים התחתונים).

הרחק בשוליים, הרבה מתחת לרדאר, נמצאים אלה שאין להם דירה. אלה שצריכים להעביר באמת מדי חודש לשורת ההכנסות של ישראלים אחרים תשלום של כ-3,000 שקל עבור שכר דירה, מה שזורק אותם מיד - עוד לפני שהם חשבו ללכת לסרט או להתפרע בסופר - לבעיית האוברדראפט התופח מול הבנק.

כרגע הם שקופים. כי הם מעטים מדי, כי הם עניים מדי, כי הם צעירים מדי, כי מול כל שוכר אומלל יש משכיר מאושר, וכי כשהלמ"ס מדברת על 80% מהישראלים החיים במינוס - כאילו כולנו מתמודדים פה עם שכר-דירה בסעיף ההוצאות - היא הופכת את האוברדראפט לבעיה המונית ולא ממש רצינית, שאפשר כנראה לדחות ולגלגל עד הפעם הבאה.

ואם זה מנחם מישהו: מאחר שבכל ערב נכנסים זוגות ישראלים חדשים לאותה קטגוריה אומללה (ללא דירה בבעלות, ועם שכר נמוך מדי שלא מספיק אפילו לשכירות ולהחזקת דירה), קרוב לוודאי שלא נוכל להמשיך לגלגל את הבעיה הזו עוד תקופה ארוכה.