סערה בכוס מים

"ואז קרה דבר מוזר.

 סערה

הבית הסתחרר פעמיים-שלוש והתרומם באטיות באוויר. דורותי חשה כאילו היא עולה בכדור פורח. רוחות הצפון והדרום נפגשו במקום שבו עמד הבית, וזה הפך למרכזו המדויק של הציקלון. האוויר בלב הציקלון אינו נע בדרך כלל, אך הלחץ האדיר שהפעילה רוח הסערה על דופנות הבית גרם לכך שיתרומם גבוה יותר ויותר, עד שהגיע ממש לפסגת הציקלון, ושם נשאר, ונישא למרחק קילומטרים רבים באותה קלות שבה תישאו נוצה. חושך כבד שרר, והרוח ייללה אימים...".

זה לא קרה פה, למרבית הפלא. לא השבוע. הציקלון ההוא בקנזס ארה"ב, ותואר בספר "הקוסם מארץ עוץ" של פרנק באום, שיצא לראשונה ב-1900.

יותר ממאה שנים אחרי ועשרות סופות אמריקאיות שמגיעות בכל שנה בין יוני לנובמבר, ביניהן האחת, "קתרינה", שהחריבה עיר היסטורית, ניו אורלינס, פרצה באוקטובר 2012, "אם כל הסופות", היא "סנדי", הוריקן ששטף והרס את החוף המזרחי של יבשת אמריקה.

14,000 טיסות בוטלו, מנהרות הרכבת התחתית של ניו יורק הוצפו, הבורסה נסגרה, מיליונים נותקו מחשמל, חלקם, דווקא התושבים האמידים של לונג איילנד וניו ג'רזי, נותרו יותר משבועיים ללא חום ומאור.

ואז, פחות משלושה חודשים אחרי, נשטפנו עם ההגזמות שלנו: "ישראל מוצפת", "מדינה במים", "מגה חורף", "עיר במצור", "פגעי מזג האוויר החמורים ביותר זה 20 שנה", "מאות אלפים נתקעו בפקקים", "מבול של נזקים"...

"העין השביעית", כלי תקשורת אינטרנטי, מבית המכון לדמוקרטיה, העוסק בביקורת תקשורת ההמונים, מתאר זאת כך: "העיתונים עושים ככל יכולתם לדווח על פגעי מזג האוויר, אולם מגיבים להם כמו כבישי ישראל: התגובה הרגשית העולה על גדותיה מייצרת הגזמות ומציגה את העיתונאים כעדה היסטרית למדי" (יום רביעי השבוע).

פרצה גם תנועה מקבילה: יש המוןןןן מים - חייבים לעצור את התפלת המים, לפרק את המתקנים. וברוח הבחירות: לא נמשיך לממן את טייקוני ההתפלה. פחות משלוש שנים קודם, מארס 2010, הוגשו המלצות ועדת החקירה הממלכתית למשבר המים, שקמה אחרי 7 שנים רצופות של בצורת. התריעו ש"ישראל מתייבשת", הורו על ייבוש גינות והכינו לקראת זינוק במחירים.

הנה מה שכתב יו"ר הוועדה, השופט פרופ' דן ביין: "משק המים הישראלי נתון במשבר עמוק מתמשך, אשר אינו גזרה משמים ולא מכת טבע, אלא רובו ככולו מעשי ידי אדם... יש לפעול לייעול ואימוץ של מדיניות קבע של חיסכון במים כנושא בעל חשיבות לאומית והטמעתו בציבור, שלא בשנת בצורת... לזרז השלמת מפעלי ההתפלה שנמצאים בתהליכי מכרז והקמה ולהבטיח השגת יעד הפקת המים... לפעול לקידום נושא ייבוא המים כחלק ממדיניות כוללת שמגמתה גיוון מקורות המים ככל האפשר".

מומחים למיניהם שהציפו את התקשורת ניסו, בדרך כלל לשווא, להסביר: חברים, מתקני התפלה זה לא "היום צריך מחר לא". אם לא תספק ודאות למפעילים - המחיר יהיה הרבה הרבה יותר גבוה. הם יקרעו במחיר דווקא בשנות הבצורת שעוד יבואו.

הכנרת? "אוי כנרת שלי.." העובדה שהאגם/אגמון פתח את החורף עם מטר ורבע יותר מים מהשנה הקודמת - זה בגלל ההתפלה. אם שואבים פחות מים למוביל הארצי, נשארים יותר מים למפלס הכנרת המיתולוגי. והאקוויפרים? הם רחוקים מאוד מאוד ממילוי או ממהילת הזיהום. מי הגשמים ששטפו את המרכז, לא חלחלו, לא הרוו את האדמה, הם רק הצטרפו למי הביוב ונשטפו לים. שכן רצינו, ואנחנו עדיין רוצים, לשיר "נלבישך בשלמת בטון ומלט" (נתן אלתרמן). אז מים לא עוברים כביש, מדרכה ובית, הם פשוט הולכים לים.

עכשיו ומיד חייבים להשקיע מיליארדים באיילון. זה קרה אחרי שהנתיב המרכזי הזה הוצף ונסגר לכמה שעות.

מי שעומד על דעתו ומניע דעת קהל שקוראת: חייבים להשקיע באיילון - כי סערה כזו הרי באה פעם ב-20 שנה, ואולי בעתיד תבוא פעם בעשר שנים - שרק יגיד על חשבון מה? רכבת ת"א ירושלים - עם 7 מיליארד שקל? הרכבת הקלה בתל-אביב עם 10 מיליארד שקל לקו אחד ועוד 10 מיליארד שקל לשני? אולי לקחת את המיליארד שקל מ"כביש הדמים" לערד? או את ה-2.5 מיליארד מכביש כרמיאל עכו?

stella-k@globes.co.il