חוקי ג'ונגל ברשויות המקומיות

זו המסקנה מהתיקים נגד שלומי לחיאני, צבי בר, שמעון גפסו ועוד

אין ליקוי, כשל או בור שתיק החקירה בעניינו של ראש עיריית בת-ים, שלומי לחיאני, אינו נגוע בו. החל ממעצרו של לחיאני בדלת ביתו, אל מול מארב מתוכנן של מצלמות הטלוויזיה, בשעה שחקירת המשטרה הפכה לגלויה בדצמבר 2009; עבור בזמן הארוך שחלף מאז סיימה המשטרה את חקירתה ועד שהפרקליטות טרחה להגיע למסקנות, שגם כעת אינן סופיות, ושהתעכבו עוד ועוד נוכח חילוקי דעות פנימיים בפרקליטות, שהובילו גם להחלפת צוות התביעה המטפל בפרשה; וכלה בהסתעפות תיק לחיאני, שכמעט וגדעה את הקריירה השיפוטית של חברו הטוב, שופט העליון יורם דנציגר, ושהסתיימה בהחלטה רחומה במיוחד, ותמוהה במיוחד, לסגור את התיק נגדו מחוסר אשמה.

על כל אלה רשאי לחיאני לחוש ממורמר. כמו נבחרי ציבור אחרים, גם הוא התרגל להמשיך בתפקידו במשך שנים כשעננת חשדות תלויה מעל ראשו. החשדות הללו יהפכו אולי בהמשך לאישומים, ולחיאני ימשיך להתמודד איתם.

התמשכות הטיפול בתיקי חקירה כאלה גורע ממשקלם הציבורי, נוכח העובדה שנבחרי ציבור ממשיכים לבקש, ולקבל, את אמון הציבורי על אף החשדות הפליליים. לשם כך הם נוקטים מגוון רחב של מהלכים, כולל הפיכתם לסלבריטאים הרוקדים על כל החתונות - בזירות הבידור, הפוליטיקה והמשפט גם יחד.

כל זה אינו מבטל כמובן את האפשרות שלחיאני ימצא עצמו רוקד לעבר ספסל הנאשמים בסופו של דבר, אלא רק משליך על האמון הציבורי במהלכי מערכת האכיפה.

דווקא בימים האחרונים נרשמה בהילות מסוימת בחוגי התביעה, נוכח כוונתו של לחיאני לעתור שוב לבג"ץ - העתירה הראשונה הייתה בתקופת חקירת המשטרה, שגם היא נמשכה שנים ארוכות - כדי לחייב את הפרקליטות להגיע להחלטות בעניינו.

העתירה הייתה אמורה להיות מוגשת הבוקר (ב'), אך פרקליטת מחוז מיסוי וכלכלה, ליאת בן ארי-שווקי, הקדימה את לחיאני ושיגרה את מכתבי השימוע כבר היום.

כישלון שומרי הסף

אשר לעצם החשדות נגד לחיאני - מוקדם לדעת כיצד העניין יתגלגל בבית המשפט. השופטים שוב אינם נוהים בהתלהבות אחר מהלכי הפרקליטות, ואינם להוטים להרשיע בכל מחיר. שאלות ראייתיות סבוכות, המביאות להתמשכות ההחלטות בפרקליטות, עשויות להתגלות כבעייתיות גם בשלב ההוכחות בבית המשפט.

תיק לחיאני, כמו תיקים אחרים העוסקים בשחיתות (לכאורה) של אנשי ציבור, עשוי להיחתך משפטית על שאלות טכניות של ראיות והתיישנות, בלא אמירה ערכית ממשית בשאלת ניקיון-כפיו של ראש העיר.

תיק לחיאני, כמו תיק צבי בר, שמעון גפסו ועוד שורה ארוכה של ראשי ערים, שעניינם הפלילי עודנו תלוי ועומד, מוליך פעם נוספת למסקנה - שבזירה המוניציפלית שוררים במידה רבה חוקי הג'ונגל.

שומרי הסף המסורתיים - יועצים משפטיים, חשבים, מבקרי פנים והתקשורת - אינם מצליחים למנוע באופן אפקטיבי תופעות של העדפת מקורבים, ניגודי עניינים, אישור תוכניות בנייה ומתן רישיונות ללא פיקוח או בקרה, בחלק מהמקרים תוך התפחת כיסיהם של המעורבים.

ראש עיר נוסף אחד לשעבר, אהוד אולמרט שמו, אמור לקבל בשבועות הקרובים מהפרקליטות מענה לבקשתו למחוק את כתב האישום נגדו בפרשת הולילנד, נוכח מותו של עד המדינה שמואל דכנר. ומהי פרשת הולילנד אם לא פרשת השחיתות המוניציפלית הגדול מכולן?