מתפוצצים, בצדק

לפני למעלה מעשר שנים צלצלה אלינו חמותי ז"ל. היא נשמעה מבולבלת, דיבורה היה איטי וקטוע, ומייד נזעקנו והבהלנו אותה לחדר המיון באחד מבתי החולים במרכז הארץ עם חשש לשבץ מוחי.

זו היתה הפעם הראשונה מזה שנים רבות שהגענו לחדר מיון והיינו בהלם מהצפיפות, האנשים שהתרוצצו, מהצעקות, מהאלונקות שנכנסו ויוצא ומהצוות הרפואי קצר הרוח. ניגשנו לדלפק ושאלנו לאן צריך ללכת. האחות אמרה לנו שבו, נקרא לכם, ואנחנו, בתמימותנו, מצאנו ספסל מרוחק להתיישב בו, וחיכינו.

חיכינו שעה, שעה וחצי, כשלצדנו האישה הקשישה שבקושי מתפקדת ואין לנו את היכולת לעזור לה. שוב פנינו לדלפק. עוד מעט, סבלנות, תחכו, מה, אנחנו משחקים פה? האמת שסבלנות כבר לא היתה לנו, אלא רק דאגה עמוקה וכעס שהתחיל לתפוס את מקומה.

אחרי שעתיים וחצי, אחד מבני המשפחה, אדם נורמטיבי ורגוע בדרך כלל, כבר לא יכול היה לשלוט בעצמו, ניגש לדלפק והתחיל לצעוק, שמישהו יבדוק את האישה הזאת ויגיד לנו מה לעשות. עברה עוד שעה עד שבאו לקחת אותה לסי.טי. כולנו היינו על סף התמוטטות עצבים.

גם המקרה שלנו יכול היה להיכלל בסטטיסטיקה הבעייתית של אלימות נגד רופאים, שבעטיה הושבתו בתי החולים לשעתיים בתחילת השבוע. וככל שאני מתנגדת לאלימות, יש מקרים שבהם אני יכולה להבין למה מטופלים מאבדים את העשתונות מול מערכת הרפואה הכושלת של מדינת ישראל.

אבל לפני הכל צריך לעשות הבחנה בין מטופלים בעלי רקע אלים, שבהם צריכה לטפל המשטרה, לבין כאלה שנקלעו לאירוע אלים בגלל הסיטואציה הבוערת בבית החולים. יש גם מקרים שאותם מעודד הצוות הרפואי ביחס מתנשא, או לא רגיש מספיק למטופלים ובני משפחתם שנמצאים בסיטואציה מתוחה כל כך. כמו, למשל, רופא שמדבר עם קולגה מעל ראשו של זה ששוכב על המיטה מתחתיו כאילו מדובר בחפץ דומם, או מבקר שיושב על מיטה נקייה ליד מיטתו של בן משפחתו המאושפז וחוטף על הראש מאחות שרק כרגע החליפה את המצעים.

אבל סיר הלחץ הגדול הוא בחדר המיון, לשם מתנקזים הרגשות החשופים והנפיצים כל כך. כשהמיון מלא באנשים, חולים שוכבים חצי ערומים במרחב הפתוח ובמסדרונות, והצוות הרפואי לא מסוגל לתת להם מענה, צריך להיות מלאך כדי לא להתפרץ. וכשאיזה מתמחה סוף סוף לבדוק את הפציינט הממתין שעות, ועושה החלטות בעייתית מפאת חוסר נסיון, הפיצוץ הוא רק עניין של זמן.

הדרישה של הסתדרות הרופאים ממשרד הבריאות, ליישם את התכנית למניעת אלימות נגד רופאים, מתבקשת, אבל היא לא זו שתפתור את הבעיה.

רק רפורמה במערכת הבריאות, שתכלול תוספת כוח אדם, מיטות, תגבור צוותי מומחים בחדרי המיון ולא הסתפקות במתמחים שיסתמו את המשמרות, רק הם יצליחו לשכך את גל האלימות. המצב הנוכחי לא עושה חסד עם הרופאים, שגם הם יכולים ללמוד דבר או שניים על שירות, ולא עם המטופלים שיוצאים נפגעים מהאווירה המתוחה שמשפיעה על הטיפול הרפואי שהם מקבלים.