גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

שיר הסלפי

זאת מחאה? מתי הפסקתם להבין בדיחה - כשהיא הפכה להיות עליכם?

א.

לו אני ילד, אני בטוח מסתכל על מהומת הפסטיגל שעוררו המבוגרים לאחרונה וחושב לעצמי: וואו, איזו חבורה צבועה, עלובה ונלעגת של שקרנים חסרי מודעות עצמית אתם - הוריי, מוריי, עיתונאים, פוליטיקאים נכבדים ואנשים שאני בכלל לא מכיר.

אתם מטיפים לי על תרבות ועל ערכים? אתם? אתם מדברים איתי על רדידות? על סקסיזם? על וולגריות? על חברה שאיבדה את הבלה-בלה-בלה שלה? אתם? הסתכלתם במראה לאחרונה? שמעתם את עצמכם מדברים? שמתם לב איך אתם נוהגים? ראיתם איך אתם מתבזים בתוכניות ריאליטי?

אתם מוטרדים מ"תופעת הסלפי" ומדברים איתי על התמכרות לסלולרי? באמת? כל ילדותי עברה עליי במלחמה מול הסלולרי על תשומת לבכם. כמה פעמים צילמתם אותי במקום לראות אותי והסרטתם אותי במקום להקשיב לי? בלילה אתם אומרים לי לך לחדר שלך, אבל את הסלולרי אתם לוקחים למיטה. הוויתור העליון מבחינתכם הוא לתת לי לשחק בו מדי פעם. כאילו ש-3 המילים שאני שומע מכם הכי הרבה הן "אני אוהב אותך" ולא "רגע, אני בטלפון".

אתם דואגים פתאום לרמת החינוך שאני מקבל? הרי בלבכם, ולא פעם גם בפיכם, אתם בזים למורים שלי על משכורתם ומעמדם החברתי. על הפסטיגל אתם מפילים את כשלי החינוך שלכם? וואלה? המסרים שאני מקבל מדאיגים אתכם? בגלל זה הטלוויזיה פתוחה בבית כל היום?

או שאולי פשוט ישנתם, אולי פשוט לא שמתם לב או לא היה אכפת לכם, עד שראיתם משהו בפייסבוק - עוד כלי של זקנים - וקפצתם על העגלה בשביל להרגיש קצת יותר טוב עם עצמכם.

זאת המחאה שלכם? תגידו, איזה כלב עבר והשתין על שלהבת הנר שפעם הייתה הנשמה שלכם? מתי הפסקתם להבין בדיחה? כשהבדיחה הפכה להיות עליכם.

הרי מחר כבר תעברו למשהו אחר לגמרי ותשכחו מהכול. אתם בעצמכם לא זוכרים מה הסעיר אתכם לפני שבועיים. אז יאללה סתמו, זה בטח מה שהייתי חושב לעצמי לו אני ילד.

ב.

הוויכוח שהתעורר סביב השיר, מה הייתה כוונת המשורר והאם מדובר בפרודיה או לא, פספס לגמרי את הנקודה. שיר הסלפי, כמו תרבות הפופ שלנו כולה, הוא מעבר לפרודיה ולאירוניה. הפרודיה והאירוניה לא גרות כאן יותר, כבר מזמן שהן נבלעו בתוך הדבר עצמו. כמעט כל מוצר פופ או תופעה תרבותית כבר נולד עם ראייה אירונית. הפרודיה בילט-אין.

הפרודיה האמיתית הייתה כמובן תגובת המבוגרים, אלה (כלומר אנחנו) שנולדו לתרבות של הפרדה בין הדבר לפרודיה על הדבר. אני קורא את הטקסט של העצומה המפורסמת: הנה לכם פרודיה לתפארת. כל ההורים האלה שמצהירים שפעם היה כל-כך הרבה יותר טוב, שבזמנם לא היה את הזבל הזה ומה יהיה עם הדור - זה פשוט נהדר. כל שנה ופולמוס הפסטיגל שלו, וכל שנה היא פרודיה על השנה הקודמת.

הפרודיה היא לא על תרבות הסלפי. היא על הדרך חסרת ההומור עד להחריד שבה אנחנו מנהלים דיון ציבורי. היא על הסמכות ההורית הנעלמת, על פער הדורות, על תגובות אוטומטיות, על תופעת העדר, על מחאה ציבורית בעידן שאחרי קיץ 2011, על הפוליטיקאים: חפשו ברשת את תגובותיהם של שי פירון ושל ציפי לבני, מובטח לכם צחוק בריא.

אתם חושבים שהילדים לא רואים את זה? אולי כדאי שתחשבו שוב. למרות שזה לא משנה מה תחשבו שהם רואים, בסוף הם תמיד רואים דברים אחרים. כל הורה הרי יודע את זה. אני כבר לא זוכר איזה מילים שאמרתי כילד שנאו המבוגרים של אז. את המילים שכחתי, את התגובות אני זוכר בקושי. מה שנשאר זה זכר הנתק: עזוב, אתה אומר לעצמך בלב, אין להם מושג, הם לא יבינו.

כמובן שגם בדרך שבה אנחנו תופסים את מקומנו בשרשרת הדורות ומדקלמים את השורות שלנו בתורנו, פעם כילדים ופעם כהורים, יש ממד פרודי.

החיים הם דבר מצחיק. השבוע הכיר לי אחיו הצעיר של חבר את אשתו המיועדת. לא ידעתי מה להגיד, אבל פתאום שמעתי את עצמי אומר לה: "תפסת לך בחור טוב". ממש יכולתי לחוש את הזקנה קופצת על כתפיי. בוא סבא'לה, היא אמרה לי, נלך למצוא מישהו לשאול אותו מה נשמע, וכשהוא יגיד ברוך השם, נשאל אותו: אבל מה ברוך אשם?

אם רק היה לי קרחון לעלות עליו ולהפליג רחוק מכאן.

ג.

החלק היחיד שיחסית התחברתי אליו בפולמוס היה בנוגע לעברית. חשובה לי העברית. היא כלי עבודתי וגבולות עולמי. האמת היא שאני ממש סובל פיזית כשאני שומע את כל סיומת ה"אוש" - היוש, ביוש, אבוש, אימוש וכו'.

אבל אתם יודעים מה אני עושה כשאני שומע את זה? אני שותק. ממלא פי מים, ושותק. כי אם השפה היא גבולות עולמי, אז שיימתחו הגבולות האלה עד אין סוף. אני אוהב שהם נמתחים כלפי מעלה ולצדדים, אבל גם כשאני חש לפעמים שהגבול נמתח דווקא כלפי מטה ותהום נפערת - הרי ברור שהשפה היא הסימפטום העיקרי לכל פער דורות שמכבד את עצמו - אז הרי זה משובח.

הבנתי את זה כשהילדים התחילו להגיד "בא לי" ו"לא בא לי". בהתחלה, כמו כל הורה שאני מכיר, זה שיגע אותי. כל הזמן תיקנתי, התעקשתי. עד שהבנתי שאת מה שאני חווה כחוצפה, או לכל הפחות חוסר נימוס - הם חווים בצורה אחרת לגמרי. הפסקתי לתקן. בסוף הרי כל מה שיישאר הוא זכר הנתק.

אז עכשיו אני אומר: גם כשמוסיפים אחרי ה"אוש" סיומת "און" - היושון, ביושון, אימושון, אבושון - גם אז אני שותק, שותק ומקבל באהבה. וגם כשיוסיפו, אולי כבר הוסיפו, סיומת "ני" לסיומת ה"און" שבאה אחרי סיומת ה"אוש" - היושוני, ביושוני, אבושוני - גם אז לא אראה בכך פשע שנאה כלפי מחדשי השפה. ומי יודע מה יבוא אחר-כך, מה עוד ימציאו לנו האלה, הנוער הרקוב הזה, חסר האידיאלים והנימוס, הרעשן וחסר הערכים, לאיזה עוד תהומות של זבל הם יגררו אותנו?

נחכה ונראה (כאילו שיש לנו ברירה).

ד. והאמת שאני דווקא די אוהב את שיר הסלפי הדבילי-במובן-הטוב-של-המילה הזה. הוא מתאר נאמנה את המציאות ועושה את זה כמעט בלי טיפת רשעות, וולגריות או זלזול. לא יודע אם קראתי את זה איפשהו או שחשבתי על זה לבד, אבל בחיי שאני לא מבין איזה נזק ייגרם אם כל אחד יגיד לעצמו פעם או פעמיים ביום, לפי הצורך: "מת על עצמי, מת על עצמי, וואלאק אחי, אני מת על עצמי".

אין בן אדם, גם אם הוא ילד, שלא יודע שהוא פגום איכשהו, איפשהו. לכל אחד חסר משהו, לכל אחד כואב, לכל אחד קשה עם ביקורת, בטח ביקורת עצמית. כל אחד משווה את עצמו, אין מי שלא כועס על עצמו, ואין שום רע - להפך - בלאהוב את עצמך קצת, בלצחוק עם ועל עצמך קצת. אני נושא בלבי עד היום את הצלקת של העלבון ב"הלכה לה לשחק עם ילד אחר" ואת העצב שלא נגמר ב"חיכיתי חיכיתי בכיתי בכיתי ומי לא בא".

מצדי זה בסדר גמור שירשמו לילדים כמה טיפות של "אני מת על עצמי", לרכך ולו במעט את כל הכאב שנושאים החיים בחובם.

אז שחררו קצת עם הזעם הקדוש ותסמכו על הילדים שלכם שהם קולטים בדיוק מה קורה.

ה.

באתר הילדים והנוער "פרוגי" מצאתי פנינה מושלמת שמסכמת את כל הנושא, אולי אפילו את כל החשיבה האנושית מאז ועד היום. ריאיינו ילדים על הסוגייה, וילדה בשם נופר יעקב אמרה את המשפט: "אם הייתי חושבת שהפסטיגל באמת יכול לדרדר ילדים, לא הייתי לוקחת את אחיותיי הקטנות, הייתי הולכת לבד". נופר יעקב, את גאון. את הילדה בשמלה אדומה ושתי צמות, וכל הרי הגעש וכל הסערות וכל האריות וכל הנמרים וכל הגדולים וכל החכמים צריכים עכשיו לעמוד מזעפם.

אני סובל פיזית כשאני שומע את כל סיומת ה"אוש" - היוש, ביוש, וכו'. אבל כשאני שומע את זה, אני שותק.

עוד כתבות

תחבורה ציבורית / צילום: תמר מצפי

הצפת ערך ענקית בתחבורה: השליטה בדן צפויה להימכר לפי שווי של 2.8 מיליארד שקל

הרוכשים הם שותפות בראשה עומד מנכ"ל דן, אופיר קרני, כלל ביטוח וזרועות ההשקעה הריאליות של לאומי פרטנרס ומזרחי טפחות אינווסט ● בנוסף לפעילות התחבורה, הנכסים של דן גם כוללים גם זרוע נדל"נית שמקימה משרדים ומבני מגורים

חומוס ב–MID BAR / צילום: אורנה בן חיים

כנפיים דביקות והמבורגר מתערובת סודית: זו המסעדה לעצור בה אחרי טיול בדרום

אמנות משרידי טילים, מבחן טעימה עיוורת בגן ירק, המבורגר מתערובת סודית ומשתלה של צמחי בונסאי ● ביקור במושב יתד שבנגב המערבי

גבי ויסמן, מנכ''ל ונשיא נובה / צילום: נובה

המשקיעים ציפו ליותר? מניית נובה נפלה בוול סטריט אחרי הדוחות

נובה מסכמת שנת שיא עם זינוק של 31% בהכנסות, אך הצפי להמשך בהתאם לתחזיות האנליסטים ולא מעליהן כמו ברבעונים קודמים ● לאחר עלייה של כ-45% מתחילת השנה - המניה איבדה גובה במסחר

הצ'אטבוט של קלוד / צילום: Shutterstock

אנתרופיק מגייסת 30 מיליארד דולר לפי שווי של 380 מיליארד דולר

החברה שמאחורי הצ'אטבוט קלוד מדווחת על קצב הכנסות שנתי של 14 מיליארד דולר ומושכת ענקיות השקעה לסבב הגיוס הגדול בתולדותיה ● לדברי החברה, יותר מ-500 ארגונים משלמים מעל מיליון דולר בשנה עבור שימוש במודלים ובמוצרים שלה

דמותה של אירנה בקמפיין הפועלים

מי המפרסם שלקח השבוע את הדאבל במדד הזכורות והאהובות

הפרסומת החדשה של בנק הפועלים עם אירנה והילה קורח מתברגת כפרסומת הזכורה והאהובה ביותר השבוע, כך עולה מדירוג הפרסומות הזכורות והאהובות של גלובס וגיאוקרטוגרפיה ● לפי נתוני יפעת בקרת פרסום, סלקום השקיעה את התקציב הגבוה ביותר, אך לא התברגה

מגרשים באוניברסיטת תל אביב. הראשונים שנפתחו בישראל / צילום: רומן גרוניך

עומר אדם ועומרי כספי כבר התמכרו: המספרים מאחורי שיגעון הפאדל החדש

150 מגרשים, השקעה של כ־2 מיליון שקל בהקמת מתחם, הכנסות של עשרות אלפי שקלים בחודש למועדון ומפורסמים שמזוהים עם הספורט ● הישראלים התמכרו למשחק הפאדל - והיזמים נוהרים ● האם מדובר בטרנד חולף? בשוודיה הבועה כבר התפוצצה להם בפנים

צילומים: גיא יחיאלי, Shutterstock

המבחן של הבורסה לא ייעצר בחברה אחת

בבורסה שמחים בהגעת פאלו אלטו ● הגילוי שמטיל כתם על פרויקטים ● והאם לציבור נותר רק לחסום כבישים ● זרקור על כמה עניינים שעל הפרק

עיצוב: טלי בוגדנובסקי

רשות המסים מאיימת בשומות של עשרות אלפי שקלים על רוכשי דירות

הכתבה הזו הייתה הנצפית ביותר השבוע בגלובס ועל כן אנחנו מפרסמים אותה מחדש כשירות לקוראינו ● הרשות הפסידה בפסק דין דרמטי שקבע כי זכייה במכרזי "מחיר למשתכן" אינה נחשבת לרכישת זכות במקרקעין ● ברשות נערכים לערער לעליון ובינתיים מזהירים כי יתקנו את כל שומות מס הרכישה של הרוכשים בתוכניות מחיר למשתכן, מחיר מטרה ודירה בהנחה ● מדובר בכ-30 אלף שקל לדירה של 2 מיליון

בודקים את המיתוס. משולש ברמודה / צילום: Shutterstock

לא עב"מים: זה ההסבר לתופעת משולש ברמודה

אחת לשבוע המדור "בודקים את המיתוס" יעסוק בעיוותים היסטוריים מפורסמים, מדוע נוצרו, וכיצד הם משפיעים עד ימינו ● והשבוע: איך יכול להיות שבברמודה נרשמו כל־כך הרבה תאונות? למדע יש תשובות טובות

נתב''ג. המחירים רק ימשיכו לעלות / צילום: טלי בוגדנובסקי

מהרו להזמין כרטיסים: בעוד פחות מעשור נתגעגע למונופול של אל על

בעוד שנתב"ג מתקרב לקצה גבול הקיבולת, המדינה נכנעת לוועדים ובולמת את שילוב המגזר הפרטי בהקמת שדה חדש ● הסחבת התכנונית והמאבקים סביב המיקום הם רק הסחת דעת מהבעיה האמיתית: ללא תחרות למונופול של רשות שדות התעופה, מחירי הטיסות ימשיכו להמריא

מטוסי וויזאייר / צילום: יח''צ

וויזאייר קרובה מתמיד: חניית הלילה בנתב"ג נפתחת לחברות התעופה הזרות

ועדה בין־משרדית קבעה כי חברות זרות יוכלו לחנות בלילה בנתב"ג - מהלך שמסיר חסם משמעותי להקמת בסיס הפעילות המקומי של וויזאייר ואחרות ● החברות הישראליות מתריעות מפני תחרות על חלונות ההמראה, ותשתיות מוגבלות ● במקביל נותרו מחלוקות על פעילותה של וויזאייר בשעת חירום וכן על מיקום הבסיס העתידי

שכר של שש ספרות'': שובם של הפחחים והשרברבים / צילום: GEMINI-AI

שכר של שש ספרות: גלובס בעקבות המקצועות שהביקוש להם עומד לקפוץ, ובגדול

מנכ"ל אנבידיה הפתיע לפני שבוע כשהצביע על אנשי המקצוע המסורתיים כמרוויחים הגדולים ממהפכת ה־AI ● האם שכרם של שרברבים, פחחים וחשמלאים בישראל צפוי להשתוות למשרות יוקרתיות בהייטק? ● גלובס יצא למסע בין חוות השרתים המתהוות כדי להבין עד כמה חמור המחסור, ולמה למרות ההכנסה המובטחת העובדים לא ששים לבוא

דונלד טראמפ, בנימין נתניהו, עלי חמינאי / עיבוד: ap, Mark Schiefelbein

נתניהו במטוס לישראל: אני בספק, אבל אולי יהיה הסכם טוב

רויטרס: טראמפ עומד להודיע על תוכנית בשווי מיליארדי דולרים עבור עזה בפגישת מועצת השלום הראשונה בשבוע הבא ● כמעט שבוע אחרי הסבב הראשון של שיחות המו"מ בין ארה"ב לאיראן, והעמימות לגבי מה שנאמר בחדרים הסגורים ממשיכה להיות גבוהה ● על רקע החיסולים הממוקדים: "ארגוני הטרור בעזה הגבירו את רמת הכוננות" ● "תיק הראיות" שהציג נתניהו לטראמפ: איראן מהתלת בכם ● עדכונים שוטפים

פול סינגר. תורם ל-SNC / צילום: ap, Kevin Hagen

סטארט-אפ ניישן סנטרל מפטרת את רוב העובדים

לגלובס נודע כי העמותה, שהוקמה לפני כ-13 שנה ונתמכת ע"י פילנתרופים רבים, זימנה לשימוע לפני פיטורים כ-65 מתוך 80 עובדיה ● הסיבה: בחינה מחדש של פעילותה לקידום ענף ההייטק הישראלי ● לפי ההערכה, התורמים, שמחזיקים בעמדות פרו-ישראליות ומזרימים מיליוני שקלים מדי שנה לעמותות בארץ, ימשיכו להשקיע כסף בישראל בדרכים אחרות

הילה ויסברג בשיחה עם תמיר מנדובסקי / צילום: ניר סלקמן

"מכרתי הכול בפאניקה": מהטעות הגדולה בתחילת הדרך ועד לפנטהאוז ב-20 מיליון שקל

שיחה עם תמיר מנדובסקי, מחבר רב־המכר "השקעות לעצלנים" ● על ההתחלה הקשה, נקודת המפנה בקריירה, הדרך הכי בטוחה להתעשר ומה הוא בחיים לא יעשה

דונלד טראמפ, בנימין נתניהו, עלי חמינאי / עיבוד: ap, Mark Schiefelbein

טראמפ על השאלה אם יש דד ליין לאיראן: "כן, בראש שלי, יש לי"

טראמפ:  "אני חושב שהמו"מ יהיה מוצלח, ואם לא זה יהיה רע לאיראן" ● איראן דורשת מארה"ב: תגיעו "ללא דרישות מופרזות" ● אחרי האיומים של טראמפ: נושאת המטוסים "ג'רלד פורד" תעזוב את הים הקריבי - ותגיע לאזור ● כלי תקשורת בארה"ב מדווחים כי הצבא האמריקאי יפנה בימים הקרובים בסיס גדול במזרח סוריה ● רויטרס: טראמפ עומד להודיע על תוכנית בשווי מיליארדי דולרים עבור עזה בפגישת מועצת השלום הראשונה בשבוע הבא ● עדכונים שוטפים 

ההנפקה של נובוקיור בנאסד''ק / צילום: Nasdaq OMX

נובוקיור הישראלית קיבלה אישור FDA, והמניה זינקה בחדות

מניית החברה נוסקת בוול סטריט בעקבות אישור שקיבלה חברת נובוקיור מה-FDA ● החברה פיתחה ומשווקת מוצר לטיפול לטיפול בסרטן הלבלב באמצעות שדות חשמליים

לא נסוג ולא התנצל. באד באני מופיע בסופרבול השבוע / צילום: Reuters, Imagn Images

מהסתתרות בטוקיו לגאווה: כך הפכו כוכבי הוליווד לאלה שמכתיבים את התנאים

אם פעם כוכבי העל השתתפו בפרסומות רק באסיה כדי לא להתבזות, היום כבר לא מתחבאים ● בסופרבול זה בא לידי ביטוי בהופעה בלתי מתנצלת של באד באני, שלא התכופף גם ללחצים של טראמפ ● ה־NFL, עם כוח כלכלי עצום וקהל צעיר ולטיני, אפשרה לו לשלוט בנרטיב

יאיר בקייר ומנות של ''בואו''. ''רצינו מקום עכשווי'' / צילומים: עמית נעים וחיים יוסף

"מסעדן טוב יודע לחיות את הקושי הגדול והסיזיפיות, וגם לייצר שואו כל יום מחדש"

יאיר בקייר פועל כבר 30 שנה בסצנה הקולינרית הישראלית כמסעדן, יזם, יועץ ומפיק ● אחרי עשור מחוץ למסעדנות הממוסדת, הוא חוזר עם "בואו", המסעדה החדשה שלו ושל השף תומר טל בתל אביב ● בראיון לגלובס הוא מדבר על הכישלונות ("צברתי חוב של חצי מיליון שקל"), על חיי המסעדן ("זה להיות סטורי טלר"), ואיך הוא שוב מצא את עצמו בפלור: "בסוף אני איש של אנשים"

עומרי קוהל, מנכ''ל פירמיד אנליטיקס / צילום: כפיר זיו

אחרי ארמיס: ServiceNow רוכשת חברת BI ישראלית

העסקה מגיעה זמן קצר לאחר רכישת ארמיס הישראלית ב־7 מיליארד דולר, ומוסיפה לפורטפוליו של סרוויס-נאו את הפלטפורמה של פירמיד אנליטיקס המאחדת איסוף נתונים, ניתוח וחיזוי במקום אחד ● לפי ההערכות בתעשייה, החברה נמכרה בכמה מאות מיליוני דולרים