פרשת דרעי: לנאשם אסור להיות שר - אבל לעבריין מורשע כן?

1. אמירתו של היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין אתמול (ד'), שלפיה יתקשה להגן על מינויו של ח"כ אריה דרעי לשר לאור העובדה שהורשע בעבר בשוחד, וכי גם המינוי של ח"כ יואב גלנט שהסתבך בפרשת הקרקעות לשר הבינוי אינו חף מקשיים, עוררה היום ביקורת בקרב משפטנים.

וינשטיין, נזכיר, העביר לראש הממשלה, בנימין נתניהו, חוות-דעת מיוחדת שבה כתב: "אתקשה להגן בבג"ץ על מינויו של אריה דרעי לשר הכלכלה נוכח עברו הפלילי. מדובר במהלך חוקי אך בעייתי". בנוגע לגלנט היה וינשטיין עדין יותר, בכותבו כי "המהלך עלול לפגוע באמון הציבור".

עורכי דין בכירים שעמם שוחחנו אומרים כי בין אם המינויים של גלנט ודרעי יעמדו במבחן בג"ץ, ובין אם לאו, האמירה של וינשטיין היא בעייתית, וזאת לאור העובדה שהוא חורג מהמנדט השמור ליועמ"ש. לדבריהם, אין זה רציני שוינשטיין מציג עמדה מעורפלת בסוגייה.

"יועץ משפטי לממשלה צריך להיות בינארי. תפקידו לקבוע לגבי כל סוגייה המובאת בפניות האם היא חוקית או לא חוקית, אבל זה לא רציני לומר שהוא יתקשה להגן על המינוי לאור שיקולים ציבוריים", אומר עורך דין בכיר.

לדבריו, "וינשטיין הוא יועץ משפטי ולא יועץ ציבורי לממשלה. אין לו כישורים עודפים על כל אזרח כדי לקבוע מה נכון ציבורית ומה לא נכון ציבורית, הוא צריך לעסוק במה מותר ומה אסור. מה ראש הממשלה אמור לעשות עם אמירה כזו? וינשטיין צריך לספק לו ודאות לגבי המצב החוקי, ולא להתפלסף בנוגע לנושאים ציבוריים".

התנועה לאיכות השלטון מסרה היום (ה') בעניין חוות-הדעת של היועמ"ש בעניין דרעי וגלנט: "התנועה שמחה לקרוא את חוות-דעת היועמ"ש. עם זאת, אנו חולקים על המסקנה הסופית, שלפיה אין מניעה להשלים את המינויים, אך שמחנו שהיועמ"ש רואה, ממש כמונו, את הפגיעה האנושה הצפויה באמון הציבור ברשויות הציבוריות ובשלטון החוק, וחוזה קשיים משפטיים בהגנה על המינויים הללו בבית המשפט. אנו מלאי תקווה שראש הממשלה יבין את כובד האחריות הציבורית המוטלת על כתפיו בעיצוב דמותה של ממשלת ישראל, ויחליט לחזור בו מהמינויים הפסולים מבלי להדרש למבחן בג"ץ".

2. בחינה מהותית של סיכויי העתירות לבית המשפט העליון נגד המינויים של גלנט ודרעי להתקבל, מעלה כי העתירה נגד מינוי גלנט כנראה חסרת סיכוי, ואילו העתירה שהוגשה בעניינו של דרעי בעלת סיכויים נמוכים.

למרבה האירוניה, ההלכה המרכזית של בית המשפט העליון העוסקת בכשרות מינוי שרים שנגועים בפלילים התקבלה בעניינם של דרעי ושל חברו, סגן השר לשעבר רפאל פנחסי. פנחסי הועמד לדין ב-1993 על-ידי היועץ המשפטי לממשלה דאז, יוסף חריש, ואולם הכנסת הערימה קשיים על הליך הסרת חסינותו. בסופו של דבר פסק בג"ץ - בפסק דין הידוע בשם "הלכת דרעי ופנחסי" - כי מי שהוגש נגדו כתב אישום אינו יכול להמשיך לכהן כחבר הממשלה, שר או סגן שר, וחייב את ראש הממשלה דאז, יצחק רבין ז"ל, להעביר את פנחסי מכהונתו. עם זאת, פנחסי המשיך לשמש כחבר כנסת.

באחרונה הורחבה הלכת דרעי ופנחסי גם על ראשי ערים העומדים לדין פלילי. זמן קצר לפני הבחירות לרשויות המקומיות באוקטובר 2013 ובהיעדר קביעה חקיקתית חד-משמעית בנושא, פסקו שופטי בג"ץ כי במקרה שבו ראש רשות מקומית הועמד לדין פלילי, חייבת מועצת הרשות להעביר אותו מתפקידו.

הפסיקה באה בעקבות שורה של ראשי רשויות - ובהם ראש עיריית בת-ים, שלומי לחיאני; ראש עיריית נצרת עילית, שמעון גפסו; וראש עיריית רמת-השרון, יצחק רוכברגר - שהועמדו לדין.

בהמשך, ולאחר שהשלושה נבחרו מחדש לתפקידיהם, חוקקה הכנסת תיקון לחוק, המאפשר לוועדה מיוחדת להשעותם מתפקידיהם לתקופה של שנה, שניתן שתוארך בהחלטת הוועדה. הוועדה כבר החלה לפעול ואף השעתה מתפקידיהם את לחיאני ואת גפסו.

3. המקרים הנוכחיים, של דרעי ושל גלנט, כמובן שונים. דרעי סיים מזמן לרצות את עונשו בגין הרשעתו בשוחד, ואילו גלנט פעל להרחבת הקרקעות שבחזקתו תוך זלזול ברשויות - אך מעולם לא הועמד לדין.

לאור העובדה שמעשיו של גלנט נשארו בספירה הציבורית-אזרחית, והוא לא הועמד לדין פלילי, קשה לראות מצב שבו שופטי בית המשפט העליון יתערבו במינוי. סביר הרבה יותר להניח שהשופטים ינהגו כמנהג היועץ המשפטי לממשלה (ולהם, בניגוד אליו, יש לגיטימיות לעשות זאת) וימתחו ביקורת מסוימת על המינוי, אך יקבעו כי אין בו כדי חריגה ממתחם הסבירות שבפעילות ראש הממשלה, וכי הוא כשר.

המקרה של דרעי מורכב יותר. על בסיס החוק וההלכות המשפטיות שהוזכרו כאן, יוכלו השופטים להרחיב את הפרשנות המשפטית בנושא ולאסור על מינוי דרעי לשר על אף שסיים לרצות את עונשו.

בין היתר יוכלו השופטים להתבסס על פסק הדין של בית המשפט העליון בעניין יוסי גינוסר מ-1993. באותה שנה פסל בג"ץ את מינויו של גינוסר ז"ל לתפקיד מנכ"ל משרד הבינוי והשיכון לאור עברו.

גינוסר הגיע לתפקיד עם שני כתמים מהעבר: הראשון עסק בפרשת קו 300. גנוסר היה חבר בוועדת זורע שחקרה את האירוע, והשתמש בתפקידו בוועדה כדי לסייע לאנשי שב"כ והדליף להם מידע מדיוניה על מנת לשבש את מהלכי החקירה. לאחר שנחשפה הפרשה, הוא קיבל חנינה לפני הגשת כתב אישום מנשיא המדינה דאז, חיים הרצוג ז"ל.

כמו כן הועלו נגד גינוסר טענות בפרשת קצין צה"ל עיזאת נאפסו. גינוסר היה אחראי על צוות החוקרים מטעם שב"כ שעינה את נאפסו. בית המשפט קבע בפרשת גינוסר כי בחינת הכשרות לתפקיד אינה מסתפקת במבחן פורמלי של סמכות שכן מבחינת סמכות, הממשלה רשאית למנות אדם בעל עבר פלילי - אלא יש לבחון את כשירות המינוי גם במונחים של סבירות.

וכך, למרות הפרדת הרשויות, הרתיעה של בית המשפט העליון מלהתערב בסמכויות ראש הממשלה, ולמרות שדרעי כבר שילם את חובו לחברה, פסקי הדין בעניין גינוסר בצירוף הלכת דרעי-פנחסי וההלכות שנקבעו בנוגע לראשי הערים פותחים פתח צר לפסילת מינוי דרעי.

ובכלל, אם אדם ש"רק" עומד לדין פלילי אינו יכול לשמש שר - מדוע אדם שהורשע בעבירות שחיתות חמורות ישמש בתפקיד הציבורי הרם?