ד"ר רוברט גראנט, מבכירי הפלסטיקאים בארה"ב, בעבר מנכ"ל חברת העיניים הבינלאומית בוש אנד לום ונשיא חברת אלרגן, חברה פורצת דרך בתחום הטיפולים האסתטיים שהכניסה לשוק את הבוטוקס, ראה את הרופאים שסביבו מאבדים בהדרגה את הקליניקות שלהם והופכים לשכירים של בתי החולים, ובטנו התהפכה.
"חלק מהרופאים הללו מנהלים עסק שאבא שלהם וסבא שלהם ניהלו לפניהם", הוא אומר, "הם רוצים להיות אחראים לפרנסתם, אולם מגמות שונות מונעות זאת מהם: העלויות של הציוד הרפואי, הסיכון שמבטחי הבריאות מחייבים אותם לקבל על עצמם במסגרת תוכניות התמרוץ עבור תוצאות, העלויות המאמירות של ביטוחים נגד תביעות, ההסתמכות הגוברת על מומחים עם תתי-התמחויות בתחומים שונים".
בישראל קליניקות פרטיות הן רק חלק קטן מפעילותם של מומחים ולכן הבעיה מוכרת פחות, אולם בארה"ב חלק מהרופאים רואים בשינויים הללו פגיעה משמעותית בחופש האישי והמקצועי שלהם.בכנס איגוד הפלסטיקאים שהתקיים לפני כחודש, דיבר גראנט, מלבד על מגמות חדשות בפלסטיקה, על המודל העסקי של אלפיון, החברה שהקים - רשת של רופאים בתחומים שאינם נחשבים מצילי חיים, אלא יותר בתחומי איכות החיים.
הרופאים ברשת הם עצמאים, אך הרשת מאפשרת הפניות הדדיות, רכש משותף של ציוד רפואי וביטוחים וכן מערכות מידע קולקטיביות. החברה פיתחה גם רשת חברתית ייחודית המאפשרת לרופאים לחלוק מידע זה עם זה באופן שיכול לחסוך להם זמן והון, או להפנות מטופלים החוצה למומחים. בחברה יש גם קשר ישראלי - אלונה גלרמן מכהנת בה כסגנית נשיא בינ"ל.
אלפיון משקיעה במחקר ובפיתוח עצמאי של מוצרים שהרופאים מעוניינים להשתמש בהם. כך, למשל, היא הבעלים של מוצר חדש בתחום זריקות הבוטוקס וכן של חברת Physician Recommended Nutraceuticals, המפתחת מוצרים חדשים בתחום תוספי התזונה. לקבוצה יש גם כמה חברות ציוד רפואי, שיכולות לספק מוצרים לרופאים ברשת המקצועית שלה.
היום מועסקים ברשת אלפיון 4,000 רופאים, ומהם כ-600 הם בעלי מניות בחברה, שהוקמה על ידי Strathspey Crown, קרן פרטית להשקעות בחברות בתחום מדעי החיים שהקים גראנט לאחר שעזב את בוש אנד לום. לא ידוע כמה כסף יש לאלפיון, אולם בכל כמה חודשים היא רוכשת פעילות בכמה עשרות מיליוני דולרים, דבר המעיד כנראה על הקצאת הון משמעותית לטובתה מצד החברה האם. הון נוסף מוקצה לעניין על ידי הרופאים החברים ברשת.
"דגש על מניעה"
מבחינת הצרכן, התשלום הוא בריטיינר, כלומר הרופא מקבל תשלום שנתי כדי לעשות כל מה שצריך כדי לשמור על רמת בריאות מסוימת. תשלום נוסף נגבה על ביצוע פרוצדורות אלקטיביות מסוימות. "כך מתאפשר לנו לשים דגש רב יותר על מניעה", אומר גראנט, וכך משתלבת החברה שלו בטרנד התמרוץ עבור תוצאות. "אם מסתכלים על התמונה הגדולה מאוד, העולם שלנו סובל ממנטליות של מחסור יותר מאשר מהמחסור עצמו", אומר גראנט. "המחסור תלוי במה שאתה מתמרץ".
גראנט מזהה במערכת הבריאות אותן בעיות שהובילו מלכתחילה לפנייה למודל התמרוץ לפי תוצאות. "החולים לא משלמים מהכיס ולכן שירותי הבריאות רואים את חברת הביטוח כלקוח שלהם, ואינם מרוכזים בחולה. באוסטרליה, למשל, יש בתי חולים בתשלום מלא, שיוצא מכיס המטופל ולא מביטוח, וניתן להשיג רמות שונות של שירות ברמות שונות של תמחור ויש בחירה חופשית. בארה"ב, חברות הביטוח התכנסו לאיזשהו תיאום ביניהן. כולן מכסות את מה שמכסה מדיקר, המבטחת הממשלתית. לכן בעצם אין הבדלים ביניהן ואין בחירה חופשית.
"חשבנו שזו לא הדרך. חשבנו שיש אנשים שמעוניינים מאוד להיות בריאים לאורך זמן, והם מוכנים להשקיע בכך שיעור גבוה יותר מההכנסה שלהם, ומגיע להם החופש לרכוש את השירות הזה. הוא מאפשר להם נגישות רבה יותר לרופא שלהם, תורים קצרים יותר, רופא שמתמחה באופן אישי במקרה שלך. אותו רופא הוא גם יותר רגוע, כי הוא לא חייב לראות אלפי חולים".
- תפיסה אחרת גורסת שחשוב שכולם יקבלו שירותי בריאות ברמה גבוהה, ולא רק העשירים.
"זו לא תפיסה נגדית. גם אנחנו אומרים שחשוב שיהיה ביטוח קטסטרופות ובתי חולים שיהיו מחויבים לטפל בכל אחד במצב חירום, אבל מעבר לזה יש החלטות בריאות ששייכות לסגנון החיים, למה שאנחנו מכנים "יופי, איכות חיים וביצועים". אנשים לא אוהבים שמגבילים אותם בכך. אם לא יאפשרו להם לעשות זאת בארה"ב, הם יפנו לתיירות רפואית.
"דווקא אם נדאג לכך שביטוח הבריאות הממשלתי שלנו ישלם עבור הנושאים הבריאותיים הבוערים ביותר ולא ייגע בתחומי איכות החיים, אז המערכת תוכל להשקיע את הכסף בנושאים הבוערים באופן השוויוני והמיטבי ביותר. ולגבי איכות החיים של הציבור שאיננו עשיר - ובכן, אנשים חוסכים לכל מיני דברים ואדם מסוים יכול להחליט שהוא משקיע בבריאות".
- חברות הביטוח אולי לא ישלמו עבור יופי, אבל לטענתן הן מעוניינות לשלם עבור מניעת מחלות, השבת אנשים לסגנון חיים פעיל וטיפולים נוספים שאתה מגדיר "סגנון חיים".
"האם כדאי לחברת ביטוח לממן ניתוח בריאטרי שיציל חיים של אדם עם השמנת יתר קיצונית? רוב החולים הללו ממילא לא יחיו מעבר לגיל 75. יכול להיות שהחולה השמן הכי זול עבור חברת הביטוח הוא החולה שכבר מת".
- אם אתה משלם מראש ריטיינר לרופא, האם לא תמרצת אותו לחסוך בפרוצדורות, בבדיקות ובפגישות שהוא מציע לך? הכי טוב מבחינתו זה לא לראות אותך בכלל.
"היום המצב הפוך, הטיפולים הם מוגזמים. במודל שלנו, רופא שלא ייתן יחס לחולה יאבד אותו ואת הריטיינר שלו. מעבר לכך, אני סומך על הרופאים שהם רוצים לעשות את העבודה שלהם היטב כל עוד מתאפשר להם להרוויח. רופא הוא האדם שהחולה סומך עליו במערכת, הבעיה היא שהיום הוא מושפע מדי מהאינטרסים של כל הגורמים האחרים. הרופא מקבל 90% מההחלטות עבור החולה, ומשלמים לו רק 7% מתקציב הבריאות הכולל".
לדברי גראנט, גם המגמה שבה צרכנים רבם עוברים מביטוח דרך מקום העבודה, כמעט ללא השתתפות עצמית, לביטוחים עצמאיים עם השתתפות עצמית גבוהה, אבל בפרמיה נמוכה יותר, נובעים מרצון הצרכנים בחופש בחירה רב יותר. "חולים מרגישים שכך הם מקבלים יותר שקיפות ומקבלים אחריות רבה יותר", הוא אומר.
- יש טענה נוספת נגד שירותי בריאות פרטיים נרחבים, והיא שהם גוזלים משאבים מהשירות הציבורי, המוצע במחיר שווה לכל נפש.
"זו נחשבת בעיה אמיתית כאן בישראל? לא הייתי מודע לכך. ברור לי שמי שרוצה להיות רופא מוביל חייב להתמחות בבתי החולים האוניברסיטאיים ואלה הם בתי חולים שמטפלים בכולם. לכן בעיניי תמיד יהיו מספיק רופאים במערכת הבריאות הציבורית, ודווקא הטובים ביותר. כך זה גם באוסטרליה - רופא אקדמאי חייב לעבוד בבית חולים שהוא ללא מטרות רווח ולעסוק בהוראה, לצד העבודה הפרטית שלו. ארה"ב מקשה על העבודה בשתי המערכות".
- תעתיק שם החברה שלך בעברית מרמז שתכוונו אולי לפרומיל העשיר ביותר במדינה.
"אם כך, קלעתי. אני בעד שם שמעיד על מצוינות".