עופר מנירב / צלם: איל יצהר
רשות המסים תשיב 53 מיליון שקל לרואי חשבון, עורכי דין ויועצי מס בגין תשלומים שגבתה מהם שלא כדין במשך שנים על שאילתות שנשאלו על-ידם עבור לקוחותיהם באמצעות מערכת המחשב של רשות המסים (מערכת שע"מ) - כך קבע אתמול (ד') בית המשפט המחוזי בתל-אביב, בפסק דין במסגרתו התקבלה תביעתו הייצוגית של רו"ח עופר מנירב, יו"ר ועדת המסים בלשכת רואי החשבון והמתמודד לנשיאות הלשכה.
השופטת יהודית שיצר קבעה בפסק הדין כי "כשם שאת שכר הפקיד ואת עלות תחזוקת מחשבו לא משיתים על הנישום, מאחר שזוהי הפעלת הסמכות השלטונית הריבונית לומר לנישום כמה מס עליו לשלם על-מנת שיוכל לקיים את חובתו החוקית לשלמו - כך גם אין לחייבו בדמי החזקה חודשיים קבועים של מערכת שע"מ, על-מנת שהמייצג יוכל לברר את החיוב במס באמצעותה".
מדובר בהחלטה דרמטית, שפותחת את הפתח לקבלתן של כ-60 תביעות נוספות, בהיקף של כ-20 מיליון שקל, שהוגשו נגד רשות המסים באותו עניין על-ידי עשרות משרדי רואי חשבון, ושלא נדונו עד לקבלת ההכרעה בתביעתו העקרונית של מנירב.
לדברי מנירב, "משמעות פסק הדין היא שכ-3,000 משרדי רואי חשבון וכמה מאות משרדים של יועצי מס יקבלו, כל אחד, בין אלפי שקלים ועד למאות אלפי שקלים, תלוי בגודל המשרד וברמת השימוש במחשב שע"מ. בנוסף, פסק הדין מהווה פסק דין מנחה בתביעות הפרטניות שהגישו עד כה למעלה מ-60 משרדים בגין השנים 2000-2005, ואשר כל אחד מהם צפוי לקבל בין עשרות אלפי שקלים למאות אלפי שקלים".
דמי שימוש קבועים
בתביעה, שהוגשה ב-2007 באמצעות עו"ד סביר רבין, טען מנירב כי רשות המסים גובה תשלומים שונים שלא כדין ממייצגי נישומים - רואי חשבון, עורכי דין ויועצי מס - עבור שימוש במערכת שע"מ.
שע"מ היא מערכת שירות עיבודים ממוכנים, הכפופה לרשות המסים והמספקת שירותי מחשוב לרשות, למינהל הכנסות המדינה וללקוחות חוץ, בהם לקוחות ציבוריים (כגון הלמ"ס וביטוח לאומי) ולקוחות פרטיים (כגון משרדי רואי חשבון, יועצי מס ועורכי דין המייצגים את לקוחותיהם).
המערכת מאפשרת למייצגים גישה ישירה לנתונים במערכת המחשוב של רשות המסים, קבלת נתונים מהמערכת אודות לקוחותיהם הנישומים, הפקת אישורים מהמערכת וכן שידור דוחות עבור הלקוחות. בנוסף מאפשרת המערכת פתיחת תיק במע"מ והקטנת או הגדלת שיעור המקדמות של הנישום.
בעת השימוש במערכת גבתה רשות המסים 3 סוגי תשלומים ממייצגים: דמי חיבור חד-פעמיים למערכת; דמי שימוש חודשיים קבועים ללא קשר למידת השימוש; ותשלום עבור שאילתות בהתאם לשימוש בפועל, זמן השימוש ולמספר מסכי השאילתות המתקבלות.
אותם שירותים ניתנים גם באופן פרונטלי על-ידי פקידים במשרדי הרשות, אך מטעמי חיסכון בכוח-אדם, הרשות מעודדת לעשות שימוש במערכת שע"מ על-ידי מתן עדיפות למשתמשי שע"מ בבקשת ארכות להגשת דוחות הנישומים וכן על-ידי מתן הנחה.
בתביעתו טען מנירב כ יש לסווג את התשלומים שגבתה הנתבעת כ"אגרה", שגבייתה מחייבת חוק המסמיך את הרשות לגבותה, ומאחר שאין חוק כזה, גבייתה אינה חוקית.
עוד טען מנירב כי אין לגבות אגרה על בקשה של אדם לקבל מידע על עצמו.
אגרה ולא מחיר
בינואר 2008 דחתה השופטת שרה דותן מהמחוזי בתל-אביב את בקשתו של מנירב לאישור ניהול התביעה כייצוגית, תוך שהיא קובעת כי יש לסווג את תשלומי שע"מ כמחיר ולא כאגרה, וכי לצורך גביית מחיר עבור שירות שהרשות נותנת, היא אינה נדרשת לחוק מסמיך.
ואולם, מנירב ערער לבית המשפט העליון, והערעור התקבל. בית המשפט העליון ציין בהחלטה כי יש אפשרות סבירה שהתובענה תוכרע לטובת המייצגים, וכי ייתכן שרשות המסים לא הייתה רשאית לגבות את התשלומים הנתבעים.
בנוסף התווה העליון קריטריונים לסיווג תשלום אגרה לעומת מחיר, וציין כי יש יסוד לטענה כי הסיווג הנכון של תשלומים עבור השאילתות במערכת שע"מ ושל התשלומים החודשיים הקבועים עבור השימוש במערכת - הוא אגרה ולא מחיר.
באשר לדמי החיבור ציין העליון כי ייתכן שמדובר במחיר ולא אגרה, כיוון שמדובר בסמכות עזר בלבד לצורך מימון אמצעי מסירת המידע, ולא בסמכות השלטונית של מסירת המידע עצמו.
העליון החזיר את את הדיון למחוזי להכרעה מחדש בסוגיית סיווג התשלומים ולאישור ניהול התביעה כייצוגית.
לאחר שהדיון הוחזר למחוזי, הגיעו רשות המסים ומנירב להסכמה כי התביעה תנוהל כייצוגית. בית המשפט נדרש להכריע בשאלת סיווג התשלומים, גובה הסכומים שנגבו ומהו סכום ההשבה המגיע למייצגי הנישומים.
רשות המסים, באמצעות עורכי הדין שגית כחלון ואדם טהרני מפרקליטות מחוז תל-אביב, טענה כי מדובר בגביית מחיר ולא בגביית אגרה, מאחר שמדובר בתשלום שמשקף את היקף השירות שניתן למייצגים, ואין זה שירות כפוי, שכן המייצגים יכלו להמשיך להשתמש בשירות פרונטלי שמעניקה הרשות במשרדיה.
השופטת שיצר דחתה את טענות הרשות וקבעה כי התשלומים עבור השאילתות וכן התשלום החודשי הקבוע הם אגרה ולא מחיר, ולכן נגבו שלא כדין.
השופטת ציינה כי גם אם מערכת שע"מ שונה ונפרדת ממחשבו של הפקיד הפרונטלי שנותן את אותו שירות במשרדי רשות המסים, אין הבדל בין הענקת שירות פרונטלי בחינם, לשירות הממוחשב המחליף את הפקיד - אשר עבורו כן נגבה תשלום.
"עסקינן בסמכות שלטונית להודיע לנישום את גובה המס שהוא חייב לשלם, ולא בסמכות עזר לגביית מחיר עבור שירותים שהרשות מספקת לאזרח, דוגמת מים וביוב או צילום מסמכים", פסקה השופטת.
באשר לתשלום החד-פעמי שנגבה, מנירב ויתר על השבה בגין סכום זה, ובית המשפט ציין כי גם על-פי הנחיות העליון לא מדובר באגרה - אלא ככל הנראה בתשלום שנגבה כדין לצורך מימון האמצעי למסירת המידע בלבד.
תקופת השבת הסכומים שנגבו מהמייצגים שלא כדין נתחמה על-ידי בית המשפט לתקופה של שנתיים לפני הגשת התובענה, ועד מועד אישורה כייצוגית. רשות המסים הצהירה כי בתקופה זו, בשנים 2005-2011, היא גבתה כ-40 מיליון שקל ממייצגים שהשתמשו בשע"מ, ומסכום זה יש להפחית כמיליון שקל בגין התשלום עבור החיבור החד-פעמי שמנירב ויתר על השבתו.
ואולם, מנירב טען כי עדה מטעם הרשות הודתה בבית המשפט כי סכום ההשבה צריך להיות גבוה ב-300 אלף שקל מהסכום עליו הצהירה הרשות.
בית המשפט קיבל את טענתו של מנירב בעניין, וקבע כי סכום ההשבה הכולל יעמוד על כ-39 מיליון שקל בתוספת 300 אלף השקלים האמורים וכן ריבית והצמדה. הסכום הסופי הכולל עומד על סך של 53 מיליון שקל.
בעקבות מאבקו של מנירב הגישו עשרות משרדי רואי חשבון תביעות פרטניות בסך של כ-20 מיליון שקל נגד רשות המסים. התביעות הוגשו בנפרד, שכן תקופת השבת כספים שנגבו שלא כדין על-ידי רשות ציבורית מוגבלת בזמן לפי חוק התובענות הייצוגיות - לשנתיים לפני הגשת הייצוגית. ואולם, גביית התשלומים החלה שנים רבות קודם לכך. בתביעות פרטניות ניתן לתבוע את הרשות 7 שנים אחורה וקדימה עד לתיקון המחדל.
בין התובעים נמצאים משרדי רואי חשבון רבים, ובהם המשרדים הגדולים במדינה, פאהן-קנה, שטראוס-לזר וליאון-אורליצקי.
מרשות המסים נמסר כי "תלמד את פסק הדין ותקבע את עמדתה ביחס להגשת ערעור . יש להדגיש כי הרשות החליטה להפסיק לגבות תשלום מהמייצגים בגין השימוש במחשב כבר בשנת 2012 כך שהפסיקה עוסקת למעשה בסוגיה שכבר אינה על הפרק".